אשר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

אָשֵׁר הוא בנו השמיני של יעקב אבינו מאמו זלפה שפחת לאה אמנו.

לידתו ושמו

בפרשת ויצא מספרת התורה שאחר שרחל מסרה את שפחתה בלהה ליעקב ונולדו השבטים דן ונפתלי, לאה שילדה כבר ארבעה בנים אך עמדה מלדת, מסרה את שפחתה זלפה ליעקב וכבן שני, לאחר גד, נולד אשר:

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר

בראשית ל, יב-יג.

המפרשים מציינים לכך שבשונה משאר נשי יעקב, בזלפה לא נאמר לשון הריון, משום שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות את יעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה שכך מנהגן ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה.

לאה כגבירה של זלפה, היא זו שקראה את שמו של אשר.

תולדות חייו

בני אשר מוזכרים בפרשת ויגש בין היורדים למצרים: "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל"[1].

בפרשת ויחי בברכת יעקב לבניו בטרם פטירתו, מדבר בנחלתו של שבט אשר בארץ ישראל, שמאכל הבא מחלקו של אשר יהיה שמן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעיין:

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ

בראשית מט, כ.

כמו כן, בברכת משה רבנו לשבט אשר בפרשת וזאת הברכה מתייחס לעניין השמן, שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון ובקפלאות והם מרצין לו בתבואה:

וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ

דברים לג, כד.

מובא במפרשים על כך סיפור הגמרא במסכת מנחות[2] על עסקת ענק של מכירת שמן שבה היה מעורב בן גוש חלב משבט אשר[3].

הספרי[4] כתב שאין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר. כמו כן נאמר בדברי הימים בצאצאיו של אשר: "וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי בִרְזָיִת" שהיו בנותיו נאות ונשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית[5].

בילקוט שמעוני מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו"[6] שאשר נולד בכ' בשבט ונפטר בן מאה עשרים ושלוש שנים במצרים. ביציאת מצרים לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם בארץ ישראל[7].


בתורת החסידות

ראו גם


הערות שוליים

  1. בראשית מו, יז.
  2. מנחות פה, ב.
  3. אמרו: פעם א' נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן, מינו להן פולמוסטוס אחד, אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו: לך אצל פלוני לשדה הלז, ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי, המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקמום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו. לאחר שאכלו ושתו, מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר? אמר לו: הן, אלא שאין לי דמים. אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח, ואני אלך עמך ואטול דמיו, מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון שהגיע לעירו, יצאו אנשי עירו לקלסו, אמר להם: לא לי קלסוני אלא לזה שבא עמי, שמדד לי שמן במאה ריבוא והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב".
  4. ספרי על דברים לג, כד.
  5. מובא ברש"י דברים לג, כד.
  6. ילקוט שמעוני שמות א, ו-ז.
  7. תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י.