ישראל זאב גוסטמן
הרב ישראל זאב גוסטמן (תרס"ז-תנש"א) היה מדייני וילנא, לאחר השואה שימש בארצות הברית כראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770, ובהמשך הקים ועמד בראש ישיבת 'נצח ישראל' הליטאית בירושלים. היה מקורב לאדמו"ר הריי"צ.
תולדות חיים
הרב גוסטמן נולד בשנת תרס"ז בוילנא לאביו הרב אברהם צבי. בצעירותו למד בישיבת מיר, בחברותא עם הרב חיים שמואלביץ. למד מפי רבי שמעון יהודה שקופ, ובגיל 21 התחתן עם בתו של הרב מאיר באסן (רבה של שניפישוק, מפרברי וילנא וחבר בבית דין של הרב חיים עוזר גרודזינסקי). לאחר פטירת הרב באסן (בין האירוסין לנישואין) מונה הרב גוסטמן לשמש כרבה של שניפישוק, וכחבר בבית הדין. שימש כראש ישיבה ליטאית ברמייעלס וחבר בית הדין של בעל ה"מרחשת".
בעת מלחמת העולם השנייה הורה הרב גוטסמן לכל מי ששאלו שיש לברוח מהגטו[1]; הוא אשתו ובתו הצליחו לברוח, אולם בנו, מאיר, נרצח.
לאחר המלחמה הגיע הרב גוסטמן לוילנא; ובעקבות התראה של קומיסר קומוניסטי ברח הרב גוסטמן לצרפת. אולם הרב גוסטמן לא הצליח להשיג אישור כניסה לארץ ישראל, ולכן היגר לארצות הברית.
בהשתדלות הגאון הרב משה פיינשטיין התמנה הרב גוסטמן לראש ישיבת תומכי תמימים בניו יורק בשנת תש"ו ולימד בה למשך כארבע שנים עד שבשנת תש"י הקים את ישיבת 'נצח ישראל - וילנא רמיילס'[2] ועבר לעמוד בראשה.
בשנת תשל"א עלה לארץ ישראל, ובעצת הרב מטשעבין הקים את ישיבת "נצח ישראל" בשכונת רחביה בירושלים. בישיבה בימי שלישי, היה מוסר שיעור בעיון, במשך כארבע שעות; השיעור היה מיוחד לבני הישיבה, ואורחים היו צריכים לקבל רשות מפורשת כדי להשתתף בשיעור. מלבד זאת היה מוסר ביום חמישי שיעור לבעלי בתים בשפת האידיש.
בתקופת לימדו בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770
בתקופה זו, בה לימד ב-770, אמר פעם בעת ששוחח עם תלמידי הישיבה אודות הרבי הריי"צ אמר שמתוך מאמריו העמוקים של הרבי הריי"צ רואים שהוא גאון אדיר בנגלה ולא רק בחסידות[3]
בתקופה זו היה נכנס לרבי הריי"צ מזמן לזמן והיה אומר שהרבי הריי"צ ביקשו שהבחורים יהיה לומדים גדולים כפשוטו[4].
התייחסויות והאזנת הרבי לשיעוריו
בתקופה זו בה לימד ב770 מידי פעם היה הרבי שואל אותו מה דיבר בשיעור וכן מידי פעם כאשר הרבי היה במשרד של המל"ח היה הרבי גם מקשיב לשיעור[5] לא אחת היה הרבי מאזין לשיעור מהמסדרון הסמוך[6]. לימים השתבח בפני תלמידיו שנזדמן שהרבי היה עובר ליד בית המדרש בעת אמירת השיעור ובדרך מעברו קולט את חידושיו ואחר כך בעת ששוחחו היה מגלה שהרבי יודע את מה שאמר בשיעור[7]. פעם באמצע שיעור הזכיר את דברי אחד המפרשים[8] הכותב שהיה לו חלום בו אמרו לו איזה פירוש והרב גוסטמן הקשה על תוכן הפירוש כשמוסיף ואומר "חלום יפה! אבל תירוץ זה לא..." והרבי שהיה באמצע הליכה בפרוזדור והאזין לשיעור עצר באמצע הליכתו למשמע מילים אלו[9].
בתקופה זו[10] לאחר שסיים את שיעורו[11] נכנס הרבי ושאל באיזה ענין דיברו בשיעור ולאחר שהבחורים השיבו[12] ביאר הרבי את הסוגיא בפנימיות העניינים על פי דרך החסידות והשיב לשאלת אחד הבחורים[13] שתמה כיצד מפרט מסויים בסוגיא על פי פשט מתאים עם הביאור הפנימי[14].
הערכתו לרבי
בשנת תשכ"ה נכנס ליחידות ממושכת אצל הרבי ולאחריה התבטא[15] שהרבי הוא "יחיד בדורו"[16].
לאחרי ההתוועדות של הרבי בחג הפורים תשכ"ו בה השתתף הרב שמריהו יוסף קרליץ[17] ,שהתפלל בבית הכנסת שלו והיה מקורב עימו, שוחח הרב קרליץ עם הרב גוסטמן על התרשמותו מגדלותו התורנית של הרבי שהתבטאה בהתוועדות והרב גוסטמן התבטא שהרבי הוא יותר גדול מהגאון רבי שמעון שקופ[18].
בתשמ"ב ערך שיעור ומסרו לדפוס בספר "כבוד חכמים" שיצא לאור לכבוד יום הולדת השמונים של הרבי כשפתיחתו כותב"הנני מוסר בזה בידידות וכיקר, את השיעור שאמרתי בפני תלמידים מקשיבים בהיכל הישיכה המרכזית של ליובאוויטש בניו יורק, לכבודו של ידיד ה' ועמו, גאון ישראל, מקים עולה של תורה ותשובה ככל קצוי תבל, כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א בהגיעו בעזרת ה' לגבורות, ובברכה שיאריך השם יתברך ימיו ושנותיו עד יבא שילה במהרה בימינו אמן".
יצירתו ההלכתית
יצירתו העיקרית בדפוס היא סדרי ספרי "קונטרסי שיעורים" על מסכתות התלמוד: גיטין, קידושין, נדרים, כתובות, יבמות, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא.
בספריו אלו באה לידי ביטוי גישת לימוד ייחודית, המשלבת ניתוח טקסטואלי צמוד המקדים את הנחת הסברות בביאור הסוגיה, בדומה לדרך הלימוד הבריסקאית בניתוח הטקסט של הרמב"ם, אלא שהוא מרחיב את השיטה גם לספרי ראשונים אחרים.
כיון שהספר כולל את שיעוריו שנמסרו במשך שעות ארוכות, השיעורים מופיעים כמערכות ארוכות, לעיתים בנות עשרות עמודים כל אחת, המקיפות נושאים עמוקים ממכלול זויותיהן.
חלק גדול של כתביו וקלטות שיעוריו נגנב, ובספרים שנדפסו הופיע פסק דין האוסר לרכשם שלא מהיורשים על פי דין.
נפטר בכ"ח סיוון תנש"א, ונטמן בהר הזיתים.
קישורים חיצוניים
- שיחות קודש תשכ"ה ח"א, (546), בניחום אבלים אצל הרבי
הערות שוליים
- ↑ לברוח מהגטו
- ↑ לזכר ישיבת "רמיילס" שהייתה לחותנו בוילנא (השם 'רמיילס' הוא שיבוש של שמו של מייסד הישיבה "ר' מיילס")
- ↑ ממכתב הרב חיים צימענד שהיה מהתלמידים עימם אירע המעשה - נדפס בשמן ששון מחבריך ח"א ע' 175
- ↑ מפי הרב יהודה לייב גרונר - תשורה רובין תשע"ו ע' 63
- ↑ מפי הרב יוסף וולדמן - נדפס גם בהתמים (בית משיח) גל' כה ע' 33
- ↑ מפי הרב שלום בער אייכהורן - נדפס בהתמים (בית משיח) גל' יז ע' 123
- ↑ מפי תלמידו הרב שלום חסקינד ואחרים - שמן ששון מחבריך ח"א ע' 176
- ↑ בשלחן ערוך חשן משפט
- ↑ מפי הרב משה פסח גולדמן - נדפס בהתמים (בית משיח) גל' מב ע' 93
- ↑ בשנת תש"ט לערך
- ↑ במסכת בבא מציעא
- ↑ שהשיעור היה על הסוגיא בתחילת הפרק: "אם בעליו עמו לא ישלם"
- ↑ הרב חיים צימענד
- ↑ ממכתב הרב חיים צימענד שהיה מהתלמידים עימם אירע המעשה - נדפס בשמן ששון מחבריך ח"א ע' 175
- ↑ באזוני תלמידו הרב שלום חסקינד
- ↑ שמן ששון מחבריך ח"א ע' 176
- ↑ שבאותה תקופה היה גר בשכונות קראון הייטס
- ↑ ספר המזכיר