נפש בהמית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: צריך לעשות סדר בערך. לשון, חסר מקורות, חסר מידע...
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נפש הבהמית הינו כינוי לנפש שמצד הקליפה שביהודי. בלשון חז"ל יצר הרע. נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף. מנפש זו מגיעים כל המידות הרעות מארבע יסודות רעים שבה. המיוחד בנפש זו שמעורב בה גם טוב, כיון שנפש זו אצל יהודי מקורה מקליפת נוגה והיא מסוד עץ הדעת, שמעורב שם הטוב עם הרע. לנפש זו עשרה כוחות כנגד עשר ספירות, במקביל וכנגד עשרה כוחות של הנפש האלוקית. עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי, לגבור על רצונותיה של נפש זו ועוד למעלה מזה, להשתמש בכוחותיה לטוב. ועד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה על ידי הצדיקים. עם הנפש קיימות נפש אלוקית ונפש טבעית - שכלית.

יסודותיה

התניא בפרק הראשון מספר שבנפש הבהמית יש ארבעה יסודות. וכידוע שהיא מכונה 'יצר הרע' והיא השורש לכל המידות הרעות.

המידות הרעות נמשכות מהיסודות:

  • יסוד האש - כעס וגאווה - מסביר התניא שכמו שאש רוצה להגיע למעלה כל הזמן ככה הכעס נובע מזה שהאדם מרגיש שפגעו בכבודו וכדומה ופשוט רוצה להגיע למעלה כמו אש. והגאווה מובן מאליו.
  • יסוד המים - תאוות ותענוגים - בגלל שרוב התענוגים גדלים וניזוים ממים.
  • יסוד העפר - עצלות ועצבות - העפר, תכונתו כבדות ושקעון באדמה.

מרכיביה

אדמו"ר הזקן מציין שגם המידות הטובות שאצל יהודי; רחמנות וגמילות חסדים, באות מהנפש הבהמית. כי אצל עם ישראל הנפש הבהמית מקורה מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב והיא מסוד עץ הדעת וטוב ורע[1]. אך שורש נפשם של הגויים אינה מקליפת נוגה, אלא משלוש קליפות הטמאות.

כינויים

משכא דחויא הינה כינוי בתורת הקבלה. שפירושו "עור הנחש" שגוף האדם הוא מהנפש הבהמית שנמשל לנחש ששניהם לא טובים, רק שעל ידי מעשים טובים ניתן לעשות מהגוף דבר טוב כמו עור הנחש שניתן לעשות ממנו דברים טובים.[2].

שרשה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הנפש הבהמית בשורשה היא בחיות הקודש והאופנים שבמרכבה[3].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר התניא, סוף פרק א'
  2. אדמו"ר הצמח צדק, אור התורה במדבר כרך ג', חקת ד"ה נחש נחשת, הוספות.
  3. לקוטי תורה נשא כ"ח, ג.