שלום דובער גורליק
הרב שלום דובער גורליק (ח' אייר תש"א-כ"ו טבת תשע"ז), היה מוותיקי אנ"ש בנחלת הר חב"ד.
תולדות חיים
נולד במוסקבה לאביו הרב מנחם מענדל ולאמו מרת ביילא.
בהיותו בן 5 נלקח אביו למאסר על ידי הרוסים, ולאחר מכן הגלוהו לסיביר. כשחזר אביו (כאשר היה בן 12) בחורף תשי"ד העבירו אביו מבית הספר העממי (ה"שקאלע") לבית הספר לנוער עובד (מכיון ששם לא למדו בשבת), הנערים שם היו עובדים במשך היום (לעזור בפרנסת המשפחה), ולומדים בערבים. באותו זמן לערך החל ללמוד תניא וגמרא אצל ר' אליהו פאריטשער (לוין).
הוא היה יוצא מביתו בצהריים, הולך לר' אליהו ללמוד, ומשם לביתו של הקצב החב"די - לאכול ארוחת צהריים (היות ולא היה מספיק זמן לחזור הביתה), ומשם הולך לבית הספר.
פעם אחת כשהיה כבן 15, למד עם ר' אליהו את סוף פרק ח' בתניא - שם מבואר שחכמות חיצוניות (הלימודים בבית הספר...) מטמאים את חב"ד שבנפש, שזה חמור מתאוות עוה"ז, שמטמאות רק את המדות שבנפש - בדרכו, לאחר מכן, לבית הספר עם תיקו על כתיפו, חשב לעצמו: "איך ייתכן שספרים אלו, הטומאה הכי גדולה, נמצאים בתיקי?" - בסמרקנד עברה תעלת מים (לשתי') לאורך העיר, ובו-במקום, בלי לחשוב פעמיים, פתח את תיקו וזרק את כל ספרי הלימוד אל תעלת המים...
בכתה לא שאלו שאלות (איפה הספר שלך וכדו'), אבל כשהגיע לביתו, פתחה אימו - מרת ביילא גורליק - את תיקו, ונחרדה לראות כי התיק ריק!... במענה לשאלתה, השיב כי נתן את הספרים לאחד מחבריו בהשאלה, וזה לא החזירם.
בי"ג בכסלו תשכ"ה התחתן בטשקנט עם רעייתו שרה רבקה גורליק, בתו של ר' שלום אליהו וילנקין, והרבי שלח מכתב לקראת החתונה ברוסית ובחתימת הכינוי המחתרתי "זיידע" (סבא)[1].
בהיותו כבן 30, הלך להשתטח על ציונו של ר' לוי'ק באלמא אטא שיצליח לצאת מרוסיה, ואכן זמן קצר לאחר מכן קיבל היתר יציאה ועלה לארץ יחד עם משפחתו.
כאשר ביקר באלמא אטא, ראה את מצבה העגום של מצבת הקבר ודיווח לקרובי משפחתו מטשקנט, ובעקבות כך שופץ הקבר.
פעילות ציבורית
בשבת חנוכה תנש"א, עם עליית רבים מברית המועצות, החל לפעול על ידי ארגון חמ"ה בית כנסת ליוצאי רוסיה בקריית מלאכי. הרב גורליק שימש כגבאי בית הכנסת, ובמשך שנים רבות עסק בפעילות עם עולים חדשים במסגרת הארגון.
בנוסף לתפילות בבית הכנסת אורגנו בקרב יוצאי ברית המועצות פעילויות נוספות. כמו: ברית מילה, בר/ת מצווה. סמינרים, אירועי חגים וחופות מרכזיות כדת משה וישראל שהשיא היה 28 חופות בערב אחד.
בחצי השנה האחרונה לחייו לקה במחלה הארורה, ונפטר ביום שלישי כ"ו בטבת תשע"ז והוא בן 75 שנים. נטמן בהר הזיתים.
פרס יוסף יצחק
בשנת תשמ"ב איבד את בנו, הילד יוסף יצחק שנולד בשמחת תורה תש"ל ונפטר לאחר מחלה קצרה בשמחת תורה תשמ"ב, והוא בן 12 שנים בלבד.
יוסי הצטיין בלימודיו ובכל הליכותיו ובלט בהנהגתו החסידית. מאז פטירתו החליטו הוריו להעניק פרס מיוחד לתלמידים מצטיינים מכל כיתה בתלמוד תורה נחלת הר חב"ד, שייצטיינו בשלושת התחומים בהם בלט בנם יוסי – תורה, עבודה, וגמילות-חסדים.
בנוסף, בשנת תש"ע חנכו בני משפחתו את בית הכנסת במרכז חמ"ה, ששופץ לעילוי נשמתו ונקרא על שמו - "בית יוסל'ה".
משפחתו
- בניו
- הת' יוסף יצחק ע"ה
- הרב ישראל שניאור זלמן – שליח בבאר שבע
- הרב ירחמיאל – שליח בחולון
- הרב מרדכי – שליח בפתח תקווה
- בנותיו
- גב' חנה פלדמן – נחלת הר חב"ד
- גב' חיה דאבא שרון – נחלת הר חב"ד
- גב' נחמה דינה ויגלר – נחלת הר חב"ד
- אחיו
- הרב מרדכי מנשה - האדריכל החסידי מנחל'ה
- הרב חיים אלעזר - שליח במלבורן
