נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן

נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן הוא לשון ספר יצירה המתאר את הקשר העמוק שבין הדרגה הגבוהה ביותר לדרגה הנמוכה ביותר.

דוגמאות

לאחר מתן תורה, המצוות שמקיימים רובן ככולן גשמיות. מדברות על עניינים מגושמים. למשל תפילין מעור בהמה, ציצית מצמר בהמה וכן הלאה. כאמור - בבסופן - במעשה בפועל מתגלה התחילתן - רצון ה'.

הסבר העניין

כיוון שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, לכן דווקא בדברים הכי נמוכים, בעולמות התחתונים, מתגלה העצמות. באמת זה מגיע מתאוותו - רצונו העמוק של הבורא, שנעלה מכדי להצטרך הסברים כלשהם.

אמנם בחסידות מביאים לעניין זה הסברים ומשלים, ומהם:

• כדי להעביר דבר שכל פשוט, אפשר לומר אותו. כדי לגלות דבר שכל יותר עמוק, אי אפשר לגלות אותו בשלמות, מפני עומקו, אלא חלק ממנו צריך רק לרמוז. (כלשון הידוע: די למבין). שכל יותר עמוק אי אפשר לפרש אותו בכלל, אלא אפשר רק לרמוז אותו. והרמז צריך להיות בגשמיות - פנטומימה. רק כך השכל העמוק יכול קצת להתגלות.
• כאשר יש יהלום עליו חרוט כמה מילים, בגלל שהאבן מבהיקה אי אפשר לראות את האותיות. רק כאשר חותמים עם האבן על שעווה פשוטה, האותיות יכולות להתגלות.

סוף מעשה במחשבה תחילה

בנוסף למאמר 'נעוץ תחילתן בסופן' המובא מספר יצירה, כתוב בפיוט לכה דודי את הביטוי 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. (בפשט - הכוונה ששבת שהגיעה אחרונה לאחר ששת ימי המעשה, היא יותר חשובה ויותר קודמת במעלה לכולם).

בפשטות, זהו אותו עניין. במקום הכי נמוך - סוף מעשה - מתבטאת המחשבה הראשונה. (כמו למשל אדם שרואה עני, והוא מתעורר ברגש חמלה אליו, ולאחר מכן מעורר רצון לעזור לו, ומתבונן בשכלו כיצד לעזור לו. תהליך שלם. ועד שכל התהליך מגיע למעשה בפועל - ומובן שהעיקר פה זהו המעשה בפועל ממש. שם מגיע לידי ביטוי רגש החמלה הראשוני).

אמנם, בחסידות מוסבר כי יש פה יש עומק נוסף בנושא. סוף המעשה - הדרגה שלאחר המעשה, לאחר המקום הכי תחתון, היא נוגעת לתחילת המחשבה. למקום יותר גבוה מאשר המחשבה הראשונה.

וההסבר: למשל כמו אומן שמכין כלי, ומשקיע בכלי, מה שהכי חשוב לו זה איך הכלי יתקבל אצל הקונים. אם מבחינתו - מבחינת המעשה שלו, הכלי מושלם, אבל האנשים זולתו לא חושבים כך, חסר בכלי. חסר בסוף מעשה.

בעולמות

ערך מורחב – יש מאין

מבואר כי עולם העשייה הגשמי, שהוא הדרגה הנמוכה ביותר בסדר ההשתלשלות של העולמות, התהוותו היא מן העצמות. לא שייך לומר שהתהוות יש מאין היא בכח של גילוי וספירה כלשהם, מאחר שאין מציאותם מעצמותם והם לא יכולים להעביר תכונה זו ליש הגשמי. רק העצמות, שמציאותו מעצמותו, יכול לברוא יש מאין.

בספירות

ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה, קשורה בספירת הכתר, שהיא הספירה הראשונה. את ביאור הענין מבאר אדמו"ר הזקן בסידור שלו שדווקא מכיון שספירת המלכות היא התחתונה מכל הדרגות הרי היא צריכה את ההארה המיוחדת של כתר שהיא הנעלה מכל הספירות. בנוסף - במלכות שהיא האחרונה מכל הספירות מתאספים כל הספירות בדומה לכתר שהיא מקור כל הספירות.

הערות שוליים

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.