תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה
תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה הוא נושא הנדון במאמרי חסידות רבים. עיקר השאלה היא מדוע ירדה הנשמה לעולם הזה, והרי קודם ירידתה הייתה נהנית מזיו השכינה. ומבואר כי ירידה זו היא לצורך עליה, שעל ידי ירידת הנשמה לעולם הזה מעלה היא את הנפש הבהמית וגם מעלה היא את עצמה.
ביאור
הירידה של הנשמות להתלבש בגוף ונפש בהמית היא ירידה גדולה להם ממעלתן ומדרגתן שהיו קודם לכן. שקודם לירידת הנשמות היו קשורות במקורם ונהנים מזיו השכינה בגן עדן העליון וגן עדן התחתון. ועל ידי ירידתה של הנשמה לעולם הזה מתלבשת בגוף ונפש בהמית המעלימים ומסתירים ומלבישים אותה בלבושים צואים.
ומבואר שתכלית הירידה לעולם הזה היא המשכת אלוקות בבחינת סובב כל עלמין. שבעמידתה של הנשמה קודם ירידתה כשנהנית מזיו השכינה הוא המשכת ממלא כל עלמין, ודווקא על ידי מצוות מעשיות בעולם הזה ממשיכה גילוי אור הסובב כל עלמין.
עוד מבואר שהנשמה בהיותה למעלה היא במדריגת "צדיק" ועל ידי שיורדת לעולם הוא עולה לדרגת "בעל תשובה". סיבת העילוי היא המניעות שיש בעולם הזה לקיים תורה ומצוות שגורמות לנשמה לעורר בעצמה כוחות נעלים שלא היו בגילוי. דוגמה לדבר מנהר שבזרימתו הרגילה הוא אינו סוחף עמו את החול שבקרקעיתו ואילו כאשר חוסמים את דרכו והוא נפרץ זרימתו חזקה בהרבה עד כדי שהיא לוקחת עמה את האבנים שחסמו את הזרם[1].
בתורת הרבי
במענה[2] של הרבי לאדם שכותב שאין לו טעם בחייו רח"ל, כותב הרבי: "למותר לומר שזהו דבר הכי מפתיע שמעלה במחשבתו מחשבה מסוג זה. בטח שמע על תורתנו, שנקראת תורת חיים ותורת אמת - והכוונה בכך היא שהתורה היא המדריך האמיתי של היהודי בחייו, ומגלה את האמת בכל דבר - והיא קובעת ש"אדם לעמל יולד". פירוש הדבר שמטרת החיים בעולם הזה היא לעשותו משכן שמתאים להשראת השכינה, וזה דורש שבעולם ישלטו בכיפה צדק, יושר ורחמים. ומצפים מכל אחד שיפעל למען הגשמת הרעיונות הללו במידה המלאה ביותר - ראשית כל בחיים האישיים שלו, וגם ע"י השפעה על הסביבה בכיוון זה. מטרת החיים של היהודי מוסברת באופן ברור בתורה ומגשימים אותה ע"י חיים והתנהגות יום-יומיים על-פי השולחן-ערוך. וחיים כאלה הם בעלי משמעות ובעלי ערך, טובים, בטוחים והרמוניים. יתירה מזו, מכיוון שזה מה שה' דורש מכל יהודי, בוודאי הוא נותן את הכוחות לחיות ע"פ רצונו יתברך, מפני שהוא אינו דורש שום דבר שלמעלה מכוחו של האדם. ומי שחושב אחרת ומתעלם מהמשימה האלוקית הגדולה, שהיא גם זכות וגם חובה, דומה לחייל שמחליט שהוא חסר-ערך וחסר תועלת ולכן ינטוש את עמדתו בחזית. כל הנ"ל כל-כך מובן מאליו עד שאין צורך להאריך בזה, אבל רק אדגיש שוב שהמעשה הוא העיקר, דהיינו חיים פעילים ומלאים על-פי השולחן-ערוך, ולדחות לגמרי את כל המחשבות והרעיונות שהם רק מלאכת היצר. בטחוני שמכתבו הבא יהיה בהתאם להנ"ל, והשם יתברך יברך אותו בהצלחה".