מרדכי סוויצקי
הרב מרדכי סוויצקי (נכתב: סאוויצקי; תרע"א, – כ"ז בסיוון תשנ"א, ) היה רב ואב בית דין בבוסטון.
תולדות חייו
הרב סוויצקי נולד בשנת תרע"א בבלארוס לאביו הרב יוסף סוויצקי, בצעירותו הוסמך לרבנות ע"י הרב חיים עוזר גרודזנסקי, בשנת תרפ"ט כתב את חיבורו הראשון "ביכורי מרדכי" על תלמוד ירושלמי.
באותו העת עמד בקשר מכתבים עם רבי יוסף רוזין והיה מתכתב איתו בנושאים שונים, במשך השנים הוציא את הספר "נר לאברהם" שבו מופיע ההתכתבות שלו עם הרגצוב'ר.
בשנת תרצ"ט היגר לארצות הברית שם התמנה לאב בית דין בבוסטון וחבר באגודת הרבנים של ארצות הברית.
קשריו עם חב"ד
כאשר פגש הרב סוויצקי בשנת תש"א את תלמידי ישיבת תומכי תמימים, הוא התפעל מגדולתם ושלח על כך מכתב לאדמו"ר הריי"צ, בתגובה ענה לו אדמו"ר הריי"צ:[1]"במענה על מכתבו אודות תלמידי ישיבת ״תומכי תמימים״ שמצאו חן בעיני כבודו ובעיני כל הרואים אותם, וכולם עונים ואומרים שהם זרע ברך הי. ומתפלא על אשר במדינה זו אפשר להדריך ולחנך בהדרכה כזו. סדנא דארעא חד הוא, ואין לך דבר העומד בפני הרצון והתעמולה במסירה ונתינה. יתן השי״ת ויהיו התלמידים האלו לסמל לשארי תלמידים ומנהלי הישיבות, ויבואו לידי הכרה כי כל תורה שאין עמה עבודה של יראת שמים, כמו שנהגו אבותינו ואבות אבותינו, סופה בטלה".
בשנת תש"ד הציע הרב סוויצקי שהישיבה שלו תהיה תחת רשת הישיבות של תומכי תמימים, אולם דבר זה לא צלח בסוף.
לאחר מכן עמד הרב סוויצקי בקשר רב עם הרבי והוא העריץ אותו רבות וראה בו כמנהיג הדור של עם ישראל.
על אף דעותיו האנטי ציוניות של הרב סוויציקי הוא הצטרף להרבי למערכה למען שלימות הארץ ופרסם כרו בו כתב:
החזרת שטחים לערבים, היא שאלה שאינה קשורה כלל בפוליטיקה או בחשבונות אחרים, זה פשוט ענין של סכנת נפשות. נסיגה מטריטוריות תסכן את חייהם של שלשה וחצי מליון יהודים,
ועל כן אסור לעשותה, אסור להחזיר שום שעל. אסור לסגת אפילו ק״מ אחד אם יגרום סכנה לישראל. אין לתת אימון בשום גוי, וח"ו להעמיד בסכנה יהודי אחד על סמך הבטחה שלהם שרוצים בשלום. אפילו הערבים שמתארים אותם כמתונים, מוכנים להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי היל"ת.. דעתי זו אינה קשורה כאמור לעמדה פוליטית כל שהיא, כי אם לדעת תורה. יש האומרים שאסור לנו להרגיז את כל העולם נגדנו, והריני לשאול אותם איזה עולם, העולם שראה ש – 6 מליון יהודים עולים על המוקד ושתק?!.. וגם הוויתורים שעשו עד עתה בהחזרת דברים חיוניים הרי הם בכלל סכנת נפשות. זהו פסק ברור