מלחמת ארבעת המלכים את החמישה
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מלחמת ארבעת המלכים את החמשה היתה מלחמה המתוארת בפרשת לך לך בספר בראשית[1], והיא המלחמה הראשונה המוזכרת בתורה.
המלחמה נערכה על רקע של מאבקי כוח ושליטה בארץ כנען בין שתי קואליציות של מלכים, חמישה מלכים נגד ארבעה. בסופו של דבר גם אברהם אבינו נגרר לתוך מלחמה זו, שנערכה באיזור ים המלח.
מלחמה זו נחשבת כניסיון השישי מתוך עשרת הנסיונות שאלוקים ניסה את אברהם אבינו[2].
הדמויות במלחמה
המלחמה נערכה בשני שלבים: הראשון בין קואליציה בת חמישה מלכים מול קואליציית ארבעה מלכים; השניה בין המנצחים ובין אברהם אבינו.
חמשת המלכים היו: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבוים ומלך עיר קטנה בשם בלע (שמו לא מוזכר במקרא).
המדרש[3] מציין כי מלכים אלו היו רשעים, ושמותיהם מרמזים על מעשיהם הרעים. ברע קיבל את שמו על שם שהיה "רע לשמים ורע לבריות", ברשע "נתעלה ברשעו", שנאב היה "שונא אביו שבשמים" ושמאבר "שם אבר (כנף) לקפוץ ולמרוד בקדוש ברוך הוא."
הקואליציה השניה הורכבה מארבעת המלכים הבאים: כדרלעומר מלך עילם שעמד בראשות המלחמה, ולצידו אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים.
אמרפל הופיע במקרא בשם אחר: נמרוד. הוא נקרא כך על שם שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש, כעונש על אמונתו בבורא אחד[4].
בחלק השני של המלחמה מסופר על אברהם אבינו, היהודי הראשון שאת קורות חייו אנו קוראים בהרחבה בספר בראשית, ואחיינו לוט שהתגורר בעיר סדום, לא הרחק משדה הקרב.
מהלך המלחמה
המלחמה הראשונה
חמשת המלכים עבדו במשך 12 שנה את כדרלעומר והעלו לו מס, עד שקראו מרד והכריזו על שלטון עצמאי. המרד נמשך 13 שנה, ובשנה ה-14 גייס לעזרתו כדרלעומר את שלושת המלכים הנוספים ויצא לקרב כדי להביס את המורדים.
בדרכם לכיכר הירדן ערכו ארבעת המלכים מלחמות וקרבות נוספים שנועדו להכות בעמים אחרים באזור (רפאים, זּוּזִים, אֵימִים, חורים, עמלקים ואמורים).
הקרב נערך באיזור ים המלח ("עמק השִּׂידִּים"), ובסופו נחלו ארבעת המלכים ניצחון מוחץ. מלכי סדום ועמורה נסו ונפלו לתוך בארות חימר[5], ושאר המלכים נמלטו לעבר הרי יהודה.
ארבעת המלכים נכנסו לערים סדום ועמורה ובזזו את כל הרכוש; תוך שהם עושים זאת, הם הבחינו בלוט, אחיינו של אברהם, בזזו את רכושו ולקחו אותו כעבד.
המלחמה השניה
התורה מספרת: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי"[6]. רש"י מפרש בזה שני פירושים. לפי הפשט, זה עוג שפלט מן המלחמה בשלב שארבעת המלכים הכו את הרפאים. לפי הדרש, זה עוג שפלט מדור המבול. כוונת עוג היתה שיהרג אברהם וישא את שרה.
כשהחדשות הגיעו לאוזנו של אברהם, הוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. במקרא מצויין כי הוא נעזר ב-318 "חניכיו ילידי ביתו" ויחד הם רדפו אחרי ארבעת המלכים עד למקום בשם 'חובה' שהיה בסמיכות לדמשק. בתלמוד מובאת דיעה כי אליעזר עבד אברהם היה היחידי שהצטרף אליו במלחמה, והמספר 318 הוא מספר הגימטריה של שמו 'אליעזר'[7]. בעורף נותרו חבריו הטובים של אברהם, אשכול וענר.
אברהם ניצח את המלכים, שיחרר את לוט ואת שאר השבויים, ולקח עמו את הרכוש שבזזו המלכים מסדום ועמורה.
כאשר הוא שב עטור ניצחון לארצו, כהן האלוקים מלכי-צדק[8] הוציא לקראתו לחם ויין, כפי שנהגו לעשות למנצחים במלחמה.
מלך סדום אסיר תודה לאברהם, ומציע לו לקחת את כל הרכוש כתמורה לשחרור השבויים. אך אברהם נשבע כי לעצמו הוא לא יקח "מחוט ועד שרוך נעל". אך הוא הסכים לקחת חלק שיחולק שווה בשווה בין הלוחמים ובין אלו שנותרו לשמור בעורף.
לאחר הניצחון במלחמה אברהם חשש שמא התמעטו זכויותיו על ידי הנס שנעשה לו, ועל כך אומר לו הקב"ה "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד"[9] ה' מבטיח לו את הבטחת הזרע, הבטחת הארץ, ועורך איתו את ברית בין הבתרים.
ביאורי הרבי
בסיום המלחמה מופיע בכתוב המשפט שאמר אברהם אבינו למלך סדום בהקשר לכך שלא יקח מן הרכוש מאומה, "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל"[10].
המדרש[11] אומר על כך אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת "אם מחוט" חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית. אמרת "ועד שרוך", חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה.
הרבי במכתב[12] שתוכנו הערות לספר "נתיב ישר" כותב על מה שכתב המחבר[13]: "מחוט ועד שרוך נעל . . שניהם קלי-ערך ומה איפוא הרצון בסמלם ודוגמתם . . הי' מתאים לוא תפש . . זהב ואבנים טובות . . ונראה שחוט הזכיר לו כלפי מה שאמר לו מלך סדום: "והרכוש קח לך"; על זה השיבו אברהם: שלא יקח מרכושו אפילו חוט. ושרוך נעל - כלפי מה שאמר לו: "תן לי הנפש", על זה השיבו שאמנם יחזיר לו הנפשות, ולא יעכב מהן לעצמו אף "שרוך נעל" של אחד מהן, כענין "לא תשאר אף פרסה".
על כך מעיר הרבי: "גם שרוך נעל הוא רכוש ולא נפש - ובפשטות י"ל: מחוט - שהוא מתכשיטי ולבושי - הראש (שבת רפ"ו[14]) ועד שרוך נעל - שייך לרגל".
קישורים חיצוניים
- "מלחמת העולם" הראשונה במקרא באתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ בראשית פרק י"ד.
- ↑ פרקי דרבי אלעזר כז, א-ה. ושם: נסיון הששי, באו עליו כל המלכים להרגו, ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל בו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה.
- ↑ הובא ברש"י.
- ↑ בראשית רבה. הובא ברש"י.
- ↑ ונעשה נס למלך סדום שיצא משם. לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע. בראשית רבה. הובא ברש"י.
- ↑ בראשית יד, יג.
- ↑ נדרים לב.
- ↑ בגמרא (נדרים לב) מובא שהוא שֵׁם בן נח.
- ↑ בראשית טו, א.
- ↑ בראשית יד, כג.
- ↑ בראשית רבה פמ"ג, כג. תנחומא ועוד.
- ↑ מכ"ה תמוז תשט"ו. נדפס בתור הוספה ל"התוועדות" ש"פ וירא כ' מרחשון תשי"ג.
- ↑ ע' מט.
- ↑ שבת (נז, א) במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה, לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה. וברש"י (ד"ה שבראשה): אכולהו קאי.