מצוות קניית עבד עברי

מצוות קניית עבד עברי - הינה בפרשת משפטים: כי תקנה עבד עברי.. שש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחפשי חינם.

מצווה זו עוסקת בדיניו של עבד יהודי, שמוכר את עצמו לעבודה באופן זמני מחוזר ממון, או ביהודי של"ע גנב מחבירו ואין לו מעות לשלם, שבית הדין מוכרים אותו כדי שיוכל לשלם את אשר גנב.

דיני עבד עברי

ההנהגה לעבד עברי על פי התורה, הינה בכבוד מופלג. אסור לו להעביד את עבדו עבודת פרך - עבודה שאינה לצורך, ואף אסור לו להעביד אותו בעבודות בלתי מכובדות, כמו למשל לשאת את בגדיו אחריו לבית המרחץ.

אף אסור לו לאדון להעניק נוחיות מסוימת לעצמו יותר מאשר לעבדו, ולכן חייב לתת לעבד את כל צרכיו כאשר נותן לעצמו. במקרה שאין לו למשל שני כריות, אחד לו עצמו - ואחד לעבדו, חייב הוא לתת את הכר לעבדו, מכיון שלא ייתכן שתהיה לאדון נוחות מסוימת שאין לעבד. מפני דינים אלו, אמרו חכמים כי מי שקונה עבד עברי, הרי הוא כקונה אדון לעצמו.

כאשר העבד יוצא לחירות, ישנה מצווה להעניק לו מתנות רבות, פירות בגדים ודברים שונים, וזו היא מצוות ההענקת עבד עברי.

תוכן המצווה על פי החסידות

אדמו"ר הצמח צדק כותב כי ישנם שני סוגים שונים בקרב יהודים, ישנם כאלו הקרויים "זרע אדם", מפני שיש להם הדעת שהוא המבדיל בין אדם לבהמה, והדעת האמיתי היא ההרגשה כי חיות העולם ונשמתו היא הבורא, וכשדעת זו היא בחינת הרגשה והכרה ממשית כמו שהאדם מרגיש את חיות נפשו היא בחוש ממש כאשר מתעורר משנתו ורוח החיים שבו ניעורה ופועלת, - יהודים בדרגה זו קרויים "זרע אדם", ונשמותיהם היא מעולם האצילות, שם ההתגלות האלוקית היא בבחינת התגלות.

לעומת זאת ישנם אנשים, שאכן משכילים אלוקות, אך אין השכלה זו אצלם בבחינת הרגשה. אנשים אלו קרויים "זרע בהמה", מכיון שחסר להם את בחינת הדעת היסודית, ושורש נשמותם הינו מעולמות בריאה, יצירה, או עשיה, שכך הוא עולם הפירוד וההסתר, ולכן גם בחינת הדעת שלהם הוא בהסתר ואינו יוצא מהכח אל הפועל. לאנשים כאלו ישנם נסיונות קשים בעניני עולם הזה והנאותיו, המושכים אותם, וזאת מכיון שאינם משיגים כי האלוקות היא חיות הכל.

בפסוק התורה אומרת "כי תקנה", לשון יחיד, בשונה מהפסוק הקודם - "לפניהם". הדבר רומז על כך כי הפסוק נאמר בפרטות למשה רבינו, מקור הדעת של כלל ישראל, ש"יקנה", לשון המשכה, שימשיך את בחינת הדעת לכלל ישראל. הגם שישנם נשמות שהם בבחינת זרע בהמה, גם להם אפשר להמשיך בחינה זו.

הכח להמשכה זו, היא מכיון שגם בחינת הדעת של משה עצמו הינה מבחינת העיגולים הרוחניים שלמעלה מהאצילות, ומשם יש לו את כח ההמשכה של בחינת הדעת. ומקורם של נשמות האבות הקדושים, הינה גם כן מבחינה זו של למעלה מאצילות, ורק אחר כך ירדו לבחינת העולמות אבי"ע, מה שגרם לחלק מהם להיות בעולמות בי"ע. אך מכיון ששורש נשמתם הינו בעצם למעלה מאצילות וסדר ההשתלשלות, לכן ישנו בכוחו של משה להמשיך להם את בחינת הדעת..