פרשת יתרו

פרשת יתרו היא הפרשה החמישית בספר שמות (מפרק י"ח פסוק א' עד בפרק כ' פסוק כ"ב).

הפרשה בקצרה

הקדמה: בשבוע שעבר קראנו את פרשת בשלח, בה הושלמה יציאת מצרים כאשר ים סוף נבקע ובני ישראל עברו בתוכו, ולעומתם המצריים טבעו. השבוע בפרשת יתרו נקרא על מתן תורה, המעמד שהתרחש למרגלות הר סיני.

• ראשון - יתרו שהיה חותנו של משה (אביו אשתו - ציפורה), לאחר ששמע על כל הניסים והנפלאות שה' עשה למשה ולבני ישראל, והוא מגיע למדבר ואיתו אשתו של משה ושני בניו. משה וכל מנהיגי העם פוגשים את יתרו. משה מספר לחותנו על יציאתם ממצרים, על קריעת ים סוף, על המן היורד מן השמים, המים מבארה של מרים ועל מלחמתם נגד עמלק. יתרו משיב עם הביטוי: ברוך השם.

• שני - יתרו רואה שמשה יושב לפני אלפי אנשים מהבוקר ועד הערב והוא משמש כשופט במחלוקות שביניהם. הוא אומר להם את חוקי ה' לגבי המקרים הספציפיים שלהם. יתרו מציע מערכת שתאציל מהסמכויות של משה, כאשר הוא ימנה ראשי אלפים, ראשי מאות, ראשי חמישים וראשי עשרות כאשר הדרישה הראשונה היא שיהיו יראי אלוקים, והם אלו שישפטו את העם ברוב המקרים, כאשר רק מקרים מסובכים ביותר יגיעו לפתחו של משה רבינו (לפי רש"י, אירוע זה התרחש בפועל לאחר מתן תורה).

• שלישי - משה מיישם את עצתו של יתרו, ומקים מערכת הייררכית-יהודית. יתרו חוזר לארצו (רש"י מציין שהוא חזר על מנת לגייר את בני משפחתו).

• רביעי - התורה חוזרת לספר על המאורעות כאשר עם ישראל עומד לרגלי הר סיני. הם הגיעו למקום בחודש השלישי לאחר שיצאו ממצרים. התורה משתמשת במילים "ביום הזה" ורש"י מציין שהביטוי ביום הזה בא ללמדנו שעלינו לראות את התורה כל יום כאילו היום ניתנה לנו מסיני. משה רבינו עולה להר סיני לבדו לדבר עם ה'. ה' אומר למשה שיגיד לעם ישראל שהם אלו שראו מה עשה למצרים, וכיצד הוציא אותם "על כנפי נשרים", ושיזכרו שכל זמן בו ישמרו את הברית עם ה', הם יהיו אוצרו של הקב"ה ועם סגולה.

• חמישי - ה' אומר למשה לאמר לבני ישראל לקדש את עצמם. עליהם לטבול במקוה, ועל בעל ואשה להבדיל עצמם למשך שלושה ימים. כמו כן צריך להציב גדרות מסביב להר סיני ונאסר על כל אדם או בהמה לעבור את הגדרות ולעלות להר. ביום השלישי (בתאריך ו' בסיוון) בבוקר, החלו קולות רעמים וברקים וענן כבד. קול השופר הלך וחזק. הר סיני כולו נראה בעשן.

• שישי - הקב"ה מצווה את עשרת הדברות. ה' מתגלה לכל העולם, ולכל כיוון אליו מסתכלים בני ישראל הם ממש רואים במוחש אלוקות. בכל דיבור שיצא מאת ה' פרחו נשמותיהם של כל העם, וה' החזיר להם אותו בטל של תחיה (אותו טל בו הוא יקים את המתים מקבריהם בתחיית המתים בימות המשיח, שיגיעו במהרה בימינו, אמן). עשרת הדברות הן: להאמין בא-ל אחד. לא לעבוד עבודה זרה. לא להשבע בשם ה' לשקר. לשמור את השבת. לכבד את ההורים. לא לרצוח. לא לנאוף. לא לגנוב. לא להעיד עדות שקר. לא לחמוד את השייך לחברך (המנהג הוא שנעמדים בעת שקוראים בתורה בשבת את עשרת הדברות).

• שביעי - בני ישראל רעדו מפחד מהאורות וקול השופר וההר האפוף עשן. הם גם פחדו כיון שבשתי הדברות הראשונות פרחה נשמתן כי הם לא יכלו להכיל את הגילוי הנפלא. כתוצאה מכך הם ביקשו ממשה לעמוד בינם לבין ה' ולקבל ממנו את שאר הדברות. משה אכן עשה כך והוא קיבל את כל שאר 611 המצוות שניתנו לו בסיני. בהמשך התורה מפרטת את האיסור של עבודה זרה.

בתורת החסידות

בסיום ספר התניא כתב רבנו הזקן בנוגע לשבת קודש: "גם יזהר מאד שלא לשוח שום שיחה בטילה ח"ו . . חיצונית מהשבת הוא שביתה מעשי' גשמיית, כמו ששבת ה' מעשות שמים וארץ גשמיים. ופנימית השבת היא הכוונה בתפלת השבת ובת"ת לדבקה בה' אחד כמ"ש שבת לה' אלקיך, וזו היא בחינת זכור. ובחינת שמור בפנימיות היא השביתה מדיבורים גשמיים כמו ששבת ה' מיו"ד מאמרות שנבראו בהם שמים וארץ גשמיים". וצריך ביאור, הרי בדבריו כאן בא לבאר הטעם שצריך ליזהר מאוד "שלא לשוח שום שיחה בטילה" בשבת, שלזה נוגע ביאור "בחינת שמור בפנימיות" ש"היא השביתה מדיבורים גשמיים", ואם כן מדוע מבאר כאן גם "בחי' זכור" - העבודה "לדבקה בה' אחד", הרי לכאורה אין זה נוגע להזהירות בדברים בטלים? ויש לומר שבזה רומז הוראה חשובה בעבודת הקב"ה: הדרך שיבוא האדם ליזהר בתכלית מדברים בטלים בשבת היא על ידי הדביקות בה' – "לדבקה בה' אחד", שדווקא על ידי כוונת התפילה ולימוד התורה בשבת קודש, שעל ידי זה הוא מתעלה "לדבקה בה' אחד" - הרי זה פועל עליו ליזהר בדיבוריו בתכלית, עד שיבוא "לא לשוח שום שיחה בטילה" ביום השבת קודש.

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת יתרו - אתר חב"ד בישראל
• טקטס פרשת יתרו עם פירוש רש"י - חב"ד בישראל
• פרשת יתרו בקצרה לילדים - חב"ד בישראל
• קריאת פרשת יתרו עם טעמים (חב"ד), ר' מיכאל סלוין - חב"ד אינפו