סימון יעקבשווילי
הרב סימון יעקבשווילי (יעקבסון) (תר"ס - תשי"ג) היה חסיד שמסר את נפשו על החזקת התורה והיהדות ברוסיה הקומוניסטית. היה בין עשרת המושבעים במעמד מניין כריתת הברית שעשה אדמו"ר הריי"צ ולבסוף נאסר והוגלה לסיביר. לאחר מכן הצליח לצאת מגבולות רוסיה והתיישב בטורונטו שם שימש ברבנות תקופה קצרה עד לפטירתו.
תולדות חייו
בשנת תרע"ו אדמו"ר הרש"ב שלח את הרב שמואל לוויטין לעיר כותאיס בגרוזיה לכהן שם ברבנות ולחזק את מוסדות התורה המקומיים. הרב לוויטין אסף קבוצה של בחורים ספרדיים ושלח אותם ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ביניהם היה ר' סימון יעקבשווילי.
ר' סימון הגיע אל אדמו"ר הרש"ב בערב ראש השנה. למחרת בבוקר הוא ראה את הדחיפות החזקות לתקיעת שופר, ומבלי הבט על הלבוש הספרדי שלו, הוא הבין את המשמעות העמוקה של תקיעת שופר. הוא נדחק קרוב ונעמד על הבימה שם עמד הרבי. החסידים מסביב רצו להזיז אותו משם ולהרחיק אותו מהבימה, אבל לא היה להם את הכוח להתגבר עליו וכאשר הרבי הבחין בכך, הוא רמז שיניחו לו, לבחור הספרדי.
אחרי ראש השנה נכנס אל אדמו"ר הרש"ב. הוא סיפר לרבי שיש לו קרבה עם המשפחה החשובה של הגאון בעל השדי חמד, ומשפחתו מורכבת מלמדנים ומחזיקי תורה. הרבי אמר לו שיתיישב ללמוד בישיבה. ואכן הוא נכנס לישיבה ולמד שם בהתמדה גדולה, קיבל סמיכה לרבנות, וכן קבלה לשחיטה ולמילה.
בשנת תרפ"ד[1], נקרא לאסיפה אל אדמו"ר הריי"צ במוסקבה שם נערך מעמד המניין כריתת הברית בו נשבעו אדמו"ר הריי"צ יחד עם עוד תשעה תמימים למסור את נפשם על החזקת התורה והיהדות "עד טיפת הדם האחרונה". הרבי ביקש מר' סימון שבשבתות ילך לבתי הכנסת, לחזק יהודים לשמור תורה ומצוות, מבלי להתחשב ברדיפות של הממשלה הקומוניסטית.
ערב אחד הגיעה "הדפיקה בדלת" האיומה, אז נלקח ר' סימון למאסר ממושך. הושיבו אותו במשאית גדולה עם הרבה אנשים נוספים. אשתו מרת פריידא הסתובבה וחיפשה את עקבותיו, אך בכל מקום ענו לה שאין שם אדם כזה. כך זה נמשך שנה. אשתו עבדה ביום כדי להשתכר ולפרנס את המשפחה, ובלילות חיפשה אחריו בבתי הסוהר הרבים ב מוסקבה. לבסוף, אחרי שנה של חיפושים, מצאה אותו במרתפים של בתי הסוהר הרוסיים, מוכה, מדמם ונפוח מראשו ועד רגליו. הוא הואשם בהשתתפות ב"פעולות מהפכניות" נגד המשטר הקומוניסטי.
ברשימת האישומים הופיעו שמות של מאות משפחות יהודיות, גברים, נשים וילדים שכביכול נטלו חלק במהפכה הזו. כתב האישום הכיל יותר מאלף עמודים ואנשי הנ.ק.וו. ד. אמרו לו שאם הוא יחתום על הניירות שהטענות נכונות, הם ישחררו אותו מבית הסוהר ויאסרו את כל מאות המשפחות או יירו בהם. אך הוא החליט שהוא לא יכול להרשות לעצמו לחתום שכל הכתוב הוא אמת ובגלל החתימה שלו יהיו מאות אלמנות ויתומים. לכן הוא לקח על עצמו לסבול את הייסורים הקשים מידי הנ.ק.וו.ד, יחד עם הייבסקים שהיכו ועינו אותו באכזריות רבה כדי שיודה ב"אשמה".
לבסוף ר' סימון הוגלה לסיביר. כאשר פרצה מלחמת העולם השניה אשתו וילדיו ברחו ללנינגרד ומשם המשיכו לסמרקנד דרך גרוזיה, שם שהו עד לסיומה של המלחמה, אז השתתפו בבריחה הידועה, והבריחו את גבולות רוסיה דרך לבוב עד שהגיעו למחנה הפליטים פוקינג.
מפוקינג המשיכו לצרפת שם התאחדה המשפחה מחדש כשר' סימון שוחרר מגלותו והצליח להבריח גם הוא את גבולות רוסיה. בתשי"ב עברה המשפחה יחד לטורונטו, שם התמנה ר' סימון לרב, אך בעקבות הייסורים הקשים שעבר בסיביר הוא לא האריך ימים, ונפטר כשנה וחצי לאחר שהתיישב בעיר בב' תמוז תשי"ג (1953). זמן מה לאחר מכן נפטרה גם אשתו, בניו נסעו לאחר מכן ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.
| מנין כריתת הברית | |
|---|---|
| |
| (לפי סדר האל"ף בי"ת) |
משפחתו
- בנו, הרב גרשון בער ג'ייקובסון
- בנו, הרב בצלאל ג'ייקובסון
- בנו, הרב שלום ג'ייקובסון
קישורים חיצוניים
- אל מול הייבסקים המענים בצלאל יעקבסאן. מאידיש: הרב משה מרינובסקי
- הרב ג'ייקובסון משווה: סטלין לעומת שניאורסון כיכר השבת