מוקצה

מוקצה הוא שם כללי לחלק מאיסורי מלאכות בשבת.

האיסור

חכמים אסרו לטלטל מקצת דברים בשבת וביום טוב. איסור זה נקרא מוקצה. כלומר, שמוקצה ומוצא מדעת האדם מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.

בתלמוד

במסכת שבת נחלקו חכמים ורבי נתן בדין אדם המוציא בשבת בהמה, חיה או עוף כשהם בחיים לרשות-הרבים. רבי נתן סובר שהוא פטור, ואינו חייב מן התורה באיסור הוצאה, וטעמו הוא שהחי נושא את עצמו. ולכן אין האדם שהוציאן חייב, אולם חכמים סוברים שחייב.

בתורת החסידות

בליקוטי שיחות, מבאר הרבי, את ההבדל בין סוג החי לסוג הצומח, על סוג החי.

בסוג החי, החיות היא נפשית, זוהי הסיבה לכך שבבעל-חי מצוי כח הרצון שבו מתבטאת הנפש. וגם הגוף שלו מושפע מרצון הנפש בדרך ממילא, מצד זה שהוא מיוחד עמו, עד כדי כך שמהותו היא הנפש.

עוד מסביר, שנפש וגוף בערכם זה - לזה הם מהות ומציאות. ולהעיר מזה שהחי נושא את עצמו ואינו מרגיש את עצמו.

דיני מוקצה

• כלי שמשתמשים בו כדי לעשות מלאכה האסורה בשבת מותר לטלטלו רק לצורך גוף הכלי כדי לעשות איתו משהו שמותר בשבת או לצורך המקום ששם מונח החפץ האסור.
• דברים שמאוד יקרים לאדם, והוא חושש עליהם שיתקלקלו ויהרסו אסור לטלטלם, לא לצורך גופו ולא לצורך ממונו.
• מאכלים ומשקים, וכן ספרים שמותר לקרות בהם בשבת – אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם בשבת גם שלא לצורך כלל.
• כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם או לצורך מקומם.
• כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.
• אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה חילוקי דינים. גם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה, אבל מאכלים המותרים בשבת וכן ספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל.
• כל אוכל שראוי לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך. אך מה שאינו ראוי לאכילה, הוא מוקצה כל עוד הוא לא התבשל. פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה ואם ראוי לאכילה אינו מוקצה.
• כל אוכל שאינו ראוי לאדם כלל אך ראוי לבעלי חיים נחשב ככלי שמלאכתו להיתר, שמותר לטלטלו רק לצורך ואסור לטלטלו שלא לצורך. ואם אין רגילים לתת את האוכל הזה לבעלי-חיים הרי הוא מוקצה גמור.
• מותר לומר לנכרי לטלטל כל מוקצה לצורך הישראלי או לצורך מקומו או לצורך גופו^{[דרוש מקור: לומר בפה מלא או שיש תנאים?]}. אבל לצורך המוקצה, כגון שלא ייגנב – אסור לומר לנכרי לטלטלו.
• אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב או לישב עליו.

משחק בכדור

אדמו"ר הזקן פוסק בשולחן ערוך, שאסור לשחק בכדור בשבת משום טלטול, כי לא נחשב עליו, ויש שמתירים לטלטל אותו ולשחק בו ברשות הרבים.

בספר "מראי מקומות וציונים לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן", בהתייחסות לנושא של מוקצה, ציין הרב מרדכי שמואל אשכנזי את הגירסא בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, כפי שתוקן בדפוס ז'יטומיר, כמו גם את תיקונו של אברהם חיים נאה ב"קונטרס השולחן", ללא העדפת מי מהם.

בשנת תשל"ה, פנה הרב ר' אברהם שאטלאנד מירושלים תבנה-ותכונן במכתב אל הרבי: "ילמדנו רבינו שליט"א דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ... שכתוב שם לעניין משחק הכדור בשבת: "ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות-הרבים", ומשמע דאפילו בשבת מותר לשחוק בו ברשות-הרבים... והנני כמעט בטוח שחסר כאן תיבת "ביום טוב", אולם יראתי מלהגיה טרם ששמעתיו מכ"ק רבינו שליט"א". על כך ענה לו הרבי בכ"ה טבת תשל"ה:
"שלום וברכה!
במענה להערתו בשו"ע [בשולחן ערוך] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] ס[ימן] ש"ח ס[עיף] פ"ג –
ראה ס' [ספר] "מ"מ וציונים לשו"ע אדה"ז" – להרב אשכנזי שי' – שם ועצ"ע [ועדיין צריך עיון].
בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא ושומר עליהם, ועכ"פ [ועל כל פנים] יעשה כן מכאן ולהבא.
הפ"נ שבמכ' [שבמכתבו] יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

בשיחה התבטא הרבי: "ישנם כאלו שאינם יודעים מהו "פוטבאָל". ישנו דין בשולחן-ערוך ש"אסור לשחוק בכדור בשבת" עם שקלא-וטריא שלימה בכך. גם יהודים יראי-שמים יודעים את השקלא-וטריא שבדבר, ואף-על-פי-כן אומרים הם פרק תהלים במקום לעשות זאת...".

כאשר שליח פנה לרבי בשאלה האם לארגן משחק בכדור בשבת כדי שילדים מבית לא דתי יגיעו לשיעור תורה, ענה הרבי: "פינג פונג בשבת לא שייך כלל".

נוי סוכה

בספר חסידים של רבי יהודה החסיד נאמר: "אמרו לאחד הנה רבים תולים נויי סוכה ואתה אינך תולה. אמר (אותו אחד שלא תלה) מה מועיל, הילדים ינתקו הפירות והחוטין בשבת, מוטב שלא יחטאו על ידי".

כשההדיר הרב אברהם אהרן פרייס את הספר בפירושו 'משנת אברהם', תמה: "וצריך עיון מה חילול שבת בזה הא אין כאן שום תולש מן דבר מחובר", והאריך הרב פרייס בביאורים שונים. אך הרבי באיגרתו מיום כ"ט תמוז תשט"ו הסביר בפשטות: ש"החטא שבזה – יש לומר בפשיטות שהוא טלטול מוקצה ואכילתה וניתוק קשר...".

הרבי מציין: "שוב ראיתי בהגהות לפרי מגדים שם משנת חסידים שמציין למג"א סתרל"ח, ופרי מגדים שם. וראה גם כן שלחן ערוך רבנו הזקן שם סי"ח.".

הוקצה בטעות

בי"ב מנחם אב תשט"ו כתב הרבי: "מה שנסתפק בעניין פעולה (הקדש, הכנה וכיצא-בזה) בטעות – אם הטעות רק שולל הפעולה, או שגם עושה ענין הפכי מהפעולה, ופשיט כבתרייתא [=האחרון] – תמוה ביותר ומופרך לומר כן, דאיך אפשר דאמירתו שמכין תפעל הקצאת דבר שבלאו-הכי לא היה מוקצה. – ומה שהביא ראיה מבעל המאור ריש ביצה מהכנה בטעות דיונים כחושים – הנה כחושים לא חזי לאכילה, ולא הטעות משוי להו מוקצה".

תחום שבת

ערך מורחב – תחום שבת

הצורך להטלטל בדרכים ולנסוע ממקום למקום אסורה בשבת משום שהיא גורמת לחוסר מנוחה, והשבת נועדה להיות יום המנוחה של האדם.

וזהו שתקנו חכמים תחום שבו מותר ללכת בשבת, ומעבר אליו אסור לצאת. תחום השבת הוא מקום שביתתו של אדם ועוד אלפיים אמה לכל רוח. אלפיים אמה הם אלפיים צעדים של אדם ממוצע, והם כ-960 מטרים.

במשנה מסופר: "שלח לו רבן גמליאל [לר' יהושע] גוזרני עליך שתבוא אלי במקלך ובמעותיך (ובתרמילך) ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך... ונטל מקלו ותרמילו והלך ליבנה כו'".

הרבי מסביר את פשר המשנה:

"הלך" – הוא רק איסור תחומים.

ב"מקלו" ניתוסף איסור הוצאה.

וב"תרמילו" – גם איסור מוקצה.

לקריאה נוספת

• ספר הלכות שבת על דיני מוקצה ובורר.

קישורים חיצוניים

• האם דולר של הרבי הוא מוקצה בשבת? באתר

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.