חטא עץ הדעת

חטא עץ הדעת הוא החטא שחטא בו אדם הראשון, ובעקבותיו גורש מגן עדן. שהקב"ה ציווה את האדם לאכול מכל עץ הגן, אבל לא מעץ הדעת, וחוה תחילה עברה על איסור זה, בעקבות פתיונו של הנחש, ואחר כך חטא בו גם אדם הראשון.

ענינו

מבואר כי חטא עץ הדעת היה בענין ההרגשה, וכמו שנאמר "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל", שהחטא היה בזה שכל הענינים יהיו בהרגשה. שאדם הראשון רצה כי האלוקות תהיה באופן מורגש, שאף שלפני החטא היה אצלו השכלה, אך זה היה שכל אלוקי בלבד בלי הרגש, והחטא היה בזה שרצה שהשכל יהיה במורגש. ומשום כך אחרי חטא עץ הדעת אי אפשר שיהיה השמחה בעבודת ה' בשלמות בכל אחד ואחד, משום שישנו ענין ההרגש, ומזה אפשר שתהיה יניקת החיצונים.

תיקונו

מבואר כי תיקון חטא עץ הדעת הוא בפרט על ידי מצוות ערלה. שאדם הראשון נצטווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת, ונצטווה בשעה התשיעית, ובשעה העשירית עבר, ואילו היה מחכה שלוש שעות עד שבת היה כל פריו קודש. וכנגד זה אנו מצווים לחכות שלוש שנים בנטיעה להיות פירות העץ אסורים באיסור ערלה.