יצחק אייזיק אפשטיין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־15:03, 31 באוגוסט 2020 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "וורשה" ב־"ורשה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שער ספרו חנה אריאל

החסיד הרב יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהומיל (תק"ל - כ"ו באייר תרי"ז) היה רב העיירה הומיל, ומגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והרבי הצמח צדק.

נדע כמשכיל גדול בתורת החסידות, והיה אומר ביאורים ומאמרים בתורת החסידות.

תולדות חיים

נולד בשנת תק"ל לאביו ר' מרדכי כצאצא למשפחת אפשטיין ממנה יצאו רבנים רבים חשובים.

בהיותו כבן עשרים, התחיל להתקרב לחסידות. לאחר שנתיים של הכנה, החליט ללכת ליחידות אצל אדמו"ר הזקן. בדרך עבר בישוב קאזאן שליד פולוצק, ונכנס שם אל החסיד ר' שאול קאזאנער שהיה מחסידי אדדמור הזקן. ר' שאול אמר לו שמקובל אצל חסידים הראשונים ש"ששה חדשים בשמן המור" - התבוננות המביאה ליראה אמיתית, ו"ששה חדשים בבשמים" - התבוננות המביאה טוב טעם בהשגת אלוקות. כששמע זאת ר' יצחק אייזיק, חזר לביתו, התכונן עוד שנה ורק אז נסע ליחידות[1].

ר' אייזיק היה גאון גדול, ולמרות שהיה חסיד, חזרו על תורותיו בהתפעלות רבה גם במינסק ובוילנא[2].

היה לו קירוב הדעת מרבנו הזקן, שאמר לו: עליך להאריך ימים, כי מוטל עליך הרבה לבצע. אריכות ימים משמעה שהימים לא יבוזבזו על דברים טפלים ודברים מכאיבים.

ר' אייזיק אמר פעם; אדמו"ר הזקן לא זזה רוח הקודש מארבע אמותיו, אדמו"ר האמצעי בכל זמן שרצה היה לו רוח הקודש ואדמו"ר הצמח צדק כשרוצים מלמעלה יש לו רוח הקודש. כששמע זאת ר' הלל מפאריטש, שאלו הלה, האם אפשר להגיד זאת, ענה ר' אייזיק אמנם אין לי רוח הקודש אך יש לי השגה ברוח הקודש.

פעם אחת בשעת שיחתו עם מישהו, ניגש אליו בעל העגלה שהיה מוליך חסידים אל רבנו הזקן ואמר לו משהו, התרעם עליו רבי יצחק אייזיק וקרא לו "בעדיוק". מסרו את הדברים לרבנו הזקן, והוא קרא אליו את רבי יצחק אייזיק ואמר לו: בסוד הנשמות אתה עם הארץ גמור, הוא למעלה ממך בכוחות הגלויים, ומה גם בכוחות הנעלמים, כשהוא אומר "שמע ישראל" שותקים המלאכים, כשרוצים לדעת היכן להחביא דבר צריכים ללמוד מגנב, גנב מחביא לא במקום גלוי, גם לא תחת מנעולים, אלא בתל ולאחר זמן זה מזריע. רבי יצחק אייזיק אמר לאחר מכן שהענין של לבטל את הזולת נלקח ממנו מיד, אך כדי לעבד את הדבר לקח לו יגיעה של ששים שנה.

עם אדמו"ר הצמח צדק

אחת ההוראות שקיבל מאדמו"ר הזקן הייתה שלא לקבל עליו את עול הנשיאות של חסידות ליובאוויטש. לאחר הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי, רצו החסידים שרבי אייזיק ימלא את מקומו וישב על כס הנשיאות. לאחר מאמצים ונסיונות שכנוע, נאות רבי אייזיק לקבל על עצמו את התפקיד. בבואו לעלות על העגלה לליובאוויטש, הוריד את רגלו ממדריגת העגלה וסירב לעלות ולקבל על עצמו את התפקיד. ר' אייזיק סיפר כי באותו רגע בו הניח את רגלו על מדריגת העגלה, נעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה.

רבי אייזיק היה מהחסידים הפעילים ביותר לטובת התמנותו של אדמו"ר הצמח צדק לרבי, לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי. כאשר סוף סוף הסכים הצ"צ לקבל על עצמו את הנשיאות[3], היה המאמר הראשון שאמר (בג' סיון תקפ"ט) ד"ה" על שלושה דברים". ר' אייזיק זיהה שזהו מאמר שאמר אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ג או תקנ"ד, והתרגש מאד. הוא נזכר שנכח באמירת מאמר זה בחדרו של אדמו"ר הזקן, והצ"צ (שהיה אז ילד קטן) הפריע לו. אדמו"ר הזקן שהרגיש במחשבותיו אמר לר' אייזיק: "הוא שומע, הוא שומע, עוד תדע שהוא שומע", וכעת הבין מה היתה כוונתו[4].

חסידים מספרים כי בפעם האחרונה שהיה רבי אייזיק בליובאוויטש אצל אדמו"ר הצמח צדק, כשעמד לחזור לביתו, יצא אדמו"ר הצמח צדק ללוותו. בתחילה נפרדו בברכות של נחת מבנים ובני בנים כמנהג העולם. אחר כך הניח אדמו"ר הצמח צדק את ראשו על כתפו של רבי אייזיק, ורבי אייזיק הניח את ראשו על כתפו של אדמו"ר הצמח צדק, וכך עמדו חצי שעה. אחר כך אמר רבי אייזיק: היו בריאים, כי כנראה שלא נתראה עוד, אלא כשיבוא משיח. הצמח צדק הרים את ידיו הקדושות למעלה באמרו: סע לשלום, סעו לשלום. כעבור זמן קצר, בכ"ו אייר תרי"ז, נפטר רבי אייזיק.

רבנותו בהומיל

בשנת תקס"ה קיבל הצעת רבנות בעיירה הומיל. כמבחן הוא שלח קובץ תוני שעסק בדיני הלכות חלה. החיבור נשלח אל גאוני העיירה וויעטקא הסמוכה להומיל על מנת שייחוו את דעתם, ובעקבות התרשמותם הגדולה הוצעה לו מיד משרת הרבנות[5]. ההצעה התקבלה בברכתו של אדמו"ר הזקן שבירך אותו ביחידות בה הציע את ההצעה[6].

למרות שהוצעו לו משרות רבניות בערים אחרות גדולות חשובות יותר לא הסכים לנטוש את רבנותו בהומיל[7], והוא כיהן ברבנות זו למעלה מחמישים שנה עד לפטירתו בשנת תרי"ז[8]. הוא שימש גם כראש הישיבה ועמד בראש כולל לאברכים שפעל בעיר[9].

משפחתו

בנו, רבי יעקב יוסף. בנו היה ר' מנחם נחום[10] וחתניו היו ר' ישראל, ר' אליעזר שמעון תמורקין[11] ורבי צבי דוב לאטקר שהתפרנס בהתחלה ממסחר ולאחר פטירת רבי יצחק אייזיק החליף את מקומו ברבנות העיר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק ד' עמ' 1045 (עוד על היחידות שלו שם ובעמודים הבאים שם בהרחבה).
  2. שם עמ' 1125
  3. היה זה בזכות שלושה חסידים ששיכנעו אותו אז, ביניהם גם ר' אייזיק.
  4. פרטי הסיפור באריכות מובאים בספר התולדות אדמו"ר הצ"צ עמ' 73.
  5. קובץ "כנסת הגדולה" (ורשה, תר"נ)
  6. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ח' עמוד תצג
  7. מליצי אש חלק ג' בהוספות עמוד 69
  8. אוצר הרבנים עמוד 233
  9. ספר התולדות צמח צדק עמוד 144
  10. שהיה גבאי בבית הכנסת "ליובאוויטש הומיל". לו היה בן אחד ושמו ר' אייזיק. ערים ואמהות בישראל כרך ה' עמוד 260
  11. בנו של ר' יוסף תומרקין