תלמוד

תלמוד בבלי

התלמוד הוא חיבור המקבץ בתוכו את את כל חידושי ושיעורי בתי המדרש בשפה הארמית, מתקופת האמוראים המבוססים ונסבים על המשניות. התלמוד הוא אחד מן החלקים המרכזיים בתורה שבעל פה ומתחלק לשניים: ה"תלמוד הבבלי" שנכתב על ידי האמוראים שישבו בבבל ו"תלמוד ירושלמי" שנכתב על ידי היושבים בארץ ישראל ובעיקר בירושלים.

תלמוד בבלי

התלמוד הבבלי נכתב על ידי בני בבל, ובו ביאורי המשנה ותורתם של בני בבל. דרכו של תלמוד הבבלי הוא פלפול וליבון ההלכה על ידי קושיות ותירוצים ("הוויות אביי ורבא"). ולכן אמרו חז"ל ש"במחשכים הושיבני" הכוונה לתלמוד בבלי, שהיו סותרים זה את זה במחלוקת ואינן נוחים זה לזה, והדרך למסקנא היא בדרך כלל ארוכה ומפולפלת, ולכן נאמר "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי, שלא יכלו לעמוד על המיצוע.

מובא בתורת החסידות שמעלת התלמוד בבלי הוא בבחינת אור חוזר (לעומת תלמוד ירושלמי שהוא בבחינת אור ישר). ולכן תלמוד בבלי מברר גם את קליפת נוגה של ארץ העמים. ועל ידי ריבוי הפלפול בקושיות ותירוצים בבחינת אור חוזר מגיע לבחינת העלם ההיולי הגבוה יותר מן ההעלם של הגילוי המתגלה על ידי אור ישר של תלמוד ירושלמי.

כרכי התלמוד בבלי

תלמוד ירושלמי

ערך מורחב – תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל ובו ביאורי המשנה כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם רבי יוחנן וריש לקיש.

מבואר כי מעלתו של תלמוד ירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת אור ישר ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חז"ל על רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע.

ענינו ומעלתו

מבואר בפרי עץ חיים שקבלה הוא באצילות, תלמוד הוא בבריאה, משנה הוא ביצירה, ומקרא הוא בעשיה. מבואר במאמר זה שענין שתלמוד הוא בבריאה הוא שנמשכת התורה גם בבריאה, שתלמוד בא בהשגת המהות, מה שאין כן בקבלה שהוא בעולם האצילות שאין מושג בהשגת המהות. אבל שונה הוא התלמוד מן המקרא, שמקרא נמשך עד לעולם העשיה, שעיקר המקרא הוא שנכתב על ספר ובדיו, מה שאין כן תלמוד שעיקרו הוא השכלה ויכול לבוא באותיות שונות (ו"דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב" מה שאין כן תורה בכתב).

דרך הגמרא

למרות שהיו פלפולים רבים בבית מדרשם של החכמים, לא כולם נסדרו בגמרא, והמשא והמתן המובא בגמרא הוא רק מה שנוגע ישירות להבנת הסוגיא וההלכה המעשית.

לימוד הגמרא

אדמו"ר הזקן תיקן חלוקת הש"ס עבור חסידי חב"ד, באופן שכל קהילה חסידית תסיים יחד את הש"ס כולו במשך שנה אחת.

אדמו"ר המהר"ש התבטא: "לא מתאים ליהודי בעל בית שלא ללמוד גמרא בכל יום", וקבע ש"לכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה".

אדמו"ר הריי"צ הורה שעל כל חסיד לקבוע שיעור בלימוד הגמרא לעיון בכל יום. הרבי הסביר זאת, כיוון שאדם בעל יכולת לימוד בעיון שלא עושה זאת, נחשב הדבר כביטול תורה בדקות, כיוון שאינו מנצל את כל כוחות שכלו לטובת לימוד התורה.

ביאורי הרבי

סיום מסכת

• עניין סיום מסכת ביום ההילולא, ואמירת ההדרן. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2016 (עמ' 270)

• האם אפשר לעשות סיום מסכת על משניות. שיחות קודש תשל"ח חלק א' עמ' כב (עמ' 276)

• סיום על מסכת בירושלמי. שערי המועדים פסח חלק א' עמ' רד (עמ' 193)

• סיום בערב פסח לתענית בכורים, על מס' תענית. שערי המועדים פסח חלק א' עמ' רד (עמ' 193)

• סיום בתשעת הימים. שערי המועדים מנחם אב עמ' רנ (עמ' 45)

• שבת הוא יום מסוגל לעשות סיום מסכת. התוועדויות תשמ"ז חלק ב' עמ' 300 (עמ' 297)

כללים בש"ס ומפרשיו

• בבלי וירושלמי החילוק בין דרך הלימוד לבבלי והירושלמי. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2080 (עמ' 334)
• רש"י על הש"ס מפרש על דרך הפשט גם נגד ההלכה למעשה. שערי המועדים פסח חלק א' עמ' רסב (עמ' 250)
• בית שמאי ובית הלל יסוד מחלוקתם בכללות הש"ס. לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 114 (עמ' 126)
• רב ושמואל. יסוד מחלוקתם בכללות הש"ס. לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 1 (עמ' 16)
• לא תיתכן פלוגתא במציאות. שערי גאולה וימות המשיח, עמ' מ' (עמ' 35)

קישורים חיצוניים

• הרב ישראל יצחק זלמנוב בראיון עם הרב ישעיהו וובר, כל ילד מסוגל ללמוד גמרא!, מתוך המגזין 'דרך המלך' כ"ו סיוון התשע"ג (04.06.2013)
• עדין אבן ישראל, מהו בעצם התלמוד?
• שבתי ויינטרוב, הרבי הריי"צ דרש שילמדו עמוד גמרא ביום, לקט התייחסויות מרבותינו נשיאינו אודות לימוד הגמרא

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.