דובער משה שמוטקין
הרב דוב בער משה שמוטקין (תרי"ט-תרפ"ט) היה גביר חב"די, משפיע, מראשוני הקהילה החב"דית בוורשה ומייסד ישיבת תומכי תמימים המקומית.
תולדות חיים
נולד בעיירה דוקשיץ שבליטא בשנת תרי"ט, לאביו הרב זלמן הוניאנקער שהיה חסיד מרומם ובעל מדרגה מתלמידי אדמו"ר הצמח צדק.
ללידתו קדמו 18 שנים של עקרות מאז לידת בתו הבכירה של אביו ר' שניאור זלמן. בהושענא רבה, זכה אביו לברכת אדמו"ר הצמח צדק שהבטיח לו כי יזכה לבן זכר.
בילדותו היה שובב גדול, ונהג לעשות מעשי קונדס רבים.
פרנסתו
לאחר נישואיו עם רעייתו ראשקע, בתו של רבי אברהם ברודנר, נכנס ליחידות אצל אדמו"ר המהר"ש, ושאל אותו איזה מקצוע יבחר לפרנסתו. אדמו"ר המהר"ש יעץ לו להתעסק ברוקחות ולפתוח בית מרקחת.
ראשית כל הלך ר' בערל לרכוש את השפה הרוסית, מאחר שלא ידע את שפת המדינה, ולאחר מכן התחיל ללמוד את מקצוע הרוקחות. הוא פתח לעצמו בית מרקחת בדוקשיץ וממנו התפרנס. באחד הימים נכשל בעבודתו - עקב טעות באספקת תרופה - נאלץ לברוח מדוקשיץ והגיע לוורשה, שם התגורר גיסו הרב יוז'יק גורביץ', שברח ממוסקבה בעקבות גירוש השלטונות הרוסיים בשנת תרנ"ה. הם היוו למעשה את הגרעין ממנו החלה לצמוח קהילה גדולה ומפוארת שמנתה מאות משפחות ואלפי נפשות, שלימים נפוצו גם לערים נוספות בפולין, אבל הקהילה המרכזית נותרה בוורשה.
לאחר שפרצה המלחמה, ולא היה ממה להתפרנס, ניסה ר' בערל משה את מזלו. בגלל עיסוקו הקודם ברוקחות, ידע היאך לטפל בבקבוקים ולנקותם מנפט וסימנים שהיו מודבקים עליהם. מלאכה זו ידע היטב, וכך התפרנס ממנה בריווח ובכבוד, ואף התעשר ממנה. בעת ההיא הוצע לו לרכוש בוורשה בית ענק, בו התגוררו למעלה ממאתיים משפחות. הוא עט על ההצעה ורכש את המבנה הגדול. בהתאם לתנאי הרכישה, יכול היה לסלק את התמורה בתשלומים, כאשר רק חלק ממנה שילם במזומנים. מאחר שהכסף איבד רבות מערכו בתקופת המלחמה, עלה בידו לשלם עבור כל הבית סכום פעוט. כך הפך הבית הגדול, בעל מאתיים בתי המגורים, לרכושו הבלעדי, והפך לעשיר גדול.
מייסד ישיבת תומכי תמימים
בשלהי מלחמת העולם הראשונה, התגבשה בוורשה קבוצת בחורים שביקשו ללמוד חסידות, ובעיקר את ספר התניא, ביניהם היה הרב מאיר בליז'ינסקי שהפך לימים לחסיד חב"ד. ר' בערל משה פגש את הקבוצה בבית הכנסת החב"די בעיר, והחל לקרב אותם וללמוד איתם חסידות. הוא הזמין אותם לסעוד בביתו סעודה שלישית בשבת, וחזר בפניהם מאמרי חסידות.
לקראת סוף "זמן" הלימודים, בין פורים לפסח, נקראו התלמידים שנמנו על הקבוצה שלמדו חסידות עם הרב שמוטקין לחדרו של ראש הישיבה שהודיע להם שלקראת הקיץ לא ירשה להם יותר ללמוד חסידות עם הרב שמוטקין, והזהיר אותם שאם יהינו להמרות את פיו יצטרכו לחפש לעצמם מקום לימודים אחר.
התלמידים שהיו נסערים ניגשו לרב שמוטקין ושאלו אותו מה ניתן לעשות, והוא אמר להם שאם כך אין ברירה אלא להקים ישיבה חב"דית בעיר. היה זה באחרון של פסח, והרב שמוטקין הורה להם לגשת למחרת לרחוב פרנציסקאנע 30 שם ישנו בית מדרש פנוי, שישבו וילמדו שם, והוא ידאג לכל צרכיהם הגשמיים ואף לרבנים שימסרו בפניהם שיעורים[1].
פטירתו
בשנת תר"פ עלה לארץ הקודש. כשמצטרף אליו נכדו, החסיד הנודע הרב יהודה שמוטקין מתל אביב. הרב בערל משה רכש פרדסים בראשון לציון, ועסקים נוספים. את רכושו ירש לאחר פטירתו, בנו ר' יוסף שמוטקין, ממייסדי קהילת חב"ד בראשון לציון.
בשנת תרפ"ט, בעת נסיעותיו לחו"ל. שהה בוורשה. היה זה בחודש כסלו, עת חתונתו של הרבי. הרבי הריי"צ כיבדו להיות עד בכתובה.
בזמן שהותו בחוץ לארץ הכהו גוי אנטישמי. ממכות אלו חלה ונפטר בי"ב אדר[דרושה הבהרה] תרפ"ט, ונטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים, ירושלים.
משפחתו
- בנו, ר' יוסף שמוטקין
- בנו, ר' שניאור זלמן שמוטקין
- ביתו, מרת דבורה אשת ר' מנחם מענדל רוזנמוטר.
- ר' שמואל.
- מרת ליבא אשת ר' ישראל איסר קרומהנד.
- מרת חיענא אשת ר' משה ארי' לייב קפילביץ'.
- ר' אברהם.
- ר' מנחם מענדל.
הערות שוליים
- ↑ הזכרונות מהקמת הישיבה סופרו באריכות על ידי הרב מאיר בליז'ינסקי בשבועון כפר חב"ד גיליון 320, עמוד 16.