יונה כסה

יונה כסה

יונה כסה (קוֹסוֹי) (15 באוקטובר 1907 – 27 ביוני 1985) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כמזכיר מפא"י וחבר הכנסת מטעמה בחמש הכנסות הראשונות.

בילדותו

יונה כסה נולד בשנת תרס"ח לערך בעיר יקטרינוסלב. בילדותו התייתם מהוריו שמתו ברעב והוא מצא מחסה בבית הכנסת. הרבי שהיה אז כבן ח"י שנים ניגש אליו והזמין אותו לבית הוריו, שם הוא אכל, ומאז היה מתארח מפעם לפעם בבית הורי הרבי.

היו לו שיחות רבות - בעיקר בנושאים תורניים - עם הרבי ואחיו והיה בידידות אישית עמם. היה משוחח איתם רבות בעניינים תורניים. הוא זכר היטב את שקידתו העצומה של הרבי, את הגאונות והבקיאות העצומה בש"ס ובפוסקים, ותמיד היה מציין שתמיד מצא את הרבי עומד ולומד.

אך בעיקר היה בידידות עמוקה עם האחים הצעירים - שגילו היה קרוב יותר לגילם. בתארו אותם, ציין שר' דובער הי"ד היה גאון הגאונים, בעל ידע רב ובקיא בכל התורה כולה, מיוחדת הייתה בקיאותו בגמרא בצורה בלתי רגילה עד שהיה ניתן לעשות לו מבחני 'סיכה'.

בארץ ישראל

כשעלה לארץ והחל להתעסק בענייני ציבור פגש באחד הימים את ר' ישראל אריה לייב, לשאלתו - סיפר לו ר' ישראל אריה ליב שלאחרונה ממש הוא עשה עליה לארץ הקודש. מר יונה כסה דאג וסידר לו את עבודתו כמנהל ספריית 'בלומשטיין' ברח' נחלת בנימין 48 בתל אביב.

כן סיפר, שכשפגש לאחר כמה שנים את ר' ישראל אריה ליב ברחוב, שאל את ר' ישראל אריה לייב כיצד הוא מסתדר בעבודתו, ובתגובה השפיל מבט ובצניעות סיפר לו ששלח מאמר בנושא פיזיקה גרענית (נושא אותו לא למד מעולם!) לוועדה לאנרגיה אטומית של הממלכה הבריטית, ועל פי המאמר בלבד, הזימנו אותו לשם (הוא אכן נסע לשם והתקבל להיות מדען וחבר בוועדה החשובה).

מספר פעמים נסע לצורך עבודתו הציבורית לניו יורק, וזכה להכנס ליחידות אצל הרבי כמה פעמים.

באחת הפעמים ביקש ממנו הרבי שיבקר את אמו הרבנית חנה. הוא אכן קיים את בקשת הרבי, וציין בהתפעלות רבה אחר הביקור שהרבנית אמרה לו שהיא זוכרת אותו היטב, וזוכרת שהיה שר בילדותו בבית הכנסת ושהיה לו קול יפה, ואף ציינה אלו שירים בדיוק הוא היה שר.

כמו"כ עזר רבות יחד עם [שז"ר]] להקמת היישוב כפר חב"ד מבחינת אישורים ותקציבים. מכך נוצרה ידידותו המיוחדת עם ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה.

בנוסף קיים קשר עם כ"ק אדמו"ר שליט"א באמצעות מכתבים. בקשר עם י"א ניסן תשל"ז אף שלח לרבי זכרונות בכתב, ועל כך ענה לו הרבי במכתב: "בנועם קבלתי מכתבו, לאחר ההפסק הארוך. ולכל לראש אביע תודתי הלבבית על הברכות בקשר עם יום ההולדת... ואם בכל ברכה איש לרעהו הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה ברכה שתוכה רצוף רגש חם ולבבי, ובצירוף זכרונות בית אבא והאוירה שהיתה אז, המעוררת גם אצל הקורא, ובפרט שהמדובר בבית אבא, זכרונות ורגשים והוויות.

ובוודאי לדכותי' אין הדבר זקוק לאריכות. והרי ניכר במכתב כבודו אשר גם אצלו זכרונות ימים שעברו עומדים חיים נגד עיניו".

1. "מי יתנך כאח לי" - ראיון עם בנו מר צבי כסה [[1]]