דוד קוק
ר' אברהם דוד קוק (אדר תרפ"ב - ט' ניסן תשמ"ב) היה ממבריחי היהודים מרוסיה ביציאת רוסיה תש"ו -תש"ז , עסקן וממייסדי היישוב כפר חב"ד ונקרא בפי אנ"ש דכפ"ח "שר החסד".
תולדות חיים
ר' דוד קוק נולד בחודש אדר שנת תרפ"ב במינסק מזובייצקי שבפולין לאביו ר' נתן בן למשפחה מיוחסת דור אחר דור למגיד ממעזריטש. משפחתו עזבה את אוקריאנה וחזרה אח"כ שוב לברית המועצות כדלקמן.
אביו ר' נתן נולד באודסה ואח"כ בגלל ענין מסוים עבר לפולין שם נולדו לו חלק מילדיו וחזר לאחר מספר שנים בהיות ר' דוד בן פחות מחצי שנה לרוסיה למאז'ייעסק (שבאיזור מוסקווה) מפני חשש גיוסו לצבא הפולני[1].
ובהיות משפחת לאש(קוק) בפולין במטרה לברוח ולחזור חזרה לרוסיה אז באותם הימים החליף ר' נתן את שם משפחתו המקורי מ'לאש' ל'קוק', וזאת במטרה להסתיר את זהותו מהשלטונות הרוסיים. ובשם משפחה זה נשאר ר' דוד כל חייו.
בבית הוריו ספג אווירה חסידית, אדמו"רים ורבנים שהיו מגיעים לאזור היו מבקשים מאימו להכשיר עבורם את הבשר, מכיון ששמה התפרסם כדקדקנית במצוות ומחמירה.
בני משפחת קוק (לאש) היו 'קצבים' ומחלקים בשר ברוסיה והם ניהלו מפעל בראשות אביהם ר' נתן הי"ד במאז'ייעסק.
והיו ידועים (בהיותם ברוסיה ואח"כ בארץ ישראל) כמשפחה של אנשים גיבורים בריונים בעלי כח פיזי ואנשי חייל החל מאביהם ר' נתן ועד אחרון שבילדיו(אחרי הכל הם היו 'קצבים'). (ומספרים עליהם סיפורים מהתקופה ברוסיה שהשתמשו עם כוחם לעניני יהדות ברוסיה וד.ל.) .
בני המשפחה:
- ר' ישראל (לאש).
- ר' דוד.
- ר' אלעזר.(עלה ארצה בשנות הלמ"ד ללא בני משפחתו שנותרו עד היום ברחבי בריה"מ.)
- ר' משה מרדכי (שנהרג בהיותו חייל בצבא האדום במלחמת העולם השנייה והותיר בת קטנה בבריה"מ).
- גברת פירה (אסתר) ברגשטיין.
- גברת סוניא (רייזל) גרודקא.
העלמו של אביו
בשנת תרצ"ח כשהיה ר' דוד בן שש-עשרה התמנה בכיר בנ.ק.וו.ד והחל לעשות 'צרות' לחסידים ונעצרו אז הרבה מאנ"ש חסידי חב"ד בפטרבורג ובמוסקבה.
משפחת קוק שהיו אז במאז'ייעסק (איזור מוסקבה) גם עליהם לא פסח השטן ונעצר אביהם הרב נתן על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. ב"עוון" קיום מניין תפילה בביתו.
מעצרו התבצע בליל שבת קודש שעה שניגש ליטול ידיו לסעודה פרצו סוכני החרש של הנ.ק.וו.ד. עם פנסים רבי עוצמה (כדי שלא ימלט) ונעצר וזה בעקבות הלשנה של אחד השכנים הגויים.
מאותו מעצר האב לא חזר ור' נתן ניימרק שהיה עמו בתא סיפר לימים כי בחצות הלילה הוצא מהתא, ומאז לא חזר, עקבותיו נעלמו.
בשנות הכפ"ים שלחו בני המשפחה מכתב לק.ג.ב. במטרה לגלות מה עלה בגורל אביהם והשלטונות הרוסיים החזירו במכתב שבו נאמר כי נשלח לסיביר ושם נפח נשמתו. כיום,(בשנת תשע"ג) לאחר שבתו מרת פירה (אסתר) ברגשטיין נסעה למוסקווה ושם בדרכים לא דרכים פתחו את תיק החקירה של אביה ושם נאמר שהוא הוצא להורג חודש לאחר שנעצר ע"י הנ.ק.וו.ד. בי"ז אדר תרצ"ח הי"ד ונקבר בקבר אחים באזור.
ר' דוד הצטיין בלימודיו, אולם לאחר מעצרו של אביו, נאלץ לעזוב את לימודיו, והוא עם אחיו ר' ישראל, יצאו לסייע בפרנסת הבית במקומו של האב.
במלחמת העולם השניה
כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברח ר' דוד יחד עם משפחתו כמו חסידים רבים לטשקנט שבאוזבקיסטאן הרחוקה, שם המשיך לפעול לטובת הכלל.
בג' באלול תש"ד - בעת שהותו בטשקנט - נשא ר' דוד את פולה (פרלה) אחות ר' זלמן סודקביץ. שנולדה וגרה בקייב שבאוקריאנה ואף היא יחד משפחתה, ברחו לטשקנט ושם התחתנו.
באחד מימי שהותו בטשקנט, כשהסתובב ברובע בו השתכנו פליטים יהודים רבים, הבחין באנשים רבים העומדים סביב בניין שעשן ולהבות יצאו מחלונו. התברר כי בני הבית שישנו, מיהרו למלט את עצמם, אך שכחו בפנים תינוק פעוט. מיד הוא נזעק, הוא שאל אותם 'מה אתם עומדים, זה פיקוח נפש?!' אבל איש לא העז להיכנס. הוא שהיה אמיץ בצורה בלתי רגילה, פרץ את חלון הבית, נכנס לתוך החדר ומצא את הפעוט בן השנתיים רדום במיטתו, והצילו ממש ברגעים האחרונים.
בריחה מרוסיה לפולין
כשהסתיימה המלחמה נודע בפעילותו הציבורית לטובת הכלל, כאשר נודע על האפשרות לברוח מרוסיה לפולין דרך לבוב בעשאלונים הידועים, אז עזר ר' דוד לחסידים רבים בתוכנית הבריחה והוא מונה להיות חלק מרכזי "בוועד הצלה" של יהודי רוסיה לברוח ממנה ביציאת רוסיה תש"ו. הייתה בו כריזמה רבה ואומץ רב, וחסידים רבים נהנו ממנו. העובדה שלא היה עטור בזקן, הצליחה להכניס אותו למקומות רבים ששאר החסידים לא יכלו להגיע אליהם.
ר' דוד היה בלדר מרכזי בתוכנית הבריחה. אחת משיטות העבודה שלו הייתהרשהצליח להשיג בדרכים לא דרכים מדי נ.ק.וו.ד ובכך התחפש לסוכן נ.ק.וו.ד. וזאת למרות הסיכון העצום הכרוך בכך.
מלבד עזרתו בבלדרות וכספים - הוא הצליח להשיג בדרכים-לא-דרכים מאתים ושבעים(!) אשרות יציאה ממשרד הפנים[2]. היה לו חן וחוש בריא להתחבב על אנשים, והוא ניצל זאת עד תום.
המעצר
למרות כל ניסיונות ההתחמקות, נעצר ר' דוד פעמיים על ידי השלטונות. הפעם הראשונה הייתה בטשקנט, אך כמעט ולא ידועים פרטים מכך, שכן העדיף לשתוק.
הפעם השנייה בה נעצר, הייתה בלבוב, הוא שהה במעצר ימים אחדים, ור' דוד נחקר כמה פעמים ובאחת החקירות כשהחוקר איים עליו, ר' דוד לא נרתע והפטיר מול פניו הנדהמות, תוך שהוא מרים את שולחן החקירות וזורקו על החוקר:
Не угрожай мне ('על קוק לא מאיימים'...)
וגם פה, תושייתו ואומץ לבו עמדו לו. תמורת שוחד עצום שנתן לאיש מינהלה, הצליח להימלט מן המעצר באישון ליל, כשהוא לבוש במדי איש ק.ג.ב.
כאחד מהיחידים שידעו היכן התמקמה "כוורת" הפעילות של ראשי ועד הבריחה, שם פניו מן הכלא אל דירת המסתור כדי להציע את עזרתו... מאחר ו'ישב' מספר ימים ולא ידע את ההתפתחויות האחרונות בשטח - הוא בא לשמוע לאן נושבת הרוח, ובמה הוא יכול לסייע... הוא הגיע למקום, ונקש על הדלת ללא להזדהות בשמו. משלא נענה ניגש לחלון ונקש עליו בתקווה כי משם מישהו ישמע ויענה לו. כשהנאספים נוכחו לדעת שהאיש העומד ליד הדלת לבוש במדי ק.ג.ב. נפלה עליהם אימת מוות. לאחר מספר דקות נקש שוב ר' דוד באמרו "דא איז דוד!" רק אז נרגעו. ר' מענדל ניגש לפתוח את הדלת תוך שהוא מכבד אותו בסטירת לחי הגונה, על הפחד והחרדה שהפיל על כולם.
באחד הפעמים, הגיע לאחד המחסומים כשבאמתחתו למעלה משישים דרכונים פולנים מזויפים! ר' דוד שהיה עם שפם ומעיל ארוך והיה נראה כסוכן בק.ג.ב הגיע לאחד המחסומים, ניגש היישר אל מפקד המחסום והחל לצעוק עליו 'כישוריך אינם מספיקים לעצור את כל הבורחים דרך המחסום שלך?' מפקד המחסום שחשב כי לפניו מפקד רם דרג במשטרה החשאית, נבהל ונתן לו לעבור מבלי לשאול שאלות...
בפעם נוספת, בזמן שהוא הגיע לאחד המחסומים, חשדו בו והוא החל לברוח רגלית תוך כדי שהוא צועק "תפסו אותו" וכך זה היה נראה כאילו כמה אנשים רודפים אחרי אדם אחר וכך נלמט...
לצרפת
בחורף תש"ז הבריח את הגבול לפולין יחד עם קבוצת פליטים בת ארבעה עשר אנשים[3]. הם המשיכו רגלית לעבר צכי'ה, משם לאוסטריה ומשם לצרפת, שם נעזרו כמו כולם בארגון הג'וינט. במשך שנתיים התגוררו במלון דירות - פרימה.
באותם ימים עבד ר' דוד במפעל לסריגים, אותו סידרו עבורו אנשי הגוינ'ט. הוא ידע את המלאכה עוד מרוסיה, שם ניהל מפעל לסריגים. הוא עבד במכונה בייצור דוגמאות. המנהלים ביקשו שיעשו דוגמאות חדשות ומגוונות. ר' דוד שהיה מוכשר, היה מפיק מתחת ידיו דוגמאות יפות וססגוניות. לא כל החסידים היו מוכשרים למלאכה זו, ור' דוד חשב גם עליהם. במקום להוסיף לעצמו עוד דוגמאות ובכך להאדיר את שמו בפני מנהלי המפעל, העדיף לסייע לאחיו החסידים וייצר בעבורם דוגמאות יפות בכדי שיוכלו להמשיך בעבודתם ולהתפרנס בכבוד...
לארץ הקודש
באותם ימים, כמה מבני משפחתו ומשפחת רעייתו עלו לארץ ישראל. גם ר' דוד עלה לארץ הקודש, וביום כ"ד באייר תש"ט הגיע לארץ הקודש עם רעייתו ושני בניו.
תחילה התגוררה משפחת קוק בפרדס חנה, לאחר מכן עברה למעון העולים בבאר יעקב ומשם לכפר חב"ד. באותם ימים התגוררו בכפר משפחות העולים החב"דיות הראשונות. תחילה התגוררו במבנים ארעיים בסמיכות להיכן שממוקם כיום בית הכנסת 'בית מנחם'. משהגיע החורף והכל הוצף מים, הועברו למבנים נטושים בחלקו הימני של הכפר.
באותם ימים קיבל ר' דוד מספר הצעות לעזוב את ארץ ישראל ולעבור לאוסטרליה או לארצות הברית. אחד מחבריו שדחפו אותו להגיע לאוסטרליה, היה ר' שמואל אלטהויז, שהיה עימו בעת הבריחה ובצרפת. הוא שלח לו מכתבים והתחנן אליו להגיע ולהצטרף אליו. ר' דוד שאל את הרבי הריי"צ, אך לא קיבל תשובה. לימים, כאשר התקשה מאוד בפרנסה והוצע לו לעבור לארצות הברית, שוב שלח מכתב אל הרבי, אך גם הפעם לא זכה לקבל תשובה. "אם הרבי לא עונה, משמע שאין אישור", פסק ר' דוד, והבין כי על אף כל הקשיים, שליחותו בעלמא דין היא בארץ הקודש, ונשאר בה לגדל את ילדיו.
בשנים הראשונות עבד במאפייה ללחם בכניסה לכפר חב"ד, לא רחוק מפסי הרכבת. מאוחר יותר מונה למנהל העבודה בחברה לייצור חומרי בניה שהקים הרש"ג. לימים אף הקים חברה זעירה משל עצמו לייצור חומרי בנייה. לפני פטירתו עסק בגידול חממות פרחים, ובסייעתא דשמיא החל לראות ברכה בעבודתו.
סיוע לזולת
בכל שנות מגוריו בארץ ישראל, למרות מצוקתו הכלכלית, לא חדל מלסייע לזולת, לפעמים גם למעלה מיכולתו.
ר' דוד היה נחלץ לסייע לכל יהודי, גם אם מדובר היה בסיכון בריאותו. כאשר בכפר חב"ד נתגלה יהודי ערירי ואלמן מת בדירתו הוא היה היחיד שטיפל בגופה כדי להביאה לקבר ישראל. בשנים הראשונות של כפר חב"ד, כאשר מסתננים שהיו מגיעים מדי לילה לשדות בכפר וגונבים רכוש יקר ערך, כמו ציוד חקלאי ואף בהמות, הוא הלך עם נשק לארוב להם, למרות שרוב האנשים פחדו לצאת עמו.
ר' דוד זכה להיות ביחידות אצל הרבי פעמיים בחייו. הפעם הראשונה הייתה בשנת תשכ"ז והפעם הנוספת בשנת תשל"ז. בשתי הפעמים התעניין הרבי על מעשיו ופעילותו.
בט' באדר תשמ"ב, חש ר' דוד שלא בטוב והובהל לבית הרפואה, שם גילו אצלו ל"ע את המחלה הידועה. בעקבות זאת עבר ניתוח מסובך, אך הרופאים הזהירו כי מדובר בסוג קשה ביותר של המחלה. אנשים רבים להם סייע בחייו, ביקרו אצלו והתפללו להחלמתו, אולם לאחר חודש בט' ניסן נלקח לבית עולמו, כשהוא משאיר אחריו צאצאים חסידים.
משפחתו
- בניו
- ר' גרשון שנולד בברית המועצות.
- ר' אליהו קוק שנולד באוסטריה.
- ר' אליעזר.
- ר' יוסף יצחק.
- בנותיו
- מרת מלכה יקונט.
- מרת שרה קליין.
לקריאה נוספת
- 'ניצוצות' גליון 6 עמוד 52, על אביו ר' נתן קוק ומציאת קברו שברוסיה.
הערות שוליים
- ↑ ע"פ מסמכי החקירה של הק.ג.ב
- ↑ מפי המשפיע הרב מענדל פוטרפס, שהיה מראשי המארגנים של הבריחה ומידידיו הקרובים.
- ↑ בהם ר' שמואל אלטהויז ואיסר קלובגנט.