אליעזר ננס
הרב ר' אליעזר ננס נולד בשבת קודש ה' סיון תרנ"ז בחרסון שבאוקראינה. נשלח לסיביר לעשרים שנות מאסר וגלות בתנאים מזוויעים, ולמרות הכל הצליח לשמור על יהדותו כולל שמירת מצוות וחגים, מסופר כי הרבי אמר עליו כי הוא ראוי להקרא 'בינוני' כפי המופיע בתניא [דרוש מקור].
תולדות חיים
שם משפחתו המקורי כפי שנקרא סבו ר' דובער היה גוראריה וכידוע שהיה קשור לבית רבי. [1]
בהיותו בן חמש הביאו אביו לליובאוויטש לאדמו"ר הרש"ב, הרבי אמר לו אז כי "כמו שלחרבו של פרעה לא היתה שליטה במשה רבינו כך יהיה אצלך, ששום חרב לא תשלוט בך".
למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
זכה שאדמו"ר הרש"ב שלחו לשליחויות מיוחדות לאביו של הרבי, ר' לוי יצחק שניאורסון ור' יוסף רוזין, הרוגוצ'ובר.
תקופת מאסרו
בליל ערב יום כיפור שנת תרצ"ו לקחו אותו למאסר ברוסטוב, שם הכניסוהו לארון שבו עמד במשך כל יממת יום כיפור עד שבמוצאי יום כיפור הוציאו אותו לחקירה. לאחר מספר חדשים נשפט לפי סעיף 58 על לימוד התורה עם ילדים ופתיחת "חדרים" לעשר שנים עבודת פרך בסיביר.
גם שם המשיך למסור את נפשו על קיום תורה ומצוות, ואף על זקנו ופיאות ראשו.
באחד מחגי הפסח לא קיבל את המצות שאשתו הייתה שולחת מידי שנה. ועקב כך לא אכל מאומה במשך כל ימי החג. דאג להניח תפילין וללמד תורה ליהודים אחרים שגלו לשם. בין פעולותיו הרבות דאג לקבורת ישראל לרב מפולניה שנפטר שם.
כשהגיע לסוף עשר השנים - נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות, כעונש על כל עניני הדת בהם התעסק על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים עבר על צרות, סכנות מוות, ישיבה בין גנבים פושעים ורוצחים, צינוק, מכות ועבודת פרך. "לפי חשבוני", אמר פעם ר' לייזר, "ביליתי בצינוק קרוב לאלף וחמש מאות שבתות וחגים".
מה שנתן את הכח לר' לייזר על כל הסבל היתה האמונה בדברי אדמו"ר הריי"צ כי הוא לא יפול בידיהם.
הוא נשלח למאסר בשנת תרצ"ו, בהיותו בגיל 40, וחזר מסיביר בשנת תשט"ו בהיותו בן 60.
ירושלים
בשנת תשכ"ו עלה לארץ הקודש יחד עם רעיתו שם חי בירושלים.
ביתו היה אבן שואבת היה מתוועד והיה חסיד לדוגמא בעיני רבים, קירב רבים לחסידות חב"ד בניהם את הרב יוסף אברהם הלר.
ניהל את כולל חב"ד בישראל, יחד עם הרב שלמה יוסף זווין.
במשך שנות מגוריו בירושלים דאג לו ר' בנימין זילברשטרום לכל צרכיו וטיפל בו כאילו היה בנו.
בנוסף בשנותיו אלו, אשר לא היה בקו הבריאות, נתן לו ד"ר ר' גדליה מזל עזרה רפואית רבה[2].
נפטר בשבת פרשת ויקרא י"ג אדר ב' תשנ"ז בהיותו כמעט בגיל מאה.
הלווייתו התקיימה למחרת ביום חג הפורים. מנ"כ בהר הזיתים.
ספרו
במשך הזמן רשם ר' לייזר את קורות חייו ברוסיה הסובייטית, מתקופת מאסרו וגלותו במחנות ריכוז סובייטיים ועד עלייתו לארץ. רשימות אלו יצאו לאור באידיש ונקראו בשם "מיינע צוואנציק יאר אין סאוועטישע טורמעס" שם המחבר היה אברהם נעצאך, (כי היה לו פחד מהרוסים וכו') לאח"ז יצא לאור בתרגום ללה"ק על ידי היכל מנחם ירושלים באריכות הרב נפתלי צבי גוטליב) בספר (2 כרכים) "האיש שלא נכנע", הספר תורגם גם לאנגלית ("סובוטא") ולשפות נוספות.
לפני הדפסת הספר הוא שלח עותק לרבי, הרבי העיר לו על כמה מהסיפורים שכדאי להורידם מהספר מכיוון שנראים קצת רחוקים מהמציאות.[3]
רחוב על שמו
בחשון תשס"ה התכנסה 'ועדת השמות' בעיריית ירושלים, שהחליטה להנציח 31 אנשים, בקריאת רחוב על שמם בעיר. בין רשימת האנשים שהוחלט להנציח את שמם היה הרב אליעזר ננס, זאת לאחר מאמצים מרובים ושתדלנות מצד ר' בנימין זילברשטרום. באלול תשס"ז התקיימה חנוכת וטקס קריאת שם למעבר המדרגות המוליך משיכון חב"ד והישיבה הגדולה אל בית הכנסת חב"ד והישיבה הקטנה הנמצאים ברחוב חנה "מעלה הרב ננס". במעמד שנערך על ידי העיריה, נכחו אישי ציבור, רבנים ותושבים רבים מהסביבה, שבאו והזכירו את איש מסירות הנפש.
קישורים חיצוניים
- חלק מסיפורו של ר' לייזר כפי שנרשמו על ידו בספרו "סובוטא"
- דיווח תמונות וקליפ וידאו מטקס קריאת שם למעבר "מעלה הרב ננס" על-שם איש מסירות-הנפש הרב אליעזר ננס