משתמש:הנחה/מעמד הר סיני

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק ב"מעמד הר סיני" ובאירועים שהתרחשו באותו המעמד, לערך העוסק בנתינת התורה, השפעתה, מעלתה וייחודה ראה ערך מתן תורה.

מעמד הר סיני

בפסוקי התורה

פסוקים רבים בתורה שבכתב עוסקים במעמד הר סיני, רבים מהם מתארים את ההכנות למעמד, אחרים עוסקים בתיאור המעמד עצמו וקדושתו ועוד רבים המביעים את ייעודו תפקידו מטרתו וחשיבותו של המעמד.

ההכנה

עיקר ההכנה למעמד החלה בא' בסיוון בחודש השלישי ליציאת עם ישראל ממצרים וכמסופר בפסוקי התורה

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.

ספר שמות יט, א-ב.

המעמד עצמו היה כעבור ימים אחדים אולם ההכנות לכך החלו כבר ביום זה כפי שהפסוקים ממשיכים ומתארים את המסרים והדברים אותם אמר ה' להעביר לבני ישראל. הדיבור הראשון אותו אמר ה' להעביר לבני ישראל הוא על מעלתם ובחירתם להיות עמו.

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'. וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.

ספר שמות יט ג-ח.

לאחר מכן ציווה ה' הוראות והנחיות לקראת המעמד, תחילה הורה להם שלא יקרבו אל ההר ולא יגעו בו ושיפרשו מנשותיהם.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה

ספר שמות יט י-טו.

מעמד הר סיני

וכעבור שלשה ימים להכנות אלו הגיע יום קבלת התורה והחל מעמד הר סיני ואמירת עשרת הדיברות וכמתואר בהמשך הפרשה.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹקים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. כ וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה... וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ...לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

ספר שמות יט, טז-כה. כ, א-יג.

את המעמד עצמו מתארת התורה

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. טו וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקים פֶּן נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹקים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקים.

ספר שמות כ יד-יז.

ובפרשת ואתחנן נמצא תיאורו של משה רבינו למעמד זה ""פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר: אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים...""[1] ולאחר שחוזר שוב על תוכנם של עשרת הדיברות מתאר את היראה שנפלה בעת ההיא על עם ישראל "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף... וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹקינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת... קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע... וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ...וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה... מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם."[2]

לאחר אמירת עשרת הדברות מספרת התורה בפרשת משפטים כי הקב"ה כרת ברית ומשה בנה מזבח.

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לה' פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

ספר שמות כד, א-י.

לשיטת רש"י[3] בניית המזבח וכל האירועים הנלווים אליה התרחשו במקביל להוראת הפרישה מהנשים - שלשה ימים לפני קבלת התורה וסדר הפרשיות אינו לפי זמנם, אולם ראשונים אחרים (רמב"ן שם.) חולקים עליו וטוענים כי האירועים מתאימים לסדרם בתורה וכי הם התרחשו בהמשך ומיד לאחר מתן תורה.

בסיום המעמד עלה משה להר ושהה שם למשך ארבעים ימים"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹקים... וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה."[4]

ייעודו וחשיבותו

כבר בפרשת שמות בראשית נבואתו של משה רבינו אומר לו הקב"ה[5]"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה"

וכך מתאר משה את המעמד והשפעתו כעבור ארבעים שנה

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן. וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים.

ספר דברים ד, ט-יג

בדבריו הוא מוסיף כי בהפלאת מעלתם של עם ישראל בגין כך"הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי... אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.."[6] ובהמשך הדברים מוסיף "ה' אֱלֹקינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים"[7]

בראי חז"ל

קביעות החודש וימי השבוע

בין חכמי המשנה קיימת מחלוקת בקביעות תאריכי החודשים והמאורעות באותה השנה. במחלוקתם יש התייחסות לכל המאורעות באותה התקופה יציאת מצרים, מתן תורה, חנוכת המשכן בשנה שלאחר מכן, ועוד. ואף ישנם השלכות הלכתיות ממחלוקתם זה.

עם זאת מובהר בגמרא כי אין חולקים כי "לכולא עלמא בשבת ניתנה תורה"

עיקרי החולקים בדבר הם רבנן ורבי יוסי במסכת שבת (דף פ"ו ואילך).

המחלוקת בעיקרה נסובה סביב השאלה מתי הגיעו בני ישראל למדבר סיני, או במילים אחרות באיזה יום בשבוע חל באותה השנה ראש חודש סיוון. לדעת רבנן ראש חודש סיוון חל ביום שני בשבוע ומכאן שמעמד הר סיני היה בשישי לחודש, בעוד לשיטת רבי יוסי ראש חודש היה ביום ראשון בשבוע, ומכאן שמתן תורה היה בשביעי לחודש.

מאידך המשמעות הפשוטה בגמרא היא כי הן רבנן והן רבי יוסי מסכימים כי באותה השנה חל יום ט"ו לחודש ניסן ביום חמישי בשבוע, ובו ביום יצאו בני ישראל ממצרים. אלא שלרבנן חודש אייר באותה השנה היה חודש מלא (בניגוד לסדר הקבוע בלוח השנה שחודש אחד חסר והבא מלא כך שאם חודש ניסן מלא שב חודש אייר חסר) כך שא' באייר היה באותה השנה ביום ראשון וא' בסיוון ביום שני. רבי יוסי טוען לעומתם שסדרי החודשים לא השתנו וחודש אייר היה חודש חסר.

שיטה נוספת ישנה שיטת הסדר עולם והיא שחודש אייר היה אכן חסר כדרי רבי יוסי אולם יציאת מצרים לא הייתה ביום חמישי אלא בשישי ולכן מעמד הר סיני יקבלת התרורה הייתה ביום השיש לחודש סיוון כדעת רבנן.

שיטה זו חולקת על כך שי' בניסן היה ביום השבת ולכך חוגגים את שבת הגדול.

השיטות השונות בקביעות חודשי השנה בשנת יציאת מצרים
:::::
"שיטת רבנן"
שנת ב' אלפים תמ"ח
חודש ניסן
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב' ג'
ד' ה' ו' ז' ח' ט' י'
י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ט"ז י"ז
י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג כ"ד
כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט ל'
חודש אייר
א ב ג ד ה ו שבת
א'
ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח'
ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו
ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב
כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט
ל'
חודש סיוון
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב' ג' ד' ה' ו'
ז' ח' ט' י' י"א י"ב י"ג
י"ד ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט כ'
כ"א כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז
כ"ז כ"ח כ"ט ל'
"שיטת רבי יוסי"
שנת ב' אלפים תמ"ח
חודש ניסן
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב' ג'
ד' ה' ו' ז' ח' ט' י'
י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ט"ז י"ז
י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג כ"ד
כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט ל'
חודש אייר
א ב ג ד ה ו שבת
א'
ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח'
ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו
ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב
כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט
חודש סיוון
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב' ג' ד' ה' ו' ז'
ח' ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד
ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' כ"א
כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח
כ"ח כ"ט ל'
"שיטת "סדר עולם""
שנת ב' אלפים תמ"ח
חודש ניסן
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב'
ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'
י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ט"ז
י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג
כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט ל'
חודש אייר
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב' ג' ד' ה' ו' ז'
ח' ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד
ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' כ"א
כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח
כ"ט
חודש סיוון
א ב ג ד ה ו שבת
א' ב' ג' ד' ה' ו' ז'
ח' ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד
ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' כ"א
כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח
כ"ח כ"ט ל'



מחלוקתם של רבנן ורבי יוסי גוררת עמה מחלוקת בפרטי המאורעות שהתרחשו לקראת מעמד הר סיני.

לרבנן פרישת הנשים נעשתה ביום חמישי בשבוע יום הרביעי לחודש סיוון לרבי יוסי אם כי לדעתו אכן היה זה ביום הרביע לחודש היה זה גם ביום הרביעי בשבוע. מה שמעורר תמיהה על לשון הפסוק אודות מעמד הר סיני עצמו "ויהי ביום השלישי" שלישי לפרישה מה שלכאורה לשיטת רבי יוסי היה כבר ביום הרביעי לפרישה. תבנית:מאורעות ימי השבוע במעמד הר סיני

הכנות למעמד

  • חז"ל קיבלו שלמדים גזירה שווה בין תיבות "הזה" שבפסוק זה לפסוק: "החודש הזה לכם ראש חודשים" שכשם ששם הכוונה לראש חודש כך גם יום זה הוא ראש חודש סיוון.[8] באותו היום נחו מהדרך ולא אמר להם דבר משום חולשתם מהדרך.[8] מיד למחרת[9] בהשכמה[8][10] עלה משה להר ("וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקים..") ונאמרו לו הפרשיות "..וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים .."
  • בחירת ההר
  • גדירתו
  • פרישה
  • דיבורי משה

המעמד

  • קולות ולפידים
  • שמעו מכל צד
  • עימי הדיבור מדבר
  • ציפור לא צווח..
  • נעשה ונשמע
  • שני כתרים.
  • נתרפאו החולים // מקורות:תנחומא ישן יתרו יב (תו"ש ע' מט) ,מכילתא מסכתא דבחודש (תו"ש ע'עד)

בראי החסידות

הערות שוליים

  1. ספר דברים ד, ד-ו.
  2. ספר דברים שם ד יח-כה.
  3. שם על הפסוק ובשמות יט, יא ד"ה ליום השלישי.
  4. ספר שמות כד, יב-יח.
  5. שמות ג, יב.
  6. ספר דברים שם פסוקים לג, לה.
  7. ספר דברים ה, ב-ג
  8. 8.0 8.1 8.2 תלמוד בבלי מסכת שבת פו ע"ב.
  9. מכילתא על הפסוק. תלמוד בבלי מסכת שבת פח ע"א.
  10. רש"י על הפסוק (שמות יט ג).