המלך בשדה

ציור הממחיש את ביאתו של המלך בשדה

המלך בשדה הינו ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שבחודש אלול, הקב"ה נמשל למלך בשדה שיוצא מארמון המלוכה, מקבל בחיוך פני כל יהודי בכל מקום שהוא, ושומע את בקשותיו, וכמלך שיוצא לאנשי עירו כשהם בשדה ושומע את בקשותיהם.

המשל

בתורת החסידות מובא משל המסביר את מהותו של חודש אלול ויחסו למועדי חודש תשרי המשל מספר על מלך המגיע לשדה אל העם המקבל את פניו משל זה מופיע לראשונה בספרו שלהאדמו"ר הזקן לקוטי תורה וזה לשונו.

..הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב... ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה..

— לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.

בריבוי מאמרים ושיחות של אדמו"רי חב"ד מבואר העומק והדיוק שבמשל המבאר ומדגיש את האופן והדרגה של ימים אלו.

דיוקי המשל והנמשל

במשל זה מבואר, הן מהותו של האור האלוקי שמאיר בחודש אלול: דרגתו ואופן התגלותו. והן במקבלי הגילוי - עם ישראל: דרגתם, השפעת ההתגלות האלוקית עליהם בעבודתם, מצבם בשעת הקבלה, ופעולתם לקבל פני המלך.

דרגת הגילוי

החלק העוסק בירידתו של המלך לשדה ממחיש את התגלותו של האור האלוקי בחודש אלול, שבה שלשה פרטים:

• גילוי אלוקי מצד הזמן.
• גילוי אלוקי מצד התענוג שנוצר בעקבות עבודת התשובה בחודש אלול.
• גילוי אלוקי מצד התענוג שיש לקב"ה בנשמות ישראל מצד עצמם (ללא התייחסות לעבודתם אלא בעצם קיומם).

שלשה דרגות אלו מתגלים מידי שנה בחודש אלול ונרמזים במשל א. "מקבלין פניו בשדה" - גילוי המלך בשדה מצד עצמו שלא בסיבת עבודת ישראל (אלא מצד הזמן) ב. "מקבל את כולם בסבר פנים יפות" - התענוג ("פנים יפות") שבא מסיבת קבלת עול מלכות על ידי העם והרצון של ישראל לעשות תשובה ("מקבל"- שהלשון מקבל נופל על דבר שישנו עוד קודם שקיבל והוא מקבל את הדבר) ג. "מראה פנים שוחקות לכולם" - הוא התענוג שבנשמות מצד עצמם (שלכן הלשון "מראה" שהוא מתגלה מצד למעלה משום שהתענוג לא נוצר על ידי עבודת התחתונים).

בעוד ההתגלות הראשונה של המלך (מצד הזמן) מטרתו נתינת כח 'לפני' ובשביל עבודת הנבראים, גילוי התענוג (שבעבודת התשובה ומנשמות ישראל) הוא תוצאה ומתגלה דווקא על ידי עבודת הנבראים.

אופן הגילוי

פרט נוסף בו עוסק המשל הוא בהגדרת האופן בו מתגלה האור האלוקי. ובהקדים, אופי עבודת ה' הנדרש בחודש אלול הוא בעיקר עבודה בדרך אתערותא דלתתא, שתוכנו הוא הדרישה מהנבראים לעשות תשובה ולקבל עול מלכות שמים מצד התעוררות אישית שלא בא כתוצאה מגילוי מעורר מלמעלה. בשל כך, בהכרח שהגילויים המאירים בחודש אלול אינם "מעוררים". פרט זה מתבאר במשל בכך שהתגלות ה"מלך" היא "בשדה" שאופן התגלות כזו אינה מעוררת. דווקא כשהמלך בהיכל מלכותו כשהוא בלבושי מלכות וכתר מלכות כש"מלך ביופיו תחזינה עינינו" אז 'מטיל' הוא אימה ופחד וגם מעורר תשוקה וצמאון לראותו. בניגוד לכך בירידתו לשדה כשהוא לבוש בלבושי השדה אינו מטיל אימה ופחד, (ובפרט אנשי השדה שאינם ברי השגה בגדלותו של המלך). ויתירה מכך שנוכחותו בשדה אינה 'מעוררת' תשוקה לראותו. והתשוקה לקבל את פניו בשדה היא רק מצד התשוקה הקבועה בלב העם והתעוררותם בלבד. ולכן מדייק אדמו"ר הזקן במשל "כל מי שרוצה לצאת ולהקביל" שיציאתו היא אך ורק מצד רצונו.

בעומק יותר:

לאמתו של דבר יש בגילוי גם קצת התעוררות הן בדרגה הא' שעל אף שאינו "מעורר", עצם הירידה של המלך לשדה וידיעת העם שהמלך ירד אליהם במיוחד מעוררת אותם לקבל פניו. ויתירה מכך, כפי המתבאר (להלן) ב' הדרגות השניות(ב הדרגות שבתענוג: שבמצוות ושבנשמות ישראל) הרי הם "מעוררות" (שנותנים תוקף ליהודים שבמדבר כדלהלן).

ובזה הדיוק במאמר במשל מ"מלך" שרצון העם במלך הוא רצון שבעצם מציאותם משום ש"המלך הוא לב העם" ולכן על אף שכשרחוקים הם מהמלך אין הרצון הזה מאיר בהם ומתעלם בנפשם בסיבת ריחוקם, מכל מקום בהתקרבותם למלך ומתעורר חזרה הרצון למלך, אין זה שמתעורר רצון חדש שחוץ למציאותם אלא שמתעורר הרצון "שלהם" במלך ולכן על אף שישנו הגילוי מלמעלה ה"מעורר" הרי הוא רק 'סיבה' שעל ידה מתעורר "רצון האדם".

דרגת ישראל המקבלים

החידוש שבגילוי של חודש אלול הוא בגילוי לעם הנמצא בשדה ובלשון המשל שבהיות המלך בהיכל המלכות אין רשות להיכנס רק ל"המובחרים שבעם ויחידי סגולה" משאין כן בירידתו לשדה יכולים ורשאים כל אנשי העיר והשדה לבוא לקבל את פניו.^{[דרושה הבהרה]}

ויתירה מכך,

שמכיוון שעיקר הגילוי בחודש אלול הוא נתינת כח לעשות תשובה, ותשובה כפשוטה היא על עבירות, לכן הגילוי של המלך הוא בשביל כל ישראל גם אלו שנמצאים במדבר (שעניינה מציאות הקליפות שמנגדים לאלקות שהיא "ארץ לא זרועה שהם המעשים והדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה") ועל אף שבמשל מדייק שנמצא ב"שדה" והוא משום שהמלך לעולם לא יורד להיות במדבר עצמו שהוא מנגד למלך. אמנם לנשמות ישראל הנמצאים במדבר הרי הוא מאיר (שבידיעתם שהמלך ירד לשדה הרי זה מעוררם לצאת מהמדבר ולקבל פניו).

ונוסף לזה

'רצונם' של האנשי מדבר לעשות תשובה (אפילו כשאינם מצליחים בפועל) מתקבל אצל המלך שזה הדיוק בלשון המשל "מקבל את כולם" (ולא כתוב 'מקבלם') שהכוונה היא גם לאלו שלא קיבלו בפועל את פני המלך, (- שאינם מצליחים לקבל עליהם עול מלכות) אלא רק רצונם לקבל ונמצאים עדיין במדבר שיצרם הרע אונסם ומפריע להם לגלות ולהביא לפועל את רצונם. הנה על ידי שמגלה המלך את תענוגו מרצונם הטוב ("מקבל.. פנים יפות" - דרגה הב') ובפרט התענוג שבנשמתם גופא ("ומראה פנים שוחקות" - דרגה הג') הרי זה מסייע להם להתגבר על יצרם ולצאת מהמדבר ולקבל פניו.

מצב המקבלים

הגילוי שמאיר בחודש אלול יורד עד לדרגת המקבלים כמו שהם ולפי מצבם זו המשמעות לכך שהגילוי מאיר בשדה במקומם והם אינם צריכים 'לצאת' מהשדה כדי לקבל את הגילוי. בשונה מגילוי אלוקות בזמנים ומועדים אחרים בשנה, שלצורך קבלת הגילוי נדרש 'לצאת' מהמצב החולין שלכן החגים אסורים במלאכה והוא לפי שהגלוי שמאיר בהם הוא למעלה מהלבשות בעולם.

ובזה מתרץ אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה את ההבדל בין ימי חודש אלול שאינם אסורים במלאכה על אף שמאיר בהם י"ג מדות הרחמים ליום הכיפורים שאסור במלאכה.

עבודת מקבלים

בשונה מהעבודה בראש השנה ויום הכיפורים שבכדי לקבל את הגילוי הוא על ידי עבודה נעלית ("מובחרים שבעם ויחידי סגולה") בדומה לכניסה להיכל המלך הדורשת עבודה גדולה ביותר. שונה מכך היא עבודת האדם בחודש אלול שתוכנה הוא רק לצאת לקבל פני המלך. שעניינה קבלת עול מלכות שמים שכן הוא הן אצל אנשי השדה (שעניינה ענייני העולם בכלל, שאינם מנגדים לקדושה.^{[דרוש מקור]}) והן אצל אנשי המדבר (שמנגדים לקדושה) שהדבר הנדרש מהם הוא לקבל עליהם את עול המלכות ולצאת מהמדבר לקבל את פני המלך.

נוסף על כך:

לאחרי קבלת פני המלך מתחדש אצל המקבלים בעבודתם גם עבודת אהבת ה' משום שבגילוי פני המלך מודגש בעיקר הקירוב של הקב"ה לבני ישראל וזה מעורר את הקירוב מצד עבודת היהודי לקב"ה. ובזה גופה שתי דרגות "אהבה זוטא" המתעורר על ידי הקירוב הראשון "מקבל את כולם בסבר פנים יפות" ולאחרי זה ה"אהבה רבה" המתעורר על ידי הדרגה השנייה "ומראה פנים שוחקות לכולם" (וכל זה הקדמה והכנה לעבודת ראש השנה שהיא בהיכל מלכותו שעניינה "יראה עילאה" משום שלפני עבודה זו צריך להיות כל הדרגות ובסדר זה: יראה תתאה - אהבה זוטא - אהבה רבה - ולאחרי זה יראה עילאה.^{[דרוש מקור: חשוב להביא מקור הראשון לזה.]})

הוספת אדמו"ר הריי"צ

כשהעתיק האדמו"ר הריי"צ משל זה, הוא הוסיף בו כמה מילים כשהדוגמא המוחשית להוספות מתבטאת במשפט "אז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו" שם הוסיף אדמו"ר הריי"צ "רשאים ויכולים", או בסיום המשל שם כתב אדמו"ר הזקן "הרי הם הולכים אחריו" והרבי הריי"צ כתב "כולם הולכים אחריו".

רמז לסיבת הדבר ניתן למצוא בפעם הראשונה בה ביאר הרבי את מאמרו זה של אדמו"ר הזקן זוהי לשון השיחה אותה אמר הרבי בבכיות עצומות:

"ויש לומר, שטעם השינויים הוא בהתאם להשינוי בהמעמד ומצב בדורו של אדמו"ר הזקן לדורנו זה - שבזמנו של אדמו"ר הזקן לא היה צורך להבהיר ("באַוואָרענען") כל כך, מה שאין כן בדורנו זה.

– אחד החסידים שהי' בזמנו של אדמו"ר הזקן ואחר כך בזמנו של אדמו"ר האמצעי והצמח צדק, אמר, שפעם היו אומרים "קורצע תורות" [שהרי גם המאמרים הארוכים של אדמו"ר הזקן הם "בקיצור" לגבי אריכות המאמרים בדורות שלאח"ז] שהיו פועלים פעולתם ("עס האָט דערנומען"), מה שאין כן כיום... ואם הדברים אמורים לגבי הזמן ההוא, בימינו אלה על אחת כמה וכמה!

וההסברה בזה:

בנוגע לשינוי הא' - בדורו של אדמו"ר הזקן היה מספיק לומר ש"רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו", ולא היה צורך להוסיף יותר, מה שאין כן בדורנו זה צריכים להוסיף בפירוש ש"רשאים ויכולים כו' להקביל פניו".

ועל דרך זה בנוגע לשינוי הב' - שבדורו של אדמו"ר הזקן מספיק לומר ש"בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו", ומובן מאליו ש"הם" קאי על אלה שאודותם מדובר לפנ"ז; מה שאין כן בשביל דורנו זה - הדור שבו חי ("געלעבט און לעבט") מו"ח אדמו"ר - הוסיף בהמאמר ששלחו בכל מרחבי תבל ש"כולם הולכים אחריו", כדי להבהיר בבירור (שלא יהיה מקום לטעות) שהכוונה היא לכולם ממש, גם אלה שהמלך הראה להם פנים שוחקות ולא הועיל להם, גם הם - כולם - הולכים אחריו."

אירועים

א

בחודש אלול של שנת תשל"ג, קרא הרבי לכנס את ילדי ישראל בכל מקום לכינוסים של תורה, תפילה וצדקה, ובפרט ליד הכותל המערבי, "ולהסבירם המשל המובא בליקוטי תורה שבחודש אלול הקב"ה הוא כמשל מלך שקודם בואו יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה... ובזה יפעלו 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם'".

כמה שבועות לאחר מכן, בעיצומו של יום הכיפורים תשל"ד, פרצה מלחמת יום הכיפורים - אז הובנה פשרה של הוראה זו...

ב

בא' באלול תשמ"ב מחה הרבי על אופן אמירת הדרשות בחודש אלול באופן של רוגז, ואמר: המלך עומד בשדה, מראה לכל יהודי פנים שוחקות, ועומד לו אדם זה וצועק ומבזה את בן המלך, שומו שמים, והתירוץ - שאינו יודע את משלו של אדמו"ר הזקן, וגם אם היה יודע מי היה יודע אם לא היה אומר איפכא מסתברא...

ג

בשיחת שבת פרשת וארא תשנ"א התבטא הרבי:

..על אחת כמה וכמה בדורנו זה עצמו.. ודבר ברור הוא שהקב"ה נמצא עתה (על דרך המשל המובא בנוגע לחודש אלול בערך לשאר חדשים) כ"מלך בשדה" ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם וכל יהודי יכול לגשת לקב"ה ולבקש ממנו בקשותיו והקב"ה ודאי ימלא אותן.

— שיחת שבת פרשת וארא תשנ"א סעיף יג

לקריאה נוספת

• ספר המאמרים תש"מ - מאמר אני לדודי.

קישורים חיצוניים

ספרי החסידות

• אדמו"ר הזקן - ספר ליקוטי תורה - מאמר 'אני לדודי' - משל המלך בשדה.
• הרבי לקוטי שיחות חלק ד' עמוד 1342 - ביאור המשל ופרטיו.
• הרבי - ספר המאמרים מלוקט - מאמר אני לדודי תשכ"ו - ביאור פרטי המשל. (בטקסט) (המאמר עם ביאור, ביאור נוסף).

• הרבי - שיחת שבת פרשת ראה תשמ"ז (בלתי מוגה) (קיים גם מוגה בספר השיחות) ביאור המשל.

מולטימדיה

• הברכה המרגשת שהרב העכט בירך את הרבי
• זלמן טייכטל, מלך בשדה, קונטרס עם מאמר אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה וביאורים, מכון תורת חיים, אלול תשע"ב -
• המלך בשדה באנימציה