ניגון לר' מיכל'ע מזלוטשוב
רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה אחד ממסדרי הניגונים לפני הבעל שם טוב וניגונו נקרא גם בשם ניגון התעוררות רחמים רבים היות והבעש"ט קודם הסתלקותו ביקש שינגנו לפניו ניגון זה. לאחר שניגנו אמר הבעש"ט: "מבטיח אני לדורותיכם, שמתי, היכן ומי שינגן את ניגון התעוררות רחמים רבים, אזי בכל היכל שרק אהיה אני אשמע. - ישנם מלאכים שמביאים ידיעות ובשורות לנשמות - ואני גם אנגן ואעורר רחמים רבים על בעלי תשובה שמנגנים.
ובהזדמנות אחרת התבטא הבעל שם טוב אודות ר' מיכל, "ר' מיכל הוא אורח קבוע בהיכל השיר, הוא נכנס כאשר חפץ ובוחר ניגוני תשוקה והתעוררות[1].
אדמו"ר הצמח צדק היה מנגן ניגון זה בזמנים הרציניים בתפילתו. אדמו"ר הרש"ב אמר על הניגון: "הניגון, פועל פתיחת הלב, יראת כבוד חסידית, געגוע ותקווה".
חיבור ומהות הניגון
ר' מיכל היה מבחירי תלמידי הבעל שם טוב, באחת השנים נמנע ממנו לנסוע לרבו עקב חולשת בריאותו, אז חיבר את ניגון הגעגועים, שביטא את געגועיו לרבו, הניגון מחולק לשלוש 'בבות' (חלקים) אשר כל אחד מהם מבטא שלב והתקדמות בגעגועיו של ר' מיכל לרבו הבעל שם טוב: החלק הראשון מביע את התשוקה העזה לחזות את פני רבו, החלק השני מביע את גודל השמחה והאושר האינסופי כאשר הוא מגיע סוף סוף אל רבו הבעש"ט, והחלק הרביעי מביע את ההתמסרות וההתקשרות המוחלטת שלו לאחר הגעתו לרבו[2].
ניגון זה נרשם כפי הנוסח ששרו אותו המנגנים בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. אמנם, בספר הניגונים כרך ב' (חלק א'), רשום ניגון זה כפי הנוסח שמסר ר' מיכאל דבורקין. על נוסח זה העיד אדמו"ר הרש"ב שהוא הנוסח האמיתי, וזה הנוסח המקובל כיום בחב"ד.
ניגון זה הוא ניגון כ"ב בספר הניגונים (הגירסה הנוספת - ניגון קפ"ג).
דברי אדמו"ר מהר"ש על הניגון
אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב: הרעיון של ניגון זה מתבטא בפסוק "אשה קשת רוח אנכי"[3] ותוכנו "ואשפוך את נפשי לפני ה'". אשה קשת רוח אנכי מוסב על כנסת ישראל, מלכות דאצילות, אלא שכמו שהיא עדיין באצילות היא בבחינת חדוה ושמחה בלבד, ואילו למטה הרי בנשמות ישראל הנמשכות מכנסת ישראל כפי שהיא באצילות, שייך הענין של קשת רוח ממש. ותוכנו של הניגון הוא "ואשפוך את נפשי לפני הויה", התעוררות רחמים רבים להמשיך חדווה ושמחה שבכנסת ישראל שתהיה שמחה בנשמות ישראל[4].
הרבי והניגון
ההתוועדות הראשונה שנערכה לאחר הצלתו של הרבי בכ"ח סיון תש"א נערכה בב' תמוז. במהלך ההתוועדות ביקש הרבי לנגן את הניגון, הקהל שלא הכיר ניגון זה נשאר בשקט ואז לימד הרבי את הניגון. סיפור זה נודע לחסידים כחמישים שנה מאוחר יותר בשעה שחילק הרבי את קונטרס כ"ח סיון תשנ"א. בקונטרס היה יומן ההצלה של הרבי ובו סופר בין היתר שהרבי לימד ניגון זה. למחרת כשנכנס הרבי לתפילת שחרית ניגנו את ניגון זה והרבי עודד בידיו את השירה בכניסתו לתפילה.
