אריה לייב פרידמן
| רבי אריה לייב פרידמן | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]מחבר הספר 'צדקת צדיק' | |
| ר' לייב צדיק | |
| לידה | שנת תרס"ג לערך |
| בעיר רציצא, רוסיה | |
| פטירה | ז' בתשרי תשנ"ג |
| ארץ ישראל | |
| מקום פעילות | גוש דן, ארץ ישראל |
| תפקידים נוספים | עורך השבועון "הד המוסר" |
| רבותיו | הרב יצחק אורלנסקי ור' יעקב יוסף קנייבסקי |
| חיבוריו | צדקת הצדיק, ויבך יוסף, שאול בחיר ה' |
רבי אריה לייב פרידמן היה עובד ה' והקים רשת 'בתי מוסר' בארץ ישראל. חיבר את הספר "צדקת הצדיק" והיה בידידות עם הרבי. נולד בערך בשנת תרס"ג ונפטר ביום ז' בתשרי תשנ"ג.
תולדות חיים
הרב אריה לייב פרידמן נולד סביבות שנת תרס"ג בעיר רציצא, לר' מרדכי זאב פרידמן, שנהרג על קידוש ה'. בילדותו עזב את בית הוריו ונסע ללמוד בישיבת "בית יוסף" נובהרדוק במזריץ' של הרב יצחק אורלנסקי. בישיבה היה מתמיד בלימודו והיה מאריך בעבודת התפילה ובכלל היה מאוד מקפיד בכבוד בית הכנסת, שלא לדבר סתם דיבורים בבית כנסת. בבחרותו היה עורך את השבועון "הד המוסר". כשנפגש לראשונה עם ה"חפץ חיים" החזיק בידו במשך כל הזמן שאמר דבר תורה ואחר כך אמר עליו החפץ חיים: "הוא משלנו"[1]. כשהתייסדה ישיבת נובהרדוק בבני ברק בראשות ר' יעקב יוסף קנייבסקי, עבר ללמוד בה.
לאחר נשואיו החל לפעול בהקמת רשת 'בתי מוסר' בבני ברק, תל אביב, פתח תקוה וירושלים. הוא קיבץ סביבו חבורה של עשרות בחורים ואברכים שעסקו בעבודת ה' ותיקון המידות. רבים מהם נעשו אחר כך תלמידי חכמים גדולים ועובדי ה' שהעבירו את דרכי המוסר לתלמידיהם.
הרב פרידמן היה אהוד על גדולי ישראל שהיו מכנים אותו "רבי לייב הצדיק" ועמד בקשרי מכתבים עם רבים מהם. ידידית מיוחדת הייתה אליו מר' אליהו לופיאן והרב יחזקאל לווינשטיין אף תמך בו באופן אישי. ביום כ"ז בניסן תשט"ז הציע הרב לווינשטיין במכתב לרב פרידמן להצטרף ל"חבורה של גדולים אשר חפצים בלימוד המוסר". בהתכתבויות עם החזון איש ניתן לראות את החיבה שהיה לחזון איש אל הרב פרדימן, זאת למרות חילוקי הדעות שביניהם[2].
הרב פרידמן נפטר ביום ז' בתשרי שנת תשנ"ג בהיותו כבן תשעים שנה ומנוחתו כבוד ב'הר הזיתים' בירושלים.
הקשר עם חב"ד
בשנת תרפ"ח, אחרי שאדמו"ר הריי"צ יצא מרוסיה לריגא, רצה הרב פרידמן להיפגש עימו. הוא נסע במיוחד ובדרכים מסוכונת לריגא ומפאת חולשתו של אדמו"ר הריי"צ, לא התקיימה הפגישה. באותה תקופה שהה הרבי בריגא והם שוחחו בדברי תורה. לימים אמר הרב פרידמן, שכל טרחתו הגדולה להגיע לוורשה היתה שווה רק בשל פגישה זו.
מראשית דרכו של הרבי כנשיא חסידות חב"ד, בשנת תשי"א, התעניין הרב פרידמן בתורתו של הרבי והיה מקדיש זמן רב ללימוד ועיות בשיחותיו ומאמריו של הרבי. כשהיה שידור חי מהתועדות של הרבי, היה משתדל להגיע לשיכון חב"ד בירושלים כדי להאזין. היה מרבה להתפלל בבית כנסת חב"ד ובעיקר היה מגיע לשמוע את מאמר הדא"ח בסעודה שלישית של שבת. הוא היה משתתף באירועים תורניים של חב"ד, גם בסוף ימיו כשהדבר היה כרוך קשה מאוד עבורו.
הרב פרידמן הרבה להתכתב עם הרבי. באגרת מיום ט"ז באלול תש"י כותב לו הרבי באריכות בנושא צורת כתיבת האות צדי"ק על פי האריז"ל ואיך שזה נכון בנגלה ובקבלה. הרבי מפקפק האם אכן דעתו של הגר"א היא כפי שמצטטים אותו, בפרט שזה היפך כתבים מפורשים מהאריז"ל[3]. בספרו "צדקת הצדיק" מביא המחבר את מה שכתב לו הרבי וכותב על זה שזוהי "הוכחה שאין עליה תשובה". באותו מכתב מודה לו הרבי על החלטתו לפתוח ספריה להשאלת ספרי חסידות והרבי מודיע לו שהוא מוכן לשלוח לו את כל ספרי קה"ת[4]. בשנת תשי"ד כתב הרב פרידמן אל הרבי מכתב בקשה עם ר' חיים חייקל מילצקי, ראש ישיבת "חיי עולם" בירושלים, שבעקבות קללה של צדיק נסתר היה חולה ברגליו והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הרבי ענה לו שיאמר לרב מילצקי שיתחיל ללמוד חת"ת. הרב מילצקי אכן התחיל ללמוד חת"ת ותוך זמן קצר התרפא מהמחלה ונחסכה כריתת הרגל[5].
הרב פרידמן היה שולח הרבה 'פ"נים' אל הרבי, מבקשות של יהודים. מחותנו, ר' אפרים פסח ריבר, כשהיה עובר אצל הרבי לקבל לעקח, היה הרבי מוסר לו חתיכה נוספת עבור מחותנו ואומר לו "עבור ר' לייב צדיק[6]. כמה מצאצאיו שנמנים על חסידי חב"ד מספרים כיצד היה סבם מתרגש עד דמעות, כאשר היה מזכיר את הרבי.
במוצאי צום גדליה שנת תשנ"ג, לפני פטירתו, ביקש מנכדיו שישירו את ניגון שאמיל של הרבי וביאר את המשמעות הפנימית של הניגון שמורה על ירידת הנשמה לגוף בתקווה שירידה זו תעלה אותה למדרגה גבוהה יותר, בסיום תפקידה בעולם הזה.
חיבוריו
- צדקת הצדיק.
- ויבך יוסף.
- שאול בחיר ה'.
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 76-79.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ כוונתו היתה לטהרה והקדושה שבו, וכן לשמירת הלשון שבה הצטיין
- ↑ הרב פרידמן חלק בספרו "צדקת הצדיק", על שיטת החזון איש שכתיבת האות 'צדי"ק' על פי האריז"ל, כמנהג החסידים (שיו"ד אחד פונה ימינה והשני שמאלה), פוסלת את ספר התורה. הוא מרבה להתווכח בספרו עם דעה זו ומוכיח את צדקתה של הצדי"ק על פי האריז"ל. בספר זה, אגב, מתגלה טפח מידיעותיו העצומות בתורה וכן מכשרונו הספרותי וסגנונו המקורי.
- ↑ אגרות קודש חלק ג' עמ' תל"ז (אגרת תשלא): ".. מה דעת הגר"א בזה, ומעתיק במכתבו מה שכתוב בספר תוספת מעשה רב שהגר"א פסל "הצדין כפופין עקומין מאחוריהם" ואמר שטעות נפלה בכתבי - האר"י-ז"ל.
"והנה הספר הנ"ל אין אצלי. אבל איפה רמוזה בלשון זה יו"ד הפוכה? אבל בספר כתוב לחיים להסופר ר' אברהם חיים ממינסק (וילנא תרי"ח) כותב, ששמע מהרב ר' אלעזר משה ממאנאסטירשיצינע בשם הגר"א דהגירסא בזהר חלק א' (ב, ב) היא לאסתרא ולא לאחורי. ומסיים המחבר דאנו קיימא לן כדעת הבית שמואל והבית יוסף והגר"א להלכה למעשה.
"כמובן יסוד קלוש הוא ביותר לקבוע על-פי זה דעת הגר"א שהיא היפך כתבי האריז"ל, ובפרט שגם התקון בזהר אינו עולה יפה כלל, כי ממשיך בזהר שם: ולא אתהדרו אנפין באנפין כו' זמין לנסרא לך ולמעבד לך אנפין באנפין, עד-כאן-לשונו. שמכל זה מוכח שמקודם הוא היפך דאנפין דהיינו אחור, ולא לאסתחרא. - ↑ מכתבים נוספים מהרבי אליו; מי"א בתמוז תשי"א (אגרת א'צג), הרבי מציע שילד יתחיל ללבוש טלית קטן. על הודעתו שנוסע הוא לראות ספר תורה עתיק, מבקש הרבי שיצלם הדף של "פצוע דכא", לראות אם הוא בא' או בה'. אגרות משנת תשי"ח (אגרת ה'תתנג/ה), בעניין השם שיש להזכיר בתפילה על חולה שהוסיפו לו שם. אגרת מיום ז' באדר א' תשכ"ב על שאלתו האם אפשר לצאת ידי חובת לימוד פנימיות התורה בלימוד פרק תניא בכל יום. וכן האם גם הזוהר וכתבי האריז"ל נחשבים לפנימיות התורה
- ↑ סופר על ידי הרב פרידמן עצמו. מודפס ספר שמועות וסיפורים מר' רפאל כהן. חלק א' ע' קנ"ב.
- ↑ כנראה שהכינוי רמז גם על ספרו "צדקת הצדיק".