צניעות

כרוז במאה שערים המבקש מנשים שאינם צנועות להמנע מלעבור בשכונה

צניעות (מלשון "הצנעה" והחבאה), הוא הכינוי להתנהגות המבוקשת על פי התורה.

צניעות יכולה להתפרש בנוגע להנהגות האיש והאישה. כלומר, כיסויים של המקומות הצנועים בגוף.

וכן היא יכולה להתפרש בנוגע להנהגה באופן מוצנע בעבודת השם ובשאר ענייני העולם.

דת משה ויהודית

הלכותיה של האשה מתחלקות לשניים: יש הלכות שאסורות עליה מהתורה הנקראות "דת משה", ויש הלכות שאסורות מדין מנהג נשות ישראל, שגם הם איסור חמור וגמור, ונפסק במשנה במסכת כתובות שאשה העוברת על הנהגות אלו ניתן לגרשה ללא צורך לשלם את הכתובה.

האיסור ללכת בגילוי ראש הוא מדת משה כלומר מהתורה, כנלמד מהפסוק "ופרע את ראש האשה" (בפרשת סוטה) ומכך אנו לומדים שראשה של האשה מכוסה. לעומת זאת החיוב ללכת בכיסוי מיוחד לנשים, גם באופן שהראש מכוסה (כגון על ידי סל) הוא מ"דת יהודית". כמו כן כל הלכות הצניעות שאינם כרוכים באיסור מפורש מהתורה, כגון האיסור לשוחח עם גברים דברי קלות ראש אסורים מ"דת יהודית".

יש הנוהגים לכסות את ראשם במטפחת, אך דעת הרבי היא כי ההידור הגדול ביותר הוא לכסות את הראש עם פאה נכרית בדווקא, מכיון שזו מכסה את כל השערות בתכלית ובהידור, בשונה ממטפחת שלעיתים אינה מכסה את כל השערות.

כמו כן יש הלכות רבות ומפורטות בנוגע לכיסוי האשה את בשרה במקומות המכוסים באופן מוחלט באופן שלא יראה כלל. צניעותה של האשה היא יופיה האמיתי, כשם שבת מלך אינה מראה את יופיה רק בתוך ביתה במקומות הראויים לכך, כמאמר הכתוב "כל כבודה בת מלך פנימה".

איסור יחוד

בכלל איסורי צניעות החמורים ביותר הם איסורי יחוד, איסור יחוד עם אשת איש הוא איסור מהתורה. מדרבנן גזרו גם על יחוד עם אשה פנויה.

ערך מורחב – איסור יחוד

בשנת תנש"א התריע הרבי על הפירצה בה בת ואשה נוסעים עם נהג גבר במונית (טעקסי) בה עוברים לפעמים על איסור דאורייתא של יחוד.

הפרדה בין נשים לגברים

הרבי מתריע במכתבים רבים אודות האיסור החמור לקיים חתונה שלא בהפרדה מליאה. הרבי מדגיש כי בחתונה כזאת אין כלל שמחה, וכמו שכותבים גדולי הפוסקים בהלכות שבע ברכות כי במעמד כזה אסור בכלל לברך "שהשמחה במעונו" כי אין במעמד כזה לא שמחה ולא שכינה.

באופן חריג הרבי מתריע על הסכנה המעשית העומדת לחתן וכלה המקיימים חתונה מעורבת, מכיון שעובדה זו ניתן לראות במוחש, כי עתידם ואושרם של הזוג תלוי בחתונה נפרדת, ורבים הם האסונות והצרות שאירעו לזוגות שקיימו את חתונתם בלא הפרדה מלאה.

עם זאת, בשנים הראשונות לנשיאות התקיימו חתונות רבות של אנ"ש בצורה כזו שלא היתה הפרדה כראוי בעת הסעודה, ועיקר המכתבים של הרבי הם בנוגע להפרדה כראוי בעת הריקודים. רק בשנים מאוחרות יותר בעקבות פעילות נמרצת של כמה חסידים פסק נוהג זה.

צניעות והקהל

בפסוק על הקהל מודגש דבר והיפוכו, מחד "הקהל את העם" - כולם ביחד - אחדות שמבטלת את הדרגות והמחיצות בינהם, ומאידך "האנשים נשים והטף" שכל אחד מהם צריך להיות בפני עצמו.

ומכאן הוראה כי אחדות אמיתית - הקהל, תתיכן דווקא עם ההתקהלות היא על פי תורה ובצניעות - על דבר ההקהל בבית המקדש, שבאותו זמן בדיוק ובאותו מקום הייתה שמחת בית השואבה ש"נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה".

ולא כדעת הטוענים שהמחציות מפרידות - להיפך, רואים במוחש שרק כך מתאחדים בשלימות, כשכל אחד משקיע עצמו בתפקידו ולא מתערב בשל חברו.

צניעות - גם באנשים

במכתב בענין ימי החופש קודם הרבי: .. בפרט שישנם כאלה שמקדימים את הקיץ עוד לפני הרשום בקאלענדרי (הלוח)... הרי הענין המיוחד שצריכים להבהיר כעת בנוגע לימות הקיץ - הוא ענין הצניעות. ענין הצניעות הוא - שלא כדעת הטועים שזה רק בנשים ש"כל כבודה בת מלך פנימה", אבל לאנשים אין לזה שום שייכות, אלא - הענין הוא עוד יותר אצל אנשים, כפי שנפסק הדין בשולחן-ערוך, שגם באנשים ישנו ענין הצניעות...

הגיעה אלי תמונה ("א פיקצ'ר") מאחד המלובש "ממתנים ועד ירכים". דלכאורה, אם אתה הולך כך - למה אתה צריך אבל שיצלמו אותך איך שאתה עומד בכזה מעמד ומצב, שכך ישאר לזכרון עולם?!... ועל התמונה היה נראה שזה היה ברצון, כמו שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ברצון", ולא רק ברצון, אלא גם עם תענוג!...