אברהם אבא פרסון

ר' אברהם אבא פערסאן, יליד העיירה קריסלבה(נכתב גם: קריסלאווא, קרסלאבקא) בלטביה, חסיד בעל רגש ונעים הליכות. מחסידי אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הרש"ב וממלמדי אדמו"ר הריי"צ.

קורות חייו

ר' אברהם אבא נולד במשפחת נגידים מחסידי הרבי האמצעי והרבי הצמח-צדק.

בילדותו למד אצל מלמדים מהחסידים הישנים בעירו קריסלבה ובערים דווינסק ופולוצק. הוא למד בשקידה, ואהב סדר. כבר בגיל צעיר היה בקי בעל פה באותיות התנ"ך, ששה סדרי משנה והתניא.

התעניין מאוד בסיפורי חסידים והיה זוכרם היטב. כשהיה חוזר על הסיפורים היה מתאר באריכות את אופי הזמן, המקום ומהות האנשים שמהם קבל את הספור.

השתדך עם נכדתו של ועלועל וילענקער, מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק ביקש ממנו בנו אדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מליאדי להתעסק בגביית דמי מעמד בעיר מולדתו קריסלבה.

בשנים הראשונות לאחר נשואיו היה סמוך על שולחן חותנו, בלי דאגות פרנסה. לאחר מכן עבר לעיר ויטבסק, ובשנת תרל"ט עבר למוסקבה.

הרבי מהר"ש סידר לו עבודת מנהל חשבונות במסחר עצים ביער אצל אחד מחסידיו ועבד בזה כעשר שנים. הוא עבד בימים ואת הלילות, במיוחד לילות החורף הארוכים הקדיש ללימוד דא"ח ובמשך תקופה זו הספיק ללמוד את כל ספרי הדא"ח הנדפסים בימיו. לאחר מכן התעסק בייצור מסחר וייצוא שמן חמניות לגרמניה. היתה לו מזוודה מיוחדת מלאה רצועות תפילין שונות, ציציות ועוד דברים שבקדושה שבאם ציצית או רצועה לא נראתה לו טובה או מספיק שחורה מיד החליף אותה באחרת טובה ממנה.

הוא סיפר לרבי הרש"ב כי הרבי הצמח צדק אמר לו ביחידות הראשונה: למד משניות בעל פה, משנה הוא נשמה, על ידי אמירת משניות בע"פ הנשמה מאירה את הגוף, אז דער גוף ווערט ליכטיקער". והוא אכן "היה בקי בשתא סדרי משנה ובתניא באופן נפלא", ו"הי' חוזר בעל פה עם כל הגרסאות שונות". הוא בחן את הרבי הריי"צ בילדותו במשניות בעל פה, ופעם אחת (ביוזמת הרבי הרש"ב) עשה אתו תחרות מי יחזור משניות סדר זרעים בעל פה יותר מהר (לרבי הריי"צ לקח 58 דקות, ולאברהם אבא 1:10).

הרבי המהר"ש הזמינו לחתונת בנו הצעיר הרב מנחם מענדל שהתקיימה בי"ד סיון תרמ"ב בליובאוויטש.

הרבי הרש"ב כתב עליו: "יקרת ערך ידידינו הרא"פ שי' אשר אנשים כאלה מעטים המה אצלינו, הן במילי דשמיא לו חוש טוב מאד בדקות דא"ח ועובד אלקים באמת וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נ"ע זי"ע חיבב אותו באהבה וחיבה יתירה. ובמילי דעלמא [בשעה שהי'] במצב [טוב] פעל ועשה הרבה לאנ"ש ועזר לכמה וכמה בגופו ונפשו וממונו כו'".

בשנת תרנ"ב, אז גירשו את היהודים מהעיר, עבר לורשה למשך כשנתיים, ובשנת תרנ"ה עבר לקעניגסברג.

סיפוריו

היה מתענג במיוחד לשבת עם סב כלתו אשר נהג מידי שבת, בזמן רעווא דרעווין, לשבת עם חביריו החסידים ולספר סיפורי חסידים. הרבי הריי"צ שמע ממנו סיפורים כשהוא בא לבקר בליובאוויטש והעיד עליו ש"היה דייקן מאוד בהסיפור באותיותיו". בשנת תרס"ח כשהתגורר הרבי הריי"צ בקעניגסברג הוא ביקר את ר' אברהם אבא ואף ראה אצלו את אוסף אגרות הקודש של רבותינו שהיו לו. בשנת תרפ"ח הגיע עזבונו לרבי הריי"צ בריגא והוא פרסם בקובץ התמים אגרות מהעזבון וספורים ששמע ממנו. כמו כן חסידים רשמו סיפורים ממנו. מרשימות הרב עזריאל זליג סלונים נדפסו בשער המעשה "מעשי אבותי" בספר מגדל עז.

מסיפוריו:

• בעת שאירע אצל זקני החסידים איזה ענין של השגחה פרטית ובפרט אצל הבעל עסק, שהם עלולים יותר לראות השגחה פרטית מכמו היושבי אהל היו שוחחים ומדברים בהמאורע ההיא יותר מכמו עניני המופתים של כ"ק האדמורי"ם. באמרם כי המופתים של כ"ק האדמורי"ם אין פלא כלל אבל כאשר איש פשוט [אשר על אף] טרדתו בעניני פרנסתו הוא זוכה לראות השגחה פרטית שהוא גילוי אלקות במוחש זהו דבר פלאי באמת.
• החסיד ר' זאב ווילענקער אמר על עצמו: דעם רבינ'ס קוק האט אויף מיר פועל גיווען אז ניט זאגין א ווארט וואס פריהער ניט איבערגיטראכט (גם בענין גשמי כמו ליתן לו איזה דבר) ובמקום שאפשר ברמז כמו בהוראה באצבע או בתנועה אחרת לא דיבר כי אותיותהדבור הי' מוגדרים אצלו וחפץ להשתמש בהם רק לצורך ענין ולא על דברים של מה בכך. והיוצא מזה בעבודה בפועל ממש דכל דבר ודבר נעשה על פי הכנה מראש.
• רגיל היה לומר: בזכרי את שעות ההתוועדות של זקני החסידים בימי נעורי בכלל והתוועדותם של זקני החסידים בוויטבסק מדור כ"ק רבינו הזקן בבית חותן חותני בפרט, הנה זכרונותי אלה מגרשים מלבי כל צער ועגמת נפש ומפיחים בקרבי רוח חדשה.

מרגלא בפומייהו דעתיקאי - בנוסח זה היה הראא"פ מכנה את זקני החסידים - אשר התוועדות חסידים הוא חצר מקדש החסידות אשר דרך בו ועל ידו נכנסים אל העזרות וממנו באים לקדש הקדשים. רוח קדוש היה חופף על זקני החסידים בעת ההתוועדות, היה אומר הראא"פ, ועל פני כל אחד מהזקנים היה שורה אותו אור נאצל מאותו הדבר אשר היה מספר, ואור זה היה חותר חתירה בעומק נפש השומע אשר זכרו לא יסוף לעולם.

• ר' וועלוול ווילענקער אמר שפעם אחת עבר בחדר הסמוך לחדרו של אדמו"ר הזקן בעת שישב ולמד. מאותה שעה הונח אצלו במוחש כי "אין עוד מלבדו", ורשימו מזה נשאר אצלו כל ימיו.
• שמע מהרבי מהר"ש: אהבה ויראה יכולים להשיג יותר בתורה אור, דעת יותר בלקוטי תורה.