מצרים
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
ארץ מצרים, היא הארץ אותה בנה חם לבנו השני, וקראה על שמו - מצרים. מקומה בנקודת החיבור של יבשת אפריקה ואסיה, והיא שכנה של ארץ ישראל. בארץ זו היה השעבוד של בני ישראל במשך 210 שנים, עד ליציאתם משם בחג הפסח.
אברהם אבינו
לאחר שהקב"ה ציווה את אברהם אבינו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, וללכת לארץ ישראל; הוא הגיע לשם, אך בהגיעו החל להיות רעב בארץ, והוא נאלץ לרדת מצריימה.
בהגיעו לקרבת המקום, הוא אמר לשרה אימנו: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת, והרגו אותי ואותך יחיו. אמרי נא 'אחותי את', למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"[1]. למרות זאת, הוא גם החביא אותה בתוך תיבה[2]. כאשר פקידי המכס חיפשו בחפציו, הם מצאו אותה "ויהללו אתה אל פרעה"[3]. והביאו אותה אל פרעה מלך מצרים. פרעה היטיב לאברהם בעבורה, ונתן לו "צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים"[4]. אולם ה' הביא נגעים גדולים על פרעה וביתו, מחלה שלא מאפשרת את התשמיש. ומלבד זאת, בכל פעם שהוא רצה לגשת אליה, היה מלאך שהכהו על פי הוראת שרה[5].
בבוקר פרעה קרא לאברהם, השיב לו את אשתו וגער בו על כך שהוא לא אמר לו שהיא אשתו. והוא השיבה לו, ואמר לו שלא יישאר במצרים, כיוון שהמצריים הינם שטופי זימה. ונתן לו שומרים ללוותו ביציאתו ממצרים[6].
ירידת יוסף והשבטים
גלות מצרים
הינה ארץ בו היו בני ישראל מאתים ועשר שנה, החל מרדת יעקב אבינו למצרים, עד יציאתם בחג הפסח.
מיד לאחר פטירת יוסף הצדיק, שהיה משנה למלך במצרים, החל שעבוד קשה מצד המצרים, שהסתיים רק על ידי עשרת המכות שנעשו על ידי משה רבינו בשליחותו של הקב"ה, וסיומם הסופי במכת בכורות.
למרות שאברהם אבינו נתבשר מפי ה' "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה", היה זמן הגלות רק מאתים ועשר שנים. לפי החשבון, מספר ארבע מאות שנה הינו החל מלידת יצחק אבינו, עד יציאת מצרים. סיבה נוספת לקיצור שנות השעבוד למאתים ועשר, הינו קושי השעבוד של ישראל במצרים, שבאיכות היה שווה לשנות שעבוד של ארבע מאות שנה.
הגלות במצרים היתה אמנם גלות גשמית, אך בעיקרה היתה גלות רוחנית, ועל פי ספרי החסידות היו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה במצרים, מהם נטהרו במ"ט ימי ספירת העומר, שקדמו לקבלת התורה.
מצרים בדורנו
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלו למצרים חסידי חב"ד והרב מנחם מענדל נאה היה הדיין של המגורשים, ויחד עם בנו הרב אברהם חיים נאה הקימו את ישיבת ארץ ישראל עבור המגורשים.
אדמו"ר הריי"צ במסעו לארץ הקודש, ביקר במצרים, הן בהלוך והן בחזור.
הרבי הורה לערוך סיומי רמב"ם במצרים, ובמשך שנים רבות מידי שנה נסעה משלחת רבנים ואישים חב"דיים לערוך סיום רמב"ם במצרים.
בגלל הסכנה שבדבר, אין שלוחים במצרים.
ראו גם