משתמש:קרייזי אבאוט משיח/נשמה בגוף בעולם הבא
לעיין:
- לקוטי תורה ביאור לד"ה שובה ישראל
- דרך מצוותיך ציצית, ועד"ז מבואר בקיצור בלקו"ת קרח ד"ה ויקח קרח
- סה"מ תרכ"ז ע' רסד - על האלף השביעי
{{{2}}}, באתר HebrewBooks
- המשך ע"ב חלק ב' ע' תשפא ואילך
- להבין ענין תחיית המתים תשמ"ו ובהנסמן שם
- כל ישראל תשל"ג
- שיחת ש"פ שמיני תשמ"ג - התוועדויות ח"ג ע'1380
{{{2}}}, באתר HebrewBooks
- אגרות קודש ח"ב אגרת ר'
- שם אגרת ר"ט
- שם ח"א אגרת פ"ה
- שיטת הרמב"ן בנושא גן עדן ועולם הבא ● שיעור
- עולם הבא בשיטת הרמב"ם: נשמה ללא גוף ● שיעור
- הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא ● שיעור
- המשך וככה תרל"ז פצ"א-ב
- לקוטי שיחות חלק ה' ויגש ב', והערה 33 שם, ועוד.
הצעה לסדר
לכאורה יש לסדר זאת כך:
עולם הבא - עולם זה לפי הרמב"ם (וכמה פעמים בחסידות מביאים כפירוש זה) הוא בעצם גן עדן המצוי גם עכשיו, ואינו תחיית המתים (שתהיה - לשיטתו - בתקופה השניה דימות המשיח[1]). וא"כ אחרי ימות המשיח ותחיית המתים אז יתבטלו הגופים (לא ברור לי באיזה שלב...) ובני ישראל יתקיימו בקיום נצחי כנשמות בלא גופים, שלכן אין בו אכו"ש וכו'...
ולפי הרמב"ן עולם הבא הוא הוא עולם התחיה, שהתכלית היא לנשמות בגופים, אע"פ שלא יהיה אכו"ש אלא יזונו מרוחניות. ולכן מתחיית המתים יתקיימו הנשמות בגופים באופן נצחי.
הכרעת החסידות כדעת הרמב"ן.
למה: מכיון שאז יהיה גילוי הסובב הבלתי בעל גבול (כשכר על המצוות)[דרושה הבהרה], שלפיו אין חילוק בין נשמה לגוף - ואדרבה, בחירת העצמות בגוף. להרחיב אודות ענין זה.
תחיית המתים - הוא העולם הבא המגיע אחר ימות המשיח (או לרמב"ם בתקופה שניה של ימוה"מ), ובו יחיו בנ"י בחיים נצחיים; ושני הענינים בו - גילוי שכר המצוות (כולל גם השכר על העבודה שבימות המשיח), שענין זה יהיה גם בימוה"מ אך בעיקר בתחה"מ, וגילוי מעלת בנ"י העצמית שלמעלה משכר המצוות שהיא אצל כל ישראל בשווה.
אלף השביעי - אלף זה מגיע אחרי ששת אלפי שנות קיום העולם ועליו אומרת הגמרא ש"חד חרוב", על משמעותו של החרוב ישנן כמה פירושים.
בקבלה מבואר שחורבן זה ענינו ביטול מציאות העולם והתאוות הגשמיות וכו', אך לא חורבן כפשוטו. כן מבואר בתורת החסידות בארוכה (אדה"ז, אדהאמ"צ, המהר"ש).
אלף זה הוא עיקר תשלום השכר על כל העבודה, כולל העבודה בימות המשיח ותחיית המתים. מצוות בטלות בו לכל הדעות. הגילוי האלוקי שיאיר בו יהיה מבחינה שלמעלה מכל העליות - מנוחה, עצמות א"ס.
נ' אלפים יובלות - בקבלה (ספר התמונה, ש"ך עה"ת ר"פ בהר) מבואר שהעולם מחולק לנ' אלפים יובלות, כשהם מחולקים לשמיטות (כל שמיטה היא שית אלפי שנין וחד חרוב). ובכל שמיטה העבודה היא בדרגה נעלית יותר, כשהשמיטה הבאה נחשבת שכר על השמיטה הקודמת.
שמיטה זו שאנו אוחזים באלף השישי שלה היא השמיטה השניה - כאשר לפניה קדמה שמיטה ראשונה ("הקב"ה בונה עולמות ומחריבן"?) שהיתה בבחי' תוהו ולא היתה בה גשמיות כמו עכשיו. שמיטה ראשונה היתה מבחי' החסד, ושמיטה זו שלנו מבחי' הגבורה. בתו"א מבואר שישנן נשמות שנמשכו מהשמיטה הראשונה כמו משה ומשיח.
הגילוי האלוקי בכל נ' אלפים יובלות אלו, כשכל שמיטה היא דרגה נוספת ומהווה תשלום שכר לקודמת - הוא כולו בעליות שבבחי' ממלא כל עלמין.
בהתוועדויות תשמ"ט מבואר שכל השמיטות ויובלים הם עולמות רוחניים, ורק שמיטה זו שלנו היא גשמית. לכן העבודה בשמיטה-העולם שלנו פועל על כל השמיטות והיובלים כולם.
נשמה ניזונת מן הגוף - בעולם התחיה[דרושה הבהרה] כאשר יתגלה מעלת הגוף שדוקא בו היא בחירת העצמות - תקבל הנשמה חיות מהגוף, היינו שתתגלה בה מעלת בחירת העצמות שיש בגוף. שענין זה הוא למעלה משרשה מצ"ע[2].
מקורות
על מתי נאמר "מצוות בטלות": אדה"ז באגה"ק - בתחה"מ בטלות ובימוה"מ אין בטלות. בלקו"ת ר"ה נט, ד - אין בטלות (ובתו"א משפטים עו, ג מוסיף ש"לא קיי"ל הכי, אעפ"כ המצוות יהיו באופן אחר". וכ"ה בסה"מ תקסה ע' רפה - ושם מבאר גם ההבדל בין ימוה"מ (מצוות מעשיות), תחה"מ (עליות), ואלף השביעי (מנוחה)). הצ"צ במצוות עבד עברי פג, א - בימוה"מ אין בטלות, אבל באלף השביעי כולם מודו דבטלות. בלקו"ש ח"ה ע' 244 הערה 33 - שבטלות רק בתחה"מ (ושם מבאר איך שזמן זה גופא דהשכר הוא חלק מהתכלית דעוה"ז, חלק מענין העצמות שיהי' בגילוי. ע"ש והוא יסוד גדול לכל הסוגיא).
עוד מקורות
תו"א מג"א צו, א
ובבואה לפני המלך אמר עם הספר וגו'. הנה ארז"ל שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב שהוא בבחי' מנוחה שאין בו עליות וירידות כי כל ימות עוה"ז שית אלפי שנין הן בבחינת ירידות ועליות הן בנשמות הן בגופות שכמה פעמים היו ישראל בשלוה ואח"כ ירדו כו'. והנה ירידה צורך עליי' היא ועלייה זו בכללה נחלקת לשתים שהן ארבע. דהיינו שתים לנפשות שהן ג"ע התחתון והעליון. ושתים לגופות שהם ימות המשיח ותחיית המתים. ועל עליות הללו נאמר ילכו מחיל אל חיל שיש כמה מיני מדרגות שונות בעליות הנפשות. וכמה מיני היכלות בית הנשים ובית הנשים שני ג"ע תחתון וג"ע עליון. ויש נהר די נור המפסיק בין עליות כי בעליות הנשמה מבחינה זו לבחינה ומדרגה אחרת למעלה הימנה טובלת בנהר די נור שהוא בחי' המבטל ומשכח מעלתו הראשונה להחשיבה כלא וכאין בכדי שתהא בבחי' בטול והתכללות בעלייה אחרת שלמעלה הימנה. וכמ"ש ובזה הנערה באה אל המלך ובזה הוא העמוד שבין עולם לעולם שבו ועל ידו נכללות הנשמות להיות בבחי' בטול כי זה השער לה' כו'. וכן עד"ז בעליות הגופות לימות המשיח ותחה"מ. אבל וחד חרוב הוא אלף השביעי שבו תכלית השלימות של כל העליות עד שאין עוד עלייה למעלה הימנו שהוא סוף וקץ לכל המדרגותוהעליות שאפשר להיות לפי מזג ותכונת השמיטה ההיא שית אלפי שנין וחד חרוב ובכל שמיטה ושמיטה לפי מה שהיא כך הוא עליית אלף הז' שבה שהיא תכלית השלימות של כל העליות ונק' בחי' מנוחה שהיא בחי' עלייה שאין למעלה הימנה עוד עלייה וזהו וחד חרוב שהוא בבחינת מנוחה:
מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' תסט
. . וטהרה דתחה״מ בירור שני שלפני חיי העוה״ב (ויש מי שאומר דתחה״מ הוא בעוה״ב עצמו שנק׳ חד חרוב כמשית״ל), עד אלף הז׳ שהוא העוה״ב עצמו גבוה מכל העליות דו׳ אלפי שנין שאין עוד עליות אחרי׳ כלל בשמיטה זו . .
שיחת ב' דחה"ש תשמ"ט - התוועדויות ח"ג 297
והשאלה מדברי הזהר שתחה"מ דכל ישראל (מלבד הצדיקים כו') תהי' ארבעים שנה לאחרי ביאת משיח צדקנו — הלואי שתשאר רק ה"דאגה" משאלה זו, וכשיבוא אליהו הנביא, יתרץ גם שאלה זו, ויתירה מזה — שלא יצטרך לתרצה, כיון שתתורץ ממילא ע"י ראיית פניו של אליהו הנביא — ע"ד שמצינו בגמרא "האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי׳ לר׳ מאיר מאחורי׳, ואילו חזיתי׳ מקמי׳ הוה מחדדנא טפי", שמזה מובן שראייה הפנים מוסיפה בחכמה כו'.
חכ"ט ע' 142 הערה 42
וי"ל שזהו ההפרש ביו השכר דימות המשיח ותחה"מ לגבי "קבלת שכר (ש)עיקרו באלף השביעי" (תניא פל״ו בהגהה) — דימוה״מ ותחה"מ ״הם תכלית ושלימות בריאת עוה״ז״ (תניא שם), היינו ה״ריוח״ מהעבודה עצמה (ע״ד - האפרוחים היוצאים ע"י הושבת התרנגולים): משא״כ השכר דאלף השביעי הוא לאחרי(ולמעלה מ)כל גדר של עבודה (ראה שע״ת לאדהאמ־צ ח״ב פל״ב). ומ"מ אין ב"איחור" שכר זה עד אלף השביעי משום בל תלין — כי ענינו של אלף השביעי הוא קבלת השכר על כללות ענין העבודה דכל שית אלפי שנין, ששת ימי המעשה (ראה שע״ת שם). ואכ״מ].
ציונים בענין נ' אלפים יובלות - מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ס"ע רסח
נ' אלפי יובלות: בספר המאמרים תקפ״ט ע׳ פג בשם ספר התמונה. ולהעיר מהלשון בפנים: ועד"ז. באור התורה דרושים לר״ה ע׳ א׳רפח: כל פי׳ הבחיי פ׳ בהר [כה, ח] גימט׳ חמשים נ׳ אלפים יובלות. אבל התיבות נ׳ אלפים יובלות הם פי׳ הצ"צ [ולהעיר מבחיי בהעלתך י, לה (קרוב לסופו): ח"י אלף יובלין]. כ"ה בכ"מ, ומהם: ש"ך ר"פ בהר ס, ד. לעיל ע׳ נו. הנסמן בס׳ מפתחות לס׳ מאמרי אדה"ז מערכת מספר בערכו. ספר המאמרים תקס"ב תיב ע׳ תסב. סה"מ תקס"ג ע׳ תקא. ס׳ מאמרי אדה״ז-נביאים ע׳ רס: כתובים כרך ב ע׳ יח. שערי תשובה ח"א שער התשובה יד, א: שער התפלה כט, ג. עטרת ראש דרוש לעשי"ת פו, ב. בתו"א שמות נא, ד מציין (בהקדמה לתמונה ג' דכ"ז כ"ט ל"א).
צע"ג ממה שכתוב בסה"ש תשמ"ח ח"א ע' 383 שבתחיית המתים "משה ואהרן עמהם", ולכאורה נאמר זה מיד בתחילת ימות המשיח.