ערב יום כיפור

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי בחלוקת מעות לצדקה ערב יום כיפור

ערב יום כיפור הוא יום ט' בתשרי הסמוך ליום הכיפורים החל בעשירי בתשרי. ביום זה מצווה להרבות באכילה ושתיה, נהוג לחוג יום זה כחג בתפילות ובמלבוש, מנהגים רבים נהוגים ביום זה החל ממנהג הכפרות שעושים באשמורת הבוקר, טבילה במקווה, סעודות היום, מרבים בצדקה, מנהג המלקות, ווידוי בתפילת המנחה, ברכת הבנים ועוד.

מצוות אכילה

בערב יום הכיפורים מצווה לאכול סעודה כהכנה ליום הכיפורים שלא יזיק להם הצום[1] מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים[2] אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק:

"'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' (ויקרא כג, לב.) וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין? אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"

תלמוד בבלי יומא פא, ב.

מדברי הגמרא משתמע שמעלת האכילה בערב יום כיפור אינה רק כהכנה לצום אלא נחשבת כהצום עצמו ושכרה גדול יותר שאינו דומה המקיים רצון ה' ואוכל למקיים רצונו וצם.[1] ובשל כך אף במקרה שיש צורך בצום כגון הרוצה לצום תענית חלום אינו נצרך לכך שהאכילה עצמה נחשבת לצום.[3] ומטעם נוסף תיקנו לאכול משום שיום הכיפורים הינו חג ומכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה צריך לכבדו בערב החג.[4]

ומצווה 'להרבות' באכילה ביום זה[5] (אולם חיוב האכילה אינו בכל רגע כבשבת שאסור בתענית אפילו לרגע אחד) וכמו שיעור ב' ימים[6] יש שפירשו שהכוונה שיאכל יותר משיעור יום אחד[7] אולם הרבי שולל ביאור זה שהרי כתוב "שיעור"[8] ולכן נהגו לאכול שני סעודת ביום זה אחת סעודת היום ועוד לסעודת המפסקת.[דרוש מקור]

בסעודה זו נהגו במנהגים שונים: נוהגים לאכול 'קרעפכין'[9] וללא מלח.[10] ובידים או בשני ידיים[11]

אולם ישנם הגבלות אכילה ביום זה: אין לאכול בו אלא מאכלים קלים (כבשר עופות ודגים) הראויים להתעכל, בכדי שלא יהיה שבע ומתגאה ביום הכיפורים ואיסור זה הוא גם בסעודת הבוקר. כן אין אוכלים בו (גם בסעודת הבוקר) דברים המרבים זרע (כגון: שום וביצים). ואין אוכלים שומשמין שמעלה האוכל ביום הכיפורים. ובסעודה המפסקת אין לאכול מוצרי חלב וכן אין לאכול דברים המחממים את הגוף.[12]

וביאר הרבי הרש"ב שהאכילה בערב יום הכיפורים שייך לתענוג העצמי הבלתי מורגש.[13]

יום טוב

אף שערב יום הכיפורים אין לו דין חג נהגו ישראל לעשותו חג ובזה ישנם חילוקי מנהגים אם נוהג חג החל מליל ט בתשרי בצאת הכוכבים או מעלות השחר של ערב יום הכיפורים (אמנם לפני צאת הכוכבים ודאי אין נוהג חג, שלכן אומרים תחנון במנחה שלפניו בשונה מחגים אחרים).

ומצד היותו חג נוהגים בו ש:
  • אין אומרים בו תחנון ולא למנצח (משום שאינו 'יום צרה') ולא מזמור לתודה.[14]
  • לא אומרים בו אבינו מלכנו לא בשחרית ולא במנחה.[14] (אלא אם חל יום הכיפורים בשבת שלא אומרים במשך השבת יש נוהגים לומר בשחרית של ערב יום כיפור[15][16])
  • בנוגע לסליחות (לנוהגים לאומרן, משאין כן מנהג חב"ד, שאין אומרים בעשרת ימי תשובה.[17]) אלו האומרים ביום ממעטים באמירתן, אולם יש שמאריכים בסליחות קודם היום באשמורת הבוקר ולשיטתם נוהג יום טוב החל מתחילת יום כאמור לעיל.[14]
  • הרביים נהגו ללבוש בגדי יום טוב בערב יום הכיפורים.[18]

חלוקת לעקאח

בערב יום הכיפורים המנהג 'לבקש' מיני מזונות - 'לעקאח' - וגם אוכלים ממנו.[9] נהוג בדרך כלל לבקש מאת הגבאים ושמשי בית הכנסת[דרוש מקור] עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'.[דרוש מקור]

אצל החסידים המנהג לקבל מאת האדמו"ר ופעמים היה שהרבניות חילקו לעקאח[19] בערב יום הכיפורים נוהג הרבי לחלק לעקאח לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בבגדי משי של שבת וחגור אבנט ומברך את כל אחד ואחד בשנה טובה ומתוקה.[9]

בשנת תשי"א סיפר הרבי, בשם אדמו"ר הריי"צ: הבעש"ט היה אומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לעקאח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה) ואאמו"ר (אדמו"ר מהורש"ב) היה מוסיף "אַ זיס יאָר" (תרגום: שנה מתוקה)[20]

קרה והרבי חילק לעקאח גם לאחרי יום הכיפורים לאחד מאנ"ש שנכנס לבקש לעקאַח במוצאי יום הכיפורים - אמר הרבי: עכשיו אין זה הזמן להענין דנתינת לעקאַח שבערב יום הכיפורים, אבל אף על פי כן (הרבי נתן לו חתיכת לעקאַח, ואמר) הא לך, "פּאַשען זיך"... על כל השנה[דרושה הבהרה]. ובשנים אחרות היו מאנ"ש שלא הספיקו לקבל "לעקאַח" בערב יום הכיפורים, נתן הרבי "לעקאַח" בהושענא רבה (או בשמיני עצרת), ובירכם בהנוסח דערב יום הכיפורים.

חשיבות החלוקה אצל הרבי הייתה גדולה שבערב יום הכיפורים תשמ"א, כאשר נסע הרבי למקוה, הודיע המזכיר ר' לייבל גרונר כי הרבי אמר לו שלא ימנעו איש מלגשת לקבלת לעקאח, שהתור יהי' רצוף ושלא יתערבו בעניניו, וכיון שזהו ערב יוהכ"פ שלא "ישחקו" עמו[21].

טבילה במקווה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מלקות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

וידוי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ברכת הבנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מהותו של יום ועבודתו

עניינו של ערב יום הכיפורים הוא הכנה והתחלת העניינים של יום הכיפורים עצמו ובעבודה ביום זה אפשר לפעול את העניינים שנפעלים ביום הכיפורים. עניין זה מתבטא בכך שהאכילה ושתייה שביום זה הוא הכשרה לעבודה שביום הכיפורים עד שאמרו חז"ל שהוא עצמו נחשב לתענית 'כל האוכל..כאילו התענה' ובעומק יותר על פי המבואר בקבלה[22] צום יום כיפור עניינו 'סוד אכילה ושתייה פנימית' שביום זה האכילה היא לפנימיות הלב והנשמה, שזה עניין 'להחיותם ברעב' שעל ידי העינוי יש מאכל לפנימית הלב.[23] והאכילה שבערב יום הכיפורים הוא בכדי שה'אכילה חיצונית' לחיצונית הלב תהיה בשלימות ודווקא אז אפשר שיהיה האכילה פנימית.[24]

ויש מעלה בעבודה של ערב יום הכיפורים על העבודה של יום הכיפורים עצמו שהעבודה היא באכילה 'גשמית' שהגילויים של יום הכיפורים (גילוי היחידה) נמשך בגשמיות העולם (שעניינו בעבודת האדם שלא רק "שכל מעשיך לשם שמים" אלא "בכל דרכך דעהו").[25] וההמשכה שעל ידי אכילה גשמית הוא ממקום גבוה יותר[26] מעבודה ברוחנית.[27] וגם מצד עבודת הבירורים שבאכילה גשמית שמברר הניצוצות ששורשם ממקום גבוה ביותר.[28] ועוד, אחד המעלות של יום הכיפורים שעניינו הוא גילוי היחידה שבנפש. הוא, שביום זה נוגע ביותר גשמיות הגוף של ישראל, שלכן נדרש וחשוב חמשת העינויים (איסור אכילה ושתיה וכן הלאה) שהם בגופו של היהודי. ויוקרו של הגוף הגשמי מתבטא בעיקר בערב היום במצוות האכילה לפי שהטעם העיקרי והפשוט לאכילה הוא "שתוכלו להתענות..שלא יזיק להם העינוי"[29] שנוגע ביותר מצב הגוף שהצום יהיה לו בקלות יותר.[30]

ויתירה מכך בגילוי של יום הכיפורים אינו נוגע כל כך עבודת האדם (לפי שעניין התשובה הוא רק להסיר המונעים לגילוי של "עיצומו של יום") אמנם בערב יום כיפור ישנו כבר מצד (עבודת) האדם כל ענייני היום תשיעי ועשירי, כולל העניין של "עיצומו של יום מכפר"[31] שלכן אמרו: "כל האוכל...כאילו התענה תשיעי ועשירי".[27]

ועוד, העינוי והאכילה שביום הכיפורים עצמו (שגם בו ישנו אכילה של פנימיות הלב) ובערב היום (שגם בו ישנו "כאילו התענה") הוא חיבור הופכים (שעניינם חיבור סור מרע ועשה טוב לנקודה אחת) ו"תחילת" החיבור הוא בערב יום כיפור עוד לפני התקדש היום.[32]

קישורים חיצוניים

ספרים

מולטימדיה

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. 1.0 1.1 רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כב ושוע"ר סימן תר"ד בתחילתו.
  2. שוע"ר סימן תר"ח סעיף א במוסגר.
  3. לבוש סימן תרד סעיף א ושעו"ר שם.
  4. בית יוסף סימן תר"ד דיבור המתחיל ואם תאמר ושוע"ר שם.
  5. שולחן ערוך סימן תר"ד סעיף א' וראה דיוק הלשון בשו"ר סימן תר"ח ובסידורו.
  6. סידור אדמו"ר הזקן ד"ה בערב יום הכיפורים.
  7. אשל אברהם מבוטשאטש לשולחן ערוך סימן תר"ד.
  8. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 313 הערה 10.
  9. 9.0 9.1 9.2 ספר המנהגים - חב"ד עמוד 58.
  10. הוראת אדמו"ר הרש"ב - ספר השיחות תרצ"ז עמוד 157-8.
  11. הנהגת אדמו"ר הזקן - ספר בית רבי. הנהגת הרב לוי יצחק שניאורסון - המלך במסיבו חלק ב עמוד קיב-ג.
  12. שוע"ר סימן תר"ח בסופו.
  13. ספר השיחות תרצ"ז עמוד 157.
  14. 14.0 14.1 14.2 רמ"א סימן תר"ד סעיף ב ושוע"ר סימן תרד.
  15. רמ"א סימן תר"ד שם.
  16. ומנהג חב"ד בזה אינו ברור ראה בשבח המועדים[דרוש מקור: אינו תח"י] שלא אומרים, אולם ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קעט שאומרים (ולכאורה טעות הדפוס שם עיי"ש) המנהג בפועל שאומרים[דרוש מקור: כך זכור לי אבל צריך מקור אולי בהתקשרות] ולהעיר מהוראת הרבי שלא אומרים אבינו מלכנו רק כשאומרים תחנון.
  17. ספר המנהגים - חב"ד עמוד 58.
  18. אוצר מנהגי חב"ד עמוד קע"ז.
  19. ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קפ"א ואילך.
  20. תורת מנחם תשי"א
  21. יומן שנת הקהל תשמ"א
  22. עץ חיים שער יום הכיפורים פרק א, סידור האריז"ל ושער הכוונות.
  23. לקוטי תורה שיר השירים יד, ב.
  24. לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 313.
  25. לקוטי שיחות חלק כד עמוד 564.
  26. ועל דרך המעלה שבפורים שהיא באכילה גשמית על יום הכיפורים (תורה אור מגילת אסתר צה, ד ועוד).
  27. 27.0 27.1 לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 318-9.
  28. לקוטי שיחות חלק כד עמוד 573.
  29. שולחן ערוך רבינו תחילת סימן תר"ד.
  30. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 330 ואילך.
  31. רמב"ם הלכות תשובה א, ג.
  32. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 330.