אבן השתיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן השתייה, היא אבן שנמצאת בקודש הקודשים בבית המקדש, שעליה היה מונח ארון הברית ברוב תקופת בית ראשון, עד שצוה המלך יאשיהו לגונזו במקום שאותו הכין מראש שלמה המלך כשבנה את בית המקדש- כדי שלא ייפול ליד הגויים שהחריבו את בית המקדש, ומאז וכן בכל תקופת בית שני (עד היום[1])- הייתה אבן השתייה בקודש הקדשים ללא הארון ועליה[2] היה מקטיר הכהן הגדול בתקופה זו את הקטורת של יום הכיפורים שהקטירו בקדש הקודשים, במקום על ארון הברית.

בספר הזוהר מבואר שאבן השתייה היא מצבת האבן שהונחה על ידי יעקב אבינו, כמתואר בפרשת ויצא. ובפירוש אור החיים על התורה[3] מסביר שכבר אז הכין יעקב אבינו את האבן לבית המקדש.

שמה

חז"ל מסבירים שהשם "אבן השתייה" הוא על שם ש"ממנה הושתת העולם"‏[4], כלומר ממקום זה התחילה בריאת העולם[5] וממנה התפשט העולם[6].

הרמב"ם בפירוש המשניות מסביר שהכוונה היא ליסוד העולם מבחינה עניינית, שכן "מקום העבודה הוא יסוד העולם"[7],‏ וכן מסביר המאירי "שמשם נתייסד תכלית העולם והמכוון בו"[8] (כלומר שלולא היא- ומה ש"נתייסד" ממנה- לא היה ה' בורא את העולם).

בתורת החסידות

עניינה בספירות

עניינה הוא ספירת המלכות (ובפרטיות במלכות גופא עניינה הוא יסוד שבמלכות) וזה הוא הביאור בדברי הילקוט[9] "נטל הקב"ה אבן השתיה ואמר ליוסף אם תגע בה (אשת פוטיפר) הרי משליכו ומחריב את העולם" שעניינו של יוסף הוא יסוד והמלכות היא בת זוגו של ספירת היסוד.[10]

עניינה.

אבן השתיה מרמז על בירור אותיות והכלים שנפלו בשבירת הכלים של עולם התוהו ו"ממנה הושתת כל העולם" הוא לפי שעבודה זו היא עיקר ותכלית הבריאה ובה תלוי כל העליות והבירורים שבעולמות.[11]

בעבודה ובנפש האדם.

בתורת החסידות מוסבר[12] שאבן השתייה היא הקשיות והתוקף של יהודי- ש"אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלוקות[13]" הנקרא גם "איתן שבנשמה". שעל שם תוקף זה מכונים היהודים "עם קשה עורף". משום שקשר זה הוא למעלה מהבנת השכל ולכן תוקפה וחוזקה אינו מוגבל. "וממנה הושתת העולם" לפי שדווקא בכח זה הוא הבירור של נפשו הבהמית ועל ידו דווקא הוא הבירור של כל העולמות.[14]

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. ראה פורטל גאולה ומשיח קטע "הידעת?" 11 ובנסמן שם
  2. מסכת יומא נג, ב.
  3. אור החיים פרשת ויצא כח, כב.
  4. תלמוד בבלי, מסכת יומא דף נד עמוד ב.
  5. מדרש תנחומא, פרשת פקודי, פיסקא ג'.
  6. רש"י מסכת יומא נד, ב.
  7. פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת יומא, פרק ה' משנה ב'; מאירי שם.
  8. בית הבחירה להמאירי שם.
  9. הובא בפירוש הרמ"ז על הזהר חלק ג ריג, ב.
  10. והחרים תרל"א.
  11. מאמר ד"ה מזבח אדמה תר"ם.
  12. תורת מנחם התוועדויות תשכ"א ח"ב עמוד 269
  13. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' שפד (נעתק ב"היום יום" כה תמוז). שם ע' תקמז (נעתק ב"היום יום" כא סיון). ועוד.
  14. ספר המאמרים תר"ם עמוד סט.