ראש חודש
ראש חודש - היום הראשון לחודש העברי, ביום זה הירח מתחדש ומתחיל להתמלאות שוב, ונקרא מולד הלבנה, ראש חודש הינו יום חג, מכונה גם יום כיפור קטן, ומצווה להוסיף בו בהלל, שמחה, ובסעודה.
פעמים שהחודש הינו 29 יום ופעמים שהוא 30 יום, כאשר החודש הינו 30 יום גם היום האחרון של החודש מכונה 'ראש חודש' וננהג במנהגי ראש חודש אף שהוא בעצם סוף החודש.
בזמן שבית המקדש היה קיים היה יום זה נחגג בצורה מיוחדת, מכיוון שקביעת תאריך 'ראש חודש' היתה על ידי קידוש החודש, בית הדין הגדול היה מחכה לזוג עדים שיעידו שראו את הירח המחודשת, וברגע שהיו מסיימים לחקור את אמינות העדים היה בית דין יוצא בהכרזה על התחלפות החודש ותחילתה של החודש הבא, ואותו היום היה מנוצל ל'חגיגות' ושמחה בבית המקדש.
תוכן עניינים
מנהגי ראש חודש
- יעלה ויבוא - מוסיפים בתפילות שמונה עשרה ובברכת המזון את הקטע 'ויבוא'.
- הלל ומוסף - אומרים הלל אך לא שלם, ומתפללים תפילת מוסף לראש חודש.
- התועדות - בשנת תש"נ עורר הרבי, שבכל ראש חודש יתאספו יהודים יחד לערוך התוועדויות, ולקשר זאת עם נתינת צדקה[1].
- תהילים עם פירוש רש"י - במכתבו של הרבי הריי"צ בקובץ מכתבים כתב: "מנהג עתיק ללמוד בכל ראש חודש פסוק אחד עם פירוש רש"י, ואפשר להוסיף, עם עוד פירושים, מהקאפיטל בתהילים שהוא מסומן במספר שנות חייו. ואם הקאפיטל מחזיק פחות מי"ב פסוקים, וכן בשנת העיבור, אז כופלים שיעלה במספר חודשי השנה, ואם הוא מרובה בפסוקים אזי לומדים שניים או יותר פסוקים בכל ראש חודש"[2].
- נהוג לא להסתפר בראש חודש
- אתה יצרת - כאשר חל בשבת אומרים תפילה מיוחדת בתפילת המוסף
ראש חודש בחסידות
עם ישראל נמשלים ללבנה - ירח, והגאולה נמשלת למולד הלבנה, בדיוק כפי שכיסוי הירח הינו שלב טכני לפני הגילוי מחדש בתחילת החודש הבא, כך גם הגלות העכשויות בה נמצאים עם ישראל הינה שלב טכני טרם הגאולה.
בשיחות הדבר מלכות של תשנ"ב הרבה הרבי לדבר על חשיבות התקופה כ"רגע לפני הגאולה", ופעמים רבות הזכיר אודות הענין ש"ישראל שנמשלו ללבנה", ושכל הירידה והכיסוי אינו ירידה לצורך ירידה אלא לצורך עליה, ועליה כזאת שבאין ערוך למצב הקודם, והמצב העכשוי דומה לרגעים האחרונים של החודש כאשר הלבנה כבר מכוסה מהעניים כליל אך מוכנה כבר להפציע מחדש.
הרבי עורר באותה תקופה להקפיד ולהוסיף במצוות קידוש לבנה (המבטא את הענין של מולד הלבנה - הגאולה) ומתוך שמחה וריקודים וברוב עם ובציבור.
ביטול מלאכה
בתלמוד ירושלמי[3] מובא שנוהגות הנשים שהם בטלות ממלאכה בראש חודש. בתלמוד בבלי בכמה מקומות[4] כתוב שאין איסור מלאכה בראש חודש לעומת זאת בגמרא מגילה[5]שבראש חודש קוראים בתורה ארבעה בני אדם לפי שאינו יום מלאכה. ואכן רש"י[6] מחלק שעל אף שאינו אסור במלאכה לגברים הנשים בטילות ממלאכה כדברי הירושלמי ומוסיף ראיה לכך מהפסוק בתנ"ך[7] המכנה את ערב ראש חודש "יום המעשה" שמזה מוכח שהיום למחרת שהוא ראש חודש אינו יום מעשה שבטלים בו ממלאכה.
בטעם מנהג כתוב ב"פרקי דרבי אליעזר" שהוא שכר על התנגדותם בחטא העגל[8]:
שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן שאמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם ונתן הקדוש ברוך הוא שכרן בעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ונתן להם שכר לעה"ב שהו עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים שנאמר: "המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרבי המהר"ש -ספר המאמרים תורת שמואל - תר"ם. חלק א עמוד א' - מאמר דיבור המתחיל: "להבין עניין ראש חודש".
