ניגון מפי אל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ניגון אין אדיר הינו ניגון לשמחת תורה שחיבר רבי ישראל בן שבתי האפשטיין, "המגיד מקאזניץ" (ה'תצ"ז - ה'תקע"ה).

הניגון הוא בעל ארבע תנועות והבתים שלו הם בסדר האל"ף בית.

הפעם הראשונה בה ניגנו ניגון זה לפני הרבי, היה בעת ההתוועדות דשמחת בית השואבה בשנת תשכ"א, צוה לאורחים שהגיעו ממרוקו לנגון 'ניגון מרוקאי', והרב [[בנימין אליהו גורודצקי| גורודצקי יהיה "למנצח על הנגינות". בתחילה ניגנו את הניגון עזרני א-ל חי, ואחר כך את הניגון "מפי א-ל יבורך ישראל"[1].

הרבי היה מחבב ניגון זה, והיו מנגנים אותו פעמים רבות בהתוועדויות, כשהרבי הורה לשיר "דער ספרידישע ניגון", כך כינה את הניגון, מכיון שהניגון ידוע בעיקר אצל הספרדים.

מילות הניגון

מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.


אֵין אַדִּיר כַּה'

אֵין בָּרוּךְ כְּבֶן עַמְרָם

אֵין גְּדֻלָּה כַּתּוֹרָה

וְאֵין דּוֹרְשֶׁיהָ כְּיִשְׂרָאֵל

- מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.


אֵין הָדוּר כַּה'

אֵין וָתִיק כְּבֶן עַמְרָם

אֵין זְכִיָּה כַּתּוֹרָה

וְאֵין חֲכָמֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל

- מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.


אֵין טָהוֹר כַּה'

אֵין יָשָׁר כְּבֶן עַמְרָם

אֵין כְּבֻדָּה כַּתּוֹרָה

וְאֵין לוֹמְדֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל

- מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.


אֵין מוֹשִׁיעַ כַּה'

אֵין נָבִיא כְּבֶן עַמְרָם

אֵין סְגֻלָּה כַּתּוֹרָה

וְאֵין עוֹסְקֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל

- מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.


אֵין פּוֹדֶה כַּה'

אֵין צַדִּיק כְּבֶן עַמְרָם

אֵין קְדֻשָּׁה כַּתּוֹרָה

וְאֵין רוֹמְמֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל

- מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.


אֵין שׁוֹמֵר כַּה'

אֵין תָּמִים כְּבֶן עַמְרָם

אֵין תְּמִימָה כַּתּוֹרָה

וְאֵין תּוֹמְכֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל

- מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל. מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל, יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל.

קישורים חיצונים


הערות שוליים

  1. ראה 'תורת מנחם' חכ"ט, עמ' 81.