דובער משה שמוטקין
הרב דוב בער משה שמוטקין נולד בעיירה דוקשיץ שבליטא בשנת תרי"ט, לאביו הרב זלמן הוניאנקער שהיה חסיד מרומם ובעל מדרגה מתלמידי אדמו"ר הצמח צדק. הרב בערל משה, היה מראשוני המתיישבים החב"דיים בוורשה. הוא אף ייסד שם את ישיבת תומכי תמימים וורשה, שהיוותה למעשה באותם ימים, את הישיבה המרכזית של חסידות חב"ד. היה מחשובי העסקנים שם, ומשפיע חסידות בוורשה בכלל ובישיבת תומכי תמימים בפרט.
ילדותו
סיפור לידתו כרוך עם בירכתו של כ"ק האדמו"ר הצמח צדק. לאחר 18 שנים מאז לידת בתו הבכירה של אביו ר' שניאור זלמן (לימים אשת החסיד הגביר ר' יוסף גורביץ ממוסקבה, ולאחר מכן הגיע עם גיסו לפולין). בהושענא רבה, זכה לברכת רבו, לבן-זכר. פעלולים רבים נהג לעשות בערל משה בילדותו. מעשי ניסים רבים קשורים בסיפורים אלה, והם מתוארים במקומות שונים.
פרנסתו
לאחר חתונתו, כאשר בא לשאול את רבו כ"ק אדמו"ר המהר"ש, איזה מקצוע יבחר לפרנסתו – יעץ לו הרבי להתעסק ברוקחות ולפתוח בית מרקחת.
הוא התחיל ללמוד, ראשית דבר, את השפה הרוסית, מאחר שלא ידע את שפת מדינתו; ולאחר מכן התחיל ללמוד את מקצוע הרוקחות. הוא פתח לעצמו בית-מרקחת בדוקשיץ וממנו התפרנס. באחד הימים נכשל בעבודתו – עקב טעות באספקת תרופה – נאלץ לברוח מדוקשיץ והגיע לוורשה, שם דר גיסו הרה"ח ר' יוז'יק גורביץ', שברח ממוסקבה בעקבות גירוש השלטונות הרוסיים בשנת תרנ"ה. הם היוו למעשה את הגרעין ממנו החלה לצמוח קהילה גדולה ומפוארת שמנתה מאות משפחות ואלפי נפשות, שלימים נפוצו גם לערים נוספות בפולין, אבל הקהילה המרכזית נותרה בוורשה.
לאחר שפרצה המלחמה, ולא היה ממה להתפרנס, ניסה ר' בערל משה את מזלו. בגלל עיסוקו הקודם ברוקחות, ידע היאך לטפל בבקבוקים ולנקותם מנפט וסימנים שהיו מודבקים עליהם. מלאכה זו ידע היטב, וכך התפרנס ממנה בריווח ובכבוד, ואף התעשר ממנה. בעת ההיא הוצע לו לרכוש בוורשה בית ענק, בו התגוררו למעלה ממאתיים משפחות. הוא עט על ההצעה ורכש את המבנה הגדול. בהתאם לתנאי הרכישה, יכול היה לסלק את התמורה בתשלומים, כאשר רק חלק ממנה שילם במזומנים. מאחר שהכסף איבד רבות מערכו בתקופת המלחמה, עלה בידו לשלם עבור כל הבית סכום פעוט. כך הפך הבית הגדול, בעל מאתיים בתי המגורים, לרכושו הבלעדי, והפך לעשיר גדול.
מייסד ישיבת תומכי תמימים
הרה"ח ר' מאיר בליז'נסקי ע"ה מתאר בזיכרונותיו את הקמתה של הישיבה בוורשה (כפ"ח גיליון מס' 320, עמ' 16), שזכה להיות משנים-עשר תלמידי הפתיחה של הישיבה:
"בשטיבל בו למדתי, נהגו לבוא לתפילת מנחה וערבית כל סוגי האנשים, כמו: סוחרים, רוכלים, מתווכים, אשר היו באים לרגל עסקיהם במרכז המסחרי שהיה בסמיכות-מקום לבית-המדרש. מאחר שהיו מבקרים אצלנו יום יום, התיידדו הללו עם הבחורים והיו אתם בקשרי ידידות הדוקים.
בין אלה היה יהודי אחד בשם אברבנאל. הוא סיפר לנו, כי אמש למד לימוד מעניין בספר הנקרא "תניא"; ובאם נסכים – מוכן הוא להזמין לנו את האיש, אצלו שמע את השיעור.
למרות שהיו כבר בחורים מבוגרים, ועל אף שכולם באו מבתים חסידיים – איש מהם לא ידע על מה הוא שח ומה טיבו של הספר ששמו "תניא".
אחד מהבחורים התגורר באותו רחוב בו היה בית-מדרש שנקרא בימ"ד חב"ד. משום מה היה נקרא כך, אף שאלה שהיו מבקרים בו לא היו חסידי חב"ד כלל, וכל מושג לא היה להם על חסידות חב"ד. בחור זה היה היחידי שאמר, כי ביקר פעם בבית-מדרש זה וראה שם ספר בשם "תניא".
אותו ערב הגיע אלינו יהודי בעל הדרת-פנים, איש זקן ונשוא-פנים, אשר הוציא מילקוטו ספרי "תניא", והתיישב ללמוד עם הבחורים. היה זה הרה"ח ר' בעריל משה שמוטקין ז"ל, חסיד ידוע, נגיד ועשיר, אשר ידיו רב לו בנגלה ובחסידות.
השתתפתי בכל שיעוריו, ומני-אז התחלתי להרגיש סיפוק רוחני עצום, מעין אושר עילאי. ספיקותיי המרובים, בהם התלבטתי זמן כה רב ואשר לא מצאתי על העת תשובה עליהם – הלכו ונגוזו. הכל החל להיות מחוור אצלי.
הוא, ר' בעריל משה, גם הזמין אותנו לבוא אל ביתו בסעודה שלישית בש"ק. לראשונה שמענו אז דברים חדשים אשר לא ידענום ולא שמענום מעולם. שמענו לראשונה את ניגון רבינו הזקן על פיוט "בני היכלא", ולראשונה שמענו מאמר חסידות. עדיין זוכר הנני היטב את אותו מאמר, המאמר הראשון ששמעתי בחיי – מאמר "מי כמוכה" מהרבי מוהר"ש ...
... היה זה, כאמור, סיפורו של ר' בעריל משה שסיפר לנו מהרבי [הצמח צדק. שבעריל משה בעצמו היה באותה העת בליובאוויטש. כפ"ח שם עמ' 18]. החל מאותו מוצאי שבת קודש התחלנו להיות אתו בקשרים הדוקים יותר ויותר. אני עצמי, למרות היותי בן ארבע-עשרה בלבד, וכל חבריי מבוגרים ממני, נמשכתי אליו ביותר ולא הרפיתי ממנו.
לקראת סוף "זמן" הלימודים, בין פורים לפסח, בישר לנו ראש הישיבה, שהיה "מתנגד", כי לקראת הקיץ לא ירשה יותר לאיש זה, ר' בעריל משה, לבוא לישיבה ללמוד חסידות חב"ד עם הבחורים. התנגדנו והבענו את רצוננו כי הננו מרוצים מאוד מלימודיו ורוצים אנו לשמוע ממנו תורה. אך הלה עמד על שלו, כי הוא הבעל-הבית כאן, וכדבריו כן יקום; ומי שאין הדבר מוצא חן בעיניו – יכול הוא לחפש לו מקום-לימוד אחר.
נדהמנו לשמוע הדברים שירדו עלינו כחתף. עבורנו היה הדבר כהלם ולא ידענו מה לעשות. לבסוף הוחלט בינינו, כי היות ואנו מוזמנים לביתו של ר' בעריל משה לקראת אחרון של פסח, נספר לו את דבריו של ראש הישיבה ויחד נטכס עצה מה לעשות.
כאשר סיפרנו על כך לר' בעריל משה – הצטחק ואמר:
- "נו, וועט מען מאכן אליין א ישיבה!" (אם כך, נקים ישיבה לבד). הוא אמר לנו, כי היות וברחוב פרנציסקאנע 30 ישנו בית-מדרש פנוי, תשבו שם ללמוד ואני אחראי להחזיק את הישיבה!...".
[בהמשך הזיכרונות, מספר ר' מאיר, את סיפורו האישי, על קפידתו של הרבי מפורסוב, וברכתו של כ"ק אדמו"ר הקודם]
משפחתו
נשא לאשה את מרת ראשקע בתו של רבי אברהם ברודנר.
- ר' שניאור זלמן.
- ר' שמואל.
- מרת ליבא אשת ר' ישראל איסר קרומהנד.
- מרת חיענא אשת ר' משה ארי' לייב קפילביץ'.
- ר' אברהם.
- מרת דבורה אשת ר' מנחם מענדל רוזנמוטר.
- ר' מנחם מענדל
פטירתו
בשנת תר"פ עלה לארץ הקודש. כשמצטרף אליו נכדו, החסיד הנודע הרה"ח ר' יהודה שמוטקין ע"ה מתל אביב. הרב בערל משה רכש פרדסים בראשון לציון, ועסקים נוספים. את רכושו ירש לאחר פטירתו, בנו ר' יוסף שמוטקין ע"ה, ממייסדי קהילת חב"ד בראשון-לציון.
בשנת תרפ"ט, בעת נסיעותיו לחו"ל. שהה בוורשה. היה זה בחודש כסלו, עת חתונתו של הרבי. כ"ק האדמו"ר הקודם כיבדו להיות עד בכתובה.
בעת שהותו בחו"ל הכהו גוי אנטישמי. ממכות אלו חלה ונפטר בי"ב אדר תרפ"ט. מנוחתו כבוד בחלקת חב"ד אשר בהר-הזיתים, ירושלים ת"ו.