מנחם מענדל פוטרפס

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קובץ:מענדל פוטרפסPictureFileName.jpg
ר' מענדל פוטרפס בהתוועדות

המשפיע ר' מענדל פוטרפאס (כ' תשרי ה'תרס"ז - ד' תמוז ה'תשנ"ה), נולד בעיר פלעשצעניק שנמצאת ברוסיה הלבנה. אביו ששמו הוא גם כן מנחם מענדל, נפטר במגיפת הטיפוס הידועה - עוד לפני שהוא נולד. עקב כך אמו קראה לבנה על שם אביו.

ר' מענדל הוא חסיד משולש - דבר נדיר מאוד יחסית לגילו - חסיד של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, לאחרי זה של בנו וממלא מקומו כ"ק אדמו"ר הריי"צ ושל כ"ק אדמו"ר שליט"א.

היה ידוע בתור בעל מסירות נפש, שישב בכלא הסובייטי כעשר שנים - ולאחר מכן זכה להסתופף בצל קורתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

כמו כן, היה ידוע במשליו הרבים בעבודת ה', וגם בפרקי התניא שדירבן את תלמידיו ומושפעיו לחזור תניא בעל-פה.


הילד היתום

הסבתא מרת רחל לאה

ר' מענדל גדל אצל סבתו רחל-לאה מנעוועל. סיפורים רבים מהלכים על אשה זו. היא הייתה ידועה כמהדרת במצוות בצורה מופלאה ביותר. יש אף האומרים כי היא נהגה ללבוש טלית קטן. בפסח הייתה מוסרת נפשה עבור הידור המצות. החל מקצירת החיטים וכלה ברידוד הבצק. היא מעולם לא בקשה שכר עבור עבודתה זו, פרט למה שבקשה באופן אישי: שכמות המצות המגיעה לה, תהא מהמצות הראשונות של התנור הראשון.

בין החסידים מהלכת שמועה כי בא' השנים היתה מחלוקת מסוימת בינה לבין החסיד הנודע ר' ישראל נח בלניצקי (ישראל נח הגדול - למי משניהם מגיעות המצות הראשונות של התנור הראשון. משלא מצאו פשרה, הלכו לבית דין, ושם להפתעתם פסקו שהצדק עם מרת רחל-לאה ולה מגיעה מצות אלו. (יש לציין שלא ברור מתי והיכן אירע סיפור זה, מכיון שכאמור הסבתא גרה בנעוועל ואילו ר' ישראל נח הגדול התגורר בקרעמנצ'וג).

ביחידויות אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב

הסבתא היתה ידידת נעורים של הרבנית שטערנא-שרה ומתי שהייתה מגיעה לליובאוויטש, היתה באה לביתה ושם לצד מיחם תה - כפי שהיה נהוג אז אצל המשפחות המיוחסות - היו יושבות ומשחחות בסיפורי חב"ד ובמנהגי החסידים.

היחידות הראשונה

כשביקרה בליובאוויטש בשנת ה'תרע"ה, הביאה עמה את נכדה ר' מענדל שמלאו לו אז שמונה שנים. באחת מפגשותיה הקבועות אם אשת כ"ק אדמו"ר הרש"ב, ביקשה מהרבנית שתכניס את ר' מענדל ליחידות אצל הרבי נ"ע. כמובן שהרבנית הסכימה ובחפץ לב, ולאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו). והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.

נהפך למנהג קבע

מעתה, נהפך הדבר למהג קבוע. כמעט מידי שנה, לקחה הסבתא מרת רחל-לאה את מנחם מענדל לליובאוויטש (ולאחר מכן לרוסטוב), והפעם האחרונה שזכה לשהות בצל קורתו של הרבי הרש"ב - היה בחודש תשרי ה'תר"פ כשהיה בן 13 שנים.

התמים מענדל פוטרפאס

בסוף שנת ה'תר"פ, חזר מנחם מענדל לאמו, אך לא שהה שם הרבה זמן. עד שנת ה'תרפ"ד למד במחתרת בעיר קרמנצ'וג, וכשהבולשת הסובייטית חשפה את הישיבות המחתרתיות הוא נאלץ לברוח, ושנה לאחר מכן החל ללמוד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוויל עד שנת ה'תרפ"ט - שאז נסגרה הישיבה על-ידי השלטונות - והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.

לאחר מכן המשפיע ר' מענדל סיפר על ימים אלו:

הוא סיפר שכל ליל שישי הם היו ערים כולם. בעלי הנגלה היו לומדים נגלה, הבחורים החסידיים למדו חסידות, וכל אחד למד תורה כאוות נפשו. היו גם כאלה שאהבו את ה"חסידישע דברים בטלים"; הוא בעצמו נמנה אז על "בעלי הנגלה", אך מידי פעם נמשך גם לחבורת השובבים והיה "מאזין" לדיבוריהם.

הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו ר' זלמן משה היצחקי הרה"ת ר' יצחק הורביץ הי"ד (איצ'ה דער מתמיד), ר' יחזקאל (חאטשע) פייגין, ועוד.

בבית העלמין בצפת, ליד קברו של משפיעו ר' זלמן משה

השידוך והחתונה

התקופה שלפני

לפני כן, סופר על סגירת הישיבה בשנת ה'תרפ"ט. ר' מענדל הגיע אז לוויטבסק שם המשיך בלימודיו; ושנה לאחר מכן בהיותו בן 23 שנים, הוא נקרא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. הוא זוכר היטב את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה לרב העיר הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק - אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א - לבד מאי אילו חורים ש"באיצטלא של חסידות", היו מצרים את רגליו, מצקים לו ול"ע גרמו לו למורת רוח גדולה.

מטפל בשידוכי אחיותיו

ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב. למרות היותו בן הזקונים - הצעיר שבמשפחה, החל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן ל"בני-עליה", שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרה"ח ר' בן ציון שם טוב, ואחותו הצעירה נישאה להרה"ח ר' יהושע זלמן סריבריאנסקי.

השידוך

באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מעולים ומכובדים. כשהצטברו אצלו מספר הצעות, הוא העביר אותם לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה אז בפולין, וכעבור זמן מה הגיע המענה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - היה זה הרה"ח ר' בן ציון רובינסון, אשר כמובן התגורר בקאראלעוויץ והוא גם הציע לר' מענדל את בתו".

ר' מענדל קם ונסע לקאראלעוויץ והתאכסן בשבת קודש בביתו של חמיו לעתיד, ובאותה שבת קודש ערכו קידוש כדת וכדין. ר' מענדל "לקח" הרבה משקה והתוועד עם הציבור, ובסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר החצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שומעות אוזניו את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".

ואכן, השידוך נגמר בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג - בהיותו בן 26 שנים וחצי.

בימי השואה שהה ר' מענדל בעיר סמרקנד, שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען ישיבת תומכי תמימים סמרקנד.

בתום השואה היה מראשי העוסקים ביציאה החב"דית דרך לבוב, על כך נאסר והוגלה.

לאחר שנות תלאה וסבל, יצא את ברית המועצות, והשתקע על פי הוראת הרבי בכפר חב"ד, שם הפך למשפיע בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. ר' מענדל נחשב למשפיע הנערץ על התמימים והחסידים.

ר' מענדל היה מנושאי הדגל של פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל.

נפטר בחודש תמוז תשנ"ה.