ברוך שמעון שניאורסון

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

הרב ברוך שמעון שניאורסון

קורות חייו

הרב ברוך שמעון שניאורסון נולד בקראקא ביום כ"ה במנחם אב שנת תער"ג לרב יוסף משה שניאורסון (שהיה מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק ונשוי לצאצית של אדמו"ר האמצעי. בערכית הברית מילה נקרא "ברוך" על שם ישראל ברוך פוזנר, אביו של אדמו"ר הזקן ו"שמעון" על שם סבו (אבי אמו). בהיותו בן שלוש עשרה נסע להבתרך מפי האדמו"ר מבעלז, רבי יששכר דוב רוקח, שקירבו ונתן לו לעלות ל'מפטיר' בבית הכנסת הגדול, דבר שהיה מאוד לא שגרתי אצלו.

בבחרותו למד בישיבות; רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל, ישיבת "כתר תורה" של חסידי רדומסק ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר. בשנת תרצ"א הגיע ל"ישיבת חכמי לובלין" והיה מתלמידיו המובהקים של הרב מאיר שפירא. כשלמד בישיבת חכמי לובלין התרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד.

בבמלחמת העולם השניה נדד לרוסיה, שם ישב בצריף עזוב ועסק בתורה. כניסה להבריח את הגבול מלמברג לווילנא, נתפס והושב בכלא למשך כשנה, לאחר מכן הוגלה להרי אוראל בסיביר, שם סבל רבות מרעב תוך כדי עבודת פיזית קשה בקור של סיביר. באחד הימים חלה במחלת הטיפוס והיה בטוח שקיצו קרב. לפתע ראה את רבו בחלום שאומר לו "אחוז באבנטי ותינצל" והוא אכן ניצל. כשסיים את הגלות בסיבית עבר לבוכארה והמשיך ללמוד תורה, למרות התנאים הקשים ששררו גם שם. בהיותו בבוכארה פגש את הרבי דובעריש וידנפלד, אב"ד של צ'יבין, שהכירו עוד מלובלין ושם החליט על לקיחתו כחתן לבתו. בסיום המלחמה חזר לקרקא ומצא את חידושי התורה שלו ושל סבו (ה"ברוך טעם") אותם הטמין לפני שברח.

בקיץ שנת תש"ז עלה לארץ ישראל מבלי שהיו בידיו האישורים מהממשל הבריטי ונאלץ להסתתר מהמשטרה הבריטית. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ יכל להמשיך ללמוד בשקט והוא עשה זאת אצל חמיו.

בשנת תשי"ב הוכתר כראש ישיבת תומכי תמימים לוד והחזיק בתפקיד כארבע שנים. לאחר מכן, על פי בקשת חתנו, עבר לכהן כראש ישיבת צ'יבין בירושלים. בתפקיד זה כהן קרוב לחמישים שנה, בהם לימד תורה לאלפי תלמידים. במקביל גם שימש כחבר במועצת גדולי התורה.

בשנת תשנ"ט חלה ובמשך שנתיים סבל יסורים. בתקופה מסויימת התחזק קצת והמשיך למסור שיעורים בישיבה, אך באמצע שנת תשס"א התגברה המחלה וביום השבת פרשת שלח, ביום כ"ה בסיוון שנת תשס"א נפטר ומנוחתו כבוד בהר המנוחות, בסמיכות לחמיו.

ספריו

• ברכת שמעון - חידושי תורה על הש"ס.
• הערות על ספר הרוקח הגדול.