המעיל הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול, ובעבודת ה' רומז למצוות הצדקה ופעולתה בעולם.

בנגלה דתורהעריכה

בפרשת תצווה מצווה התורה על בגדי הכהונה, ובתוך הדברים שם מתואר מעילו של הכהן הגדול: "ועשית על שוליו רימוני תכלת וגו', ופעמוני זהב בתוכם סביב: פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון וגו'. ונשמע קולו וגו'[1]".

כיצד נראו הרימונים והפעמוניםעריכה

נחלקו בזה רש"י והרמב"ן:

רש"י מפרש שהפעמונים בין הרימונים. הפעמונים הם "זגין עם ענבולים שבתוכם" ואילו הרימונים לנוי; עשויים תכלת (צמר צבוע בכחול כהה[2]), בין כל שני פעמונים רימון לקישוט.

הרמב"ן טוען לעומתו, ש"אם כן לא היו הרימונים משמשים כלום". ומכח טענה זו מפרש שהרימונים היו חלולים, ובתוכם הפעמונים.

בתורת הבחסידותעריכה

בגד המעיל של הכהן הגדול רומז לעבודת הצדקה ופעולתה. מדברי הנביא[3] "... כי הלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה". היינו, ישנם שני סוגי בגדים: "בגדי ישע" ו"מעיל צדקה".

בגדי ישעעריכה

בגדי ישע הם לבוש הראש (מצנפת הכהן הגדול), הרומזים לעבודת התשובה הממשיכה על הנפש את בחינת המקיף (פנימיות המקיף (הכתר), ש"ע נהורין, הנקרא גם "דעת דעתיק").

עבודת התשובה נקראת מקיף על הראש דווקא, כי עיקר התשובה בא ע"י ראיה ושמיעה (החושים שבראש) – לאסתכלא ביקרא דמלכא[4], וכמו שמבואר בזוהר[5] "מהו בגדי ישע כו' – ישע אסתכלותא הוא.

מעיל צדקהעריכה

מעיל צדקה הוא לבוש הגוף, הרומז לעבודת הצדקה (כי המצוות הן "מקיף" על האדם, והיינו "לבושים", וצדקה היא כללות כל המצוות[6]). אך למרות שבכללות צדקה היא מכלל המצוות (שלכן נקראת "לבוש") יש בה גם עניין פנימי[7] – שהיא מהדברים "שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא[8]" – והיינו, שצדקה ממשיכה את השפע האלוקי ופועלת עד המקום הכי תחתון[9] והמשכה פנימית זו רמוזה ברימוני המעיל, שתכונתם להשמיע קול – וקול הוא המשכה פנימית[10].

הרימונים שבשולי המעילעריכה

הגמרא במסכת זבחים[11] מספרת, שמספר הפעמונים היה ע"ב – כנגד ע"ב מראות נגעים[12], ומכיוון שצרעת בא על לשון הרע[13], לומד מזה בעל הטורים[14] שהמעיל מכפר על לשון הרע.

מסביר זאת הרבי הצ"צ[15] על פי המדרש רבה[16] "יבוא הקול ויכפר על הקול", שקול הרימונים רומז לקול התורה, המכפרת על לשון הרע.

וליתר ביאור: המעיל עצמו רומז לעבודת הצדקה[17], והרימונים שבשוליו רומזים לכך שגם בעלי עסק (שעיקר עבודתם צדקה, ולא תורה), צריך שיהיה לו קביעות עיתים לתורה[18].


הערות שוליים

  1. תצווה, שמות כח, לג- לה.
  2. כך מובן מפשטות רש"י על במדבר פרק ט"ו "הרקיע המשחיר לעת ערב"
  3. ישעיה ס"א י'.
  4. לקוטי תורה ניצבים נ' א'.
  5. יתרו,צ' ע"ב.
  6. שלכן נקראת "מצווה" סתם – בלא שם לואי, תניא פרק ל"ז, עמ' מ"ח ב'.
  7. לקוטי תורה ניצבים ד"ה שוש אשיש מ"ח ג', מ"ט ד'.
  8. מסכת פאה, א' א'.
  9. ד"ה שוש אשיש בהוי' ניצו"י כ"ה אלול תשמ"ג, וובאריכות קצת יותר בד"ה זה כ"ג אלול תשל"ה - כנראה על פי אוה"ת ניצבים א'ר"ס א'.
  10. לדוגמא, בלקוטי תורה צו ז' ג' לעניין קול חתן וקול כלה, ומוסבר בהקשרים שונים במקומות רבים.
  11. פ"ח ב'
  12. נגעים פ"א מ"ד.
  13. ערכין ט"ו ב'
  14. שמות כ"ח ל"ג.
  15. שמות, תצווה, א'תרפ"ו-תרפ"ז.
  16. סוף פרשת צו קעו"ב.
  17. שהיא כללות המצוות
  18. תו"א תרומה פא ע"ד בסופו.