חלוקת משקה

חלוקת קנקני משקה הוא מעמד המתקיים לקראת סיום ההתוועדות עם הרבי, כאשר חסידים המכניסים קנקן לחיים קודם השבת, עולים לקבל מהרבי לחיים מתוך הקנקן ומכריזים על הפעולה עבורה הם לוקחים את ה'לחיים', ולוקחים עמם את הקנקן לחלק עמם, ובכך מקשרים את הפעולות השונות עם ההתוועדות של הרבי מלך המשיח שליט"א.

כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א מחלק קנקן "בנדקטין"

היסטוריה

כבר בשנת תשי"ח החל הסדר שמידי פעם שולח הרבי קנקני לחיים במהלך ההתוועדות עבור קבוצות או אירועים שונים, אך חלוקות אלו היו מקנקנים שרכשו חברי המזכירות.

בהמשך, החל הסדר שהרבי מחלק קנקני משקה גם לחסידים שהיו להם שמחות כגון ברית, בר מצווה וחתונה, אך ככל שחלף הזמן והשמחות במשפחת אנ"ש הלכו והתרבו, הדבר לקח זמן רב מההתוועדות ובשנת תשל"ה פסק נוהג זה והרבי המשיך לחלק עבור פעולות ציבוריות בלבד.

בשנת תשד"מ החל הנוהג באופן קבוע שמכניסים לרבי קנקני לחיים לפני ההתוועדות, ובשבת פרשת תשא של אותה שנה התייחס הרבי בפומבי והבהיר עבור מה נועדה חלוקת המשקה ועבור אלו מטרות אין להכניס קנקנים קודם השבת.

סדר החלוקה

הסדר אצל הרבי הוא שלאחר ההכרזה על חלוקת המשקה, מעמיד המשמש בקודש את הקנקנים על השולחן, והרבי מוזג מעט מכל קנקן אל הכוס האישית שלו העומדת על השולחן, ולאחר מכן מוזג בחזרה מעט מהכוס אל כל אחד מהקנקנים.

בעת החלוקה, כל אחד מאלו שהכניסו קנקן לפני השבת, עובר לפני הרבי והרבי מוזג לו 'לחיים' מהבקבוק שהכניס, וכשפניו אל הקהל הוא מכריז בקול על המטרה לשמה לוקחים את הקנקן. הרבי הקפיד שהכרזה זו תהיה דווקא בשפה המובנת לנוכחים.

הרבי הורה והדגיש פעמים רבות, הן מצד קדושת השבת והן מצד הטעם הפנימי של החלוקה, להתחיל ולחלק מהקנקן לנוכחים בהתוועדות.

על פי רוב הניגונים שמורה הרבי לנגן לפני ואחרי החלוקה (ולפעמים אף החל בעצמו), הם ניגון ההקפות של אביו ר' לוי יצחק, והריקותי לכם ברכה, 'שיבנה בית המקדש' לאחר חזנות של השליח ציבור, וניעט ניעט ניקאווא.

הרבי הזכיר את מעלת המשקה ש'שומע' ו'קולט' את כל המדובר בהתוועדות, לעומת אנשים שלעיתים לא מאזינים, ואף הורה לערב את המשקה החריף במיץ ממותק על מנת לחלק ממנו לילדים.

משמעות החלוקה

הרבי התייחס לחלוקת המשקה פעמים רבות, ומנה טעמים שונים בנוגע למטרה של החלוקה, והעיקריים שבהם: מצווה לפרסם עושי מצווה, לעורר גם אחרים לעשות, להוסיף בכינוסים עבורם לוקחים את זכות הציבור של כל הנוכחים בהתוועדות זו, ולהוסיף באחדות בני ישראל.

אף שהסדר הקבוע היה שהחסידים היו אלו שמבקשים להכניס את קנקני המשקה, לעיתים הרבי פנה באופן של 'אתערותא דלעילא' וקרא לנציג שיקח בקבוק עבור מטרה מסויימת, ואף כאשר היו הזדמנויות שכבר לקחו עבור מטרה מסויימת, קרא הרבי וחילק עבור אותה מטרה פעם נוספת כדי שיהיה זה דבר 'טרי' וחדש.

מספר הקנקנים בהתוועדות

מטבע הדברים, על פי רוב, השבתות של 'כינוס השלוחים' ו'שבת בראשית' הם השבתות בהן מועמדות הכי הרבה קנקנים בשל העובדה שרבים מן הנוכחים בהתוועדות היו שלוחים שתכננו מסיבות ודינרים במהלך השבוע הקרוב או אורחים החוזרים למקום שליחותם עבור התוועדויות 'בואכם לשלום' וכיו"ב.

ככל הנראה, השבת בה הועמד מספר הבקבוקים הגדול ביותר, היה בשבת פרשת חיי שרה תשנ"ב, אז הועמדו חמישים ושישה (!) קנקנים, והחלוקה כולה ארכה כ-20 דקות.

חסידים המקבלים באופן קבוע

ר' מנחם נחום גרליצקי, עולה מידי שבוע לקבל קנקן לחיים עבור ההתוועדויות של סיומי הלכות בלימוד הרמב"ם.

בין החסידים שעלו לקחת קנקן לחיים באופן קבוע, היה ר' שמעון גולדמן שבמשך שנים רבות לקח קנקן מידי שנה עבור הדינר של גמ"ח שומרי שבת שבניהולו, ונהג לחבוש לראשו שטריימל ולספר סיפור חסידי בנוכחות הרבי.

סוגי הקנקנים שחולקו על ידי הרבי

על פי רוב, קנקני הלחיים שחילק הרבי הם הקנקנים המוכנסים לפני שבת לחדרו הק', כשכל אחד מקבל את הקנקן שהכניס, אך בנוסף לקנקנים שהוכנסו על ידי החסידים, בעבר העמידו חברי המזכירות בקבוקים נוספים (ברובם, בקבוקי 'סמירנוף' קטנים), ולעיתים הרבי חילק לחסידים דווקא מבקבוקים אלו.

בסיום התוועדות שבת פרשת ניצבים-וילך תשכ"ב, התבטא הרבי אודות 'דרגות' במשקה, שיין שרף (משקה) לבן, טוב יותר מיין שרף אדום, ועוד יותר טוב - יין, ובזה עצמו, עדייף יין אדום מאשר יין לבן.