דבר מלכות בלק

" בודאי ובודאי ללא כל ספק וספק ספיקא שכבר הגיע זמן הגאולה "

– ס"ז

" ככל שהולכים ומתקרבים יותר לגאולה האמיתית והשלימה, פוחת והולך הרגש החורבן והגלות שבימים אלה, ומוסיף והולך הרגש ההכנה לגאולה, ה"טוב" שבי"ז תמוז ובג' השבועות... וענין זה מודגש במיוחד בהחידוש שבדורנו זה . . דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, לכן גם בבוא הזמן שאירע החורבן והגלות מודגש בעיקר לא תיקון הענין הבלתי רצוי שבזה, אלא ה"טוב" שבדבר, שזוהי ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה. "

– ס"ז

דבר מלכות בלק הינה שיחה שאמר הרבי בשבת קודש י"ז תמוז תנש"א.

בשיחה מבאר הרבי את מהות התקופה בה עומדים אנו בסף הגאולה, ואת תפקידנו לעת הזאת "לחיות עם הזמן דימות המשיח", לחיות מתוך "ידיעה והכרה והרגשה שהנה זה בא", אשר את זה פועלים אנו בעצמנו על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח מתוך התבוננות, ובפרט בשיחות המבארות ענינים אלו.

בשיחה מתבאר עניינו של יום שבעה עשר בתמוז בדורנו שבו מודגש יותר ויותר העניין החיובי שבצום שמתהפך לששון ולשמחה בביאת המשיח.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

יומן מהתוועדותעריכה

להתוועדות נכנס הרבי ב-1:25, את השירה בהתוועדות עודד הרבי בחוזקה בצורה בלתי רגילה, לאחר שיחה ב' החל החל לעודד את שירת "שישו ושמחו בשמחת הגאולה" עשרים וארבע פעמים, לאחר שיחה ג' עודד הרבי את שירת "כי אלוקים יושיע ציון" ולאחר מכן נעמד במקומו ורקד בשמחה רבה ומחה כפיים במהירות עצומה. לאחר ההתוועדות יצא הרבי כשהוא מעודד את ניגון ההקפות של אביו רבי לוי יצחק שניאורסון ב 3:10[1].

תוכן השיחהעריכה

" ועוד ועיקר – שהלימוד הוא מתוך ידיעה והכרה בוודאות גמורה שאין זה "הלכתא למשיחא", כי אם, הלכה למעשה בפועל ברגע שלאח"ז, כיון ש"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל (כבר עתה למעלה, ותיכף) יגלה ויבוא משמים" ברגע כמימרא! "

– ס"ט

  ערך מורחב – תענית שבעה עשר בתמוז  •  לימוד הלכות בית הבחירה בבין המצרים  •  לימוד ענייני גאולה ומשיח

הרבי הסביר בשיחה את מעלתו של תענית שבעה עשר בתמוז שעל אף שבחיצוניות הוא נראה דבר בלתי רצוי, בפנימיות העניינים הוא דבר טוב[2], ובמיוחד במצב שבו הצום נדחה בשל כך שהוא שחל בשבת, שאז יש מעין הדחייה של הצום שתהיה לעתיד לבוא בימות המשיח. הרבי קישר זאת לפרשת בלק שנאמרה בסמוך לי"ז בתמוז שבו מובא כיצד קללותיו של בלק נהפכו לטוב - ברכות ונבואות על ימות המשיח. הרבי הסביר גם את מעלת שבת פרשת בלק, שתמיד חלה לפני בין המצרים וזאת משום שהיא לפני ולמעלה מהגלות.

הרבי דיבר בהמשך השיחה אודות המעלה של דורנו שאנחנו נמצאים בסוף הגלות ומודגש יותר ויותר הטוב שבי"ז תמוז, כפי שנכתב בגמרא שבמצב שיש שלום, "רצו ישראל אין מתענין"[3].

הרבי הוסיף אודות הצורך בלימוד הלכות בית הבחירה בבין המצרים והתבוננות הענייני גאולה ומשיח במיוחד בדורנו בו אנו נמצאים בסמיכות לגאולה, שעי"ז באה הגאולה.

לחיות עם משיחעריכה

  ערך מורחב – לחיות גאולה

בשיחה ביאר הרבי כי בנוסף לכך שלימוד עניני הגאולה הוא 'דרך ישרה' לזרז את הגאולה, יש בלימוד מטרה נוספת - שהנהגתו של כל אחד ואחד, במחשבה דיבור ומעשה, תהיה מתאימה לזמן המיוחד בו אנו נמצאים, ש"עומדים על סף הגאולה, ומורים באצבע שהנה זה משיח בא". כאשר שכלו של הלומד מתמלא בידע בנושאי הגאולה, והוא מתבונן בכך, ומחדיר את הידיעה לרגש ועד למעשה בפועל - הלימוד מסייע לו לחיות בהתאם לתקופת הגאולה. ולכן, בנוסף לפעולתו של הלימוד כסגולה להביא משיח, הוא מיועד כדי לפעול על הלומד עצמו, שיתחיל לחיות בעניני הגאולה[4].

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שוליים

  1. דברי משיח, תנש"א, ח"ד.
  2. דבר המתבטא בכך שי"ז הוא בגימטריה טוב.
  3. ראש השנה יח, ב.
  4. סעיפים ט-י.