ואמרתם כה לחי (פיוט)
ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך | |||
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |||
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
"וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי" הוא פיוט לפי סדר האל"ף בי"ת המתאר את תיאור חייו של רבי שמעון בר יוחאי ומעלותיו בדומה לפיוט הקדמון בר יוחאי.
הפיוט חובר על ידי הרב יוסף חיים מבגדד (הבן איש חי)[1] ונהוג לשיר אותו לאחר הדלקת מדורת ל"ג בעומר לכבוד הרשב"י בליל ל"ג בעומר.
אודות הפיוטעריכה
הפיוט עוסק בדמותו של רבי שמעון בר יוחאי. מקובל על פי המסורת שרבי יוסף חיים שר אותו בקבר רשב"י במירון בל"ג בעומר תרכ"ט.
הפיוט מתאר את ההערצה הרבה שלה זכה מבני דורו והדורות שלאחריו ואת כוחו הגדול בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. הוא עוסק גם בסיפור חייו, המחבוא במערה, לימוד תורת הנסתר, טיהור העיר טבריה, פטירתו והמקום שאותו בחר לו בגן עדן.
כל בית בפיוט נחתם במילים "אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי" וחוברו לו מספר ניגונים.
מילות הפיוטעריכה
אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא, אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ, לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
בָּרוּךְ הוּא מִפִּי עֶלְיוֹן, קָדוֹשׁ הוּא מֵהֵרָיוֹן, מְאוֹר גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה, בְּדַת תּוֹרָה תְּמִימָה, מָלֵא מַדָּע וְחָכְמָה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
דָּרַשׁ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת, עָלָה מַעֲלוֹת רָמוֹת, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
הֻחְבָּא בְּתוֹךְ מְעָרָה, מִפְּנֵי הַגְּזֵרָה, שָׁם לָמַד סִתְרֵי תוֹרָה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
וְשָׁם נִבְרָא מַעְיָן לוֹ, וְחָרוּב לְמַאֲכָלוֹ, מַה טוֹב חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, דִּין רֵיכָה וּבַר רֵיכָה, זָכָה וְרַבִּים זִכָּה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
חִדֵּשׁ כַּמָּה הֲלָכוֹת, הֵם בְּמִשְׁנָה עֲרוּכוֹת, זֶה הַמַּרְגִּיז מַמְלָכוֹת, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
טִהֵר אֶת עִיר טְבֶרְיָה, עָשָׂה אוֹתָהּ נְקִיָּה, הוֹדוּ לוֹ מִשְׁמַיָּיא, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
יָדַע כָּל הַנִּסְתָּרוֹת, דְּבָרָיו עוֹשִׂים פֵּרוֹת, בִּטֵּל כַּמָּה גְּזֵרוֹת, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
כָּל יָמָיו אֲשֶׁר חָיָה, אוֹת הַקֶּשֶׁת לֹא נִהְיָה, כִּי הוּא אוֹת עוֹלָם הָיָה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
לְכָל יִשְׂרָאֵל הֵאִיר, בְּסוֹד תּוֹרָה הַבָּהִיר, כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא, עִם הַנָּבִיא אֲחִיָּה, זֶה מִבְּנֵי עֲלִיָּה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
נֶחְמָד מְאֹד לְמַעְלָה, זָכָה לִיקָר וּגְדֻלָּה, כֶּתֶר עֶלְיוֹן לוֹ נִגְלָה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
סִינַי סִינַי לוֹ נִקְרָא, אֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה, מִמֶּנּוּ תֵּצֵא תּוֹרָה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
עָשָׂה שִׁבְעִים תִּקּוּנִים, יְקָרִים מִפְּנִינִים, בָּם תִּקֵּן הָעֶלְיוֹנִים, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
פָּתַח אֶת פִּיו בְחָכְמָה, הוֹצִיא אוֹר תַּעֲלוּמָה, תִּקֵּן זָהֳרֵי חַמָּה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, גִּלָּה מִדְרַשׁ הַנֶּעֱלָם, יָכוֹל לִפְטוֹר הָעוֹלָם, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
קוֹלוֹ זִמֵּר עָרִיצִים, וְהִכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, וְהִצִּיל אֶת הַלְּחוּצִים, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
רָאָה פָנָיו מְאִירִים, בְּשִׁבְתּוֹ עִם חֲבֵרִים, עֵת גִּלָּה סוֹד נִסְתָּרִים, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
שָׁלוֹם רַב עַל מִשְׁכָּבוֹ, מַה יוֹפיוֹ וּמַה טוּבוֹ, דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי;
פיוטי ל"ג בעומר בחב"דעריכה
בערב ל"ג בעומר תשמ"ז התייחס הרבי לפיוטים ששרים במעלות הרשב"י (בלתי מוגה):
"ידוע המנהג בכמה קהילות בישראל, ובמיוחד אצל אחינו הספרדים, שבל"ג בעומר אומרים פיוטים מיוחדים שתוכנם על דבר שבחו של רשב"י – "בר יוחאי... אשריך", כלומר, אמירת שירות ותשבחות, ומבואר בדרושי חסידות[2] שענין זה הוא על דרך וכדוגמת "שבחו של מקום" . . ולהעיר, שאף שלא ראינו אצל רבותינו נשיאינו שיאמרו פיוטים בשבחו של רשב"י – הרי, מכיון שבודאי ידעו מזה, קרוב לומר שהיה אצלם במחשבה, ולא בדיבור בפה, מאיזה טעם שיהיה ותן לחכם ויחכם עוד".
— התוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 271-272
בל"ג בעומר תש"נ תועד הרבי[3] כשהוא נכנס לאולם ומול הקהל הגדול מעודדם להמשיך את השיר בר יוחאי בניגון המפורסם[4].
הערות שוליים
- ↑ הרבי מזכיר את הבן איש חי במספר שיחות ומכתבים, כך מביא את דעתו לגבי חליצת התפילין קודם תפילת מוסף (אגרות קודש, ח"ב עמ' 51), אודות כך שכתיבת ספר תורה היא סיום התרי"ג מצוות (התוועדויות, תשמ"ג ח"ב עמ' 108) ולגבי חגיגת יום הולדת והפיכת היום ליום טוב (באתר חב"ד אורג). במכתב אודות קדימת שמה של אסתר לשמו של מרדכי, מציין הרבי לאחד מספרי הבן איש חי ומכנה אותו חי בשם "רי"ח טוב" (מכתב ה' ניסן תשי"ב, עמ' 10, ועיי"ש בהערה).
- ↑ המשך והחרים תרל"א ס"ע מט ואילך.
- ↑ צפו בתיעוד: הרבי מעודד את שירת הפיוט "בר יוחאי" .
- ↑ שרו אך ורק את הפזמון שוב ושוב.