מסירות הגוף

מסירות הגוף היא עבודה של יגיעת הגוף בתורה ומצוות ושעבודו לכך שלא ירצה דבר שאסור לעשות על פי תורה, בשונה ממסירות נפש שענינה למסור את "למעלה מן השכל" לבורא העולם.

אדמו"ר הריי"צ הסביר כי למרות שבשפת העולם שני המושגים קרויים בלשון זה, האמת היא כי קיימים שני מושגים שונים ואין לערבב ביניהם.

מהות מסירת הגוף

כדי להבין החילוק נקדים החילוק מהענינים הדומים:

מסירת הנפש (ולא הגוף)

ערך מורחב – רצוא ושוב

מסירת הנפש, הוא שמרגיש את האור אלקי ונכלל בו, אבל הגוף לא מרגיש, כי הגוף בטבעו נמשך אחרי ענינים גופניים וגשמיים, ולא פעל על הגוף על ידי התבוננות שגם הגוף ירצה (כמו מסירת הגוף).

דבר זה הוא ענין נפלא ונעלה, אך נחשב לחטא. כמו נדב ואביהו היתה להם כלות הנפש, מצד הנועם עריבות ומתיקות אור האלוקי שהרגישו, אז היה להם רצוא לאלקות, בלי שוב, אז היה להם מסירת הנפש אבל לא מסירת הגוף.

מסירת נפש ע"י הגוף

ערך מורחב – מסירת נפש

הוא שיהודים הלכו במסירת נפש על קידוש ה'. זאת אומר שמסרו את גופם בפועל ממש לה', ועל ידי זה נסתלק הנפש.

וזהו מעלה גדולה, שלכן הבטיח המגיד להבית יוסף שיזכה שיישרף על קידוש ה'.

מסירת הגוף

מסירת הגוף הוא שמאדם מהפך את כל רצונותיו הטבעיים, שיהיה לו רק רצון אחד לה' לבדו, "ועמך לא חפצתי", כי אם אור אין סוף עצמות ומהות בלבד.

ביטול כזה בהגוף ונפש הבהמית, פועלים על ידי התבוננות שהעולם לא תופס מקום לגבי אלקות, וזה פועל שמתעורר במסירת נפש ברצון פשוט רק לה', ועל ידי זה הנפש עולה.

כשהעבודה היא שהגוף יבוא למסירת נפש, אז הוא לא יעשה את הטעות של נדב ואביהו, והוא יהיה ברצוא לאלקות, וגם בשוב, למלאות שליחות בעולם עם הגוף.

עקידת יצחק

וכמו הציווי של הקב"ה לאברהם אבינו על עקידת יצחק, זהו גם כן מסירת הגוף.

פינחס

פינחס תיקן החטא של נדב ואביהו, כי פינחס מסר את גופו, שהרי שבט שמעון רצו להרגו, ופרחה נשמתו, ונתלבש בו נשמת נדב ואביהו, והוא עמד במסירת גופו, אז היה לו רצוא מושלם, אך גם על ידי זה פעל השוב, שהקב"ה אמר "הנני נותן לו את בריתי שלום", פעל המשכת אלקות בעולם, שה' ישוב להשרות שכינתו בישראל כמו קודם החטא.

  ערך זה הוא קצרמר בנושא חסידות. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.