טבילה במקווה
הטבילה במקווה, היא לפעמים נצרכת ביותר[1], ולפעמים כהידור והכנה חסידית לעבודת התפילה.
טבילה ללא כוונה
לאחד שאמר לרבי שהליכת
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין פב"פ למקוה אינה מועילה, כי הוא טובל ללא כוונות וטבילתו הפכה להרגל, השיב הרבי שאמירה זו היא היפך הדין, והוא בגדר "טועה בדבר משנה" כפשוטה[2].
הכוונות בעת הטבילה נחשבות למעלה גדולה, אדמו"ר הזקן כתב בסידורו בדרוש כוונת המקוה: "ולא די במעשה הטבילה עצמה בלתי כוונה ביטול רוחני".
| ערך מורחב – כוונת המקווה |
טבילה לפני התפילה
בליקוטי תורה מביא אדמו"ר הזקן שלוש הכנות הנדרשות לפני התפילה ומהן טבילה מקווה[3], אך הוא מדבר על טבילת עזרא הנצרכת דווקא לבעל קרי[4]
אדמו"ר הריי"צ הביא את הטבילה לפני התפילה כחלק מסדר עבודתו של חסיד פנימי[5].
הרבי הסביר את ענינה של הטבילה כהכנה לתפילה על פי נגלה, על פי דברי הרשב"א - הובא במגן אברהם ריש סימן ד' - אשר האדם בקומו בבקר הוא ככוהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחלה. וג"ז דבר משנה הוא[6].
הרבי מסביר, כי אף שלא קבעו טבילה זו חובה, כמו שלא קבעו גדולה מזו - טבילת עזרא, הסיבה לכך היא מפני שאין כח בצבור לעמוד בה[7].
הרבי ענה לא' ששאלו ביחידות כמה פעמים ללכת למקווה ביום חול:
זה תלוי בהרגש, ואי אפשר לומר בזה דבר קבוע, ואם יש בזה ספק אפשר לשאול משפיעים[8]
בשנים הראשונות של הישיבה בלוד, עודד הרב שלמה חיים קסלמן ללכת למקוה שלוש פעמים בשבוע. וכפי שסיפר הרב משה ליפא רבינוביץ שהרב שלמה חיים אמר כי רמז לזה הוא הדין - בשר שלא הודח שלושה ימים אסור לאוכלו. אמנם בשנים הבאות עודד ללכת לטבול במקווה כל יום[9].
המשפיע הרב חיים שלום דייטש מרבה לומר בהתוועדויותיו שלימוד חסידות ללא הליכה למקווה לא מועיל ובמובן מסויים יכול להזיק (חס ושלום)[10].
בשנת תשע"ד בעקבות התנגדות של צה"ל לאפשר לחיילים חב"דיים טבילה במקווה, פרסם הרב מרדכי שמואל אשכנזי רבה של כפר חב"ד גילוי דעת הלכתי, בו קובע כי הטבילה במקווה לפני התפילה הינה חובה של ממש לחסידי חב"ד, ועל כן המערכת הצבאית מחוייבת לאפשר זאת לחיילים המשרתים בצה"ל כפי הנוהל לאפשר לחייל למלא את כל התחייבויותיו הדתיות[11].
סדר החשיבות בהכנות לתפילה
בסדר החשיבות בהכנות הנדרשת לתפילה קיים פולמוס בין המשפיעים בין טבילה במקווה לבין לימוד חסידות, יש שהורו שחסיד שנאלץ לוותר על אחד מהדברים יקפיד דווקא על טבילה במקווה, ויש שהורו שעליו להקפיד דווקא על לימוד חסידות, המצדדים בהקפדה על לימוד חסידות נימקו זאת בהסבר שלימוד החסידות נחשב כמקווה, על בסיס דברי הרמב"ם[12] שהטבילה תלויה בכוונת ליבו של הטובל ועליו לטבול מתוך תנועה של תשובה כדי שהטבילה תועיל. משפיע הנמנה על אלו הנותנים חשיבות ללימוד חסידות אף הורה לחסיד להתפלל לפני נץ החמה (אפשרות המובאת באחרונים כהיתר רק בשעת הדחק) כדי שיוכל ללמוד חסידות לאחר התפילה, המשפיע נימק את הוראתו בכך שלתפילה לפני נץ החמה יש התר בשעת הדחק, אך אין התר לוותר לימוד חסידות אפילו בשעת הדחק, עם זאת גם משפיע זה הורה ש'לעת הצורך' (לשונו של המשפיע) יש ללכת למקווה בשל דברי אדמור הזקן בליקוטי תורה המובאים לעיל[13].
חציצה
בענין טבילה במקוה - יש ב' דינים[14]: א) צריך להיות "טבילת כל הגוף במקוה. שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו"[15] מן התורה[16]. ב) "לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים"[17], ובזה, "דבר תורה אם.. אינו מקפיד עליו [על דבר החוצץ].. אינו חוצץ ואף על פי שחופה את רובו"[17].
שני דינים אלו הינם שני גדרים שונים: הדין ד"טבל כולו" הוא במעשה הטבילה של האדם, שהאדם צריך לטבול את "כל גופו.. בבת אחת"[18], וכאשר (אפילו) "ראש אצבע הקטנה"[19] הוא חוץ למים, אין כאן מעשה טבילה; מה שאין כן החסרון דחציצה אינו במעשה ה טבילה (כי מעשה הטבילה הוא בשלי מותו), אלא הו"ע צדדי, שיש דבר שחוץ ממנו החוצץ בינו לבין המים, וכיון שהעדר ביאתו במים הוא (לא מצד מעשה הטבילה שלו, אלא) מצד הדבר החוצץ, לכן ה"ז תלוי בחשיבות הדבר, דאם רק חופה את מיעוט הגוף או שאינו מקפיד עליו, (דבר תורה) עלתה לו טבילה, כיון שאין בכחו של דבר זה (שאין לו חשיבות) לחצוץ בפני מי המקוה[20].
טבילה בשבת
על פי ההלכה אסור לרחוץ בשבת בחמין מפני גזירה שגזרו חכמים כדי לשא יבואו להחם את בתי המרחץ בשבת. לפי הגאון רבי חיים נאה המדובר הוא דווקא בחמין שהיד סולדת בהן.
אין גם לרחוץ בשבת אפילו בצונן מפני חששות של סחיטה וכדומה - רק במקומות בגוף בהם אין שערות, אך לצורך מותר. אם כי כאשר אדם טובל לקריו ישנה מחלוקת באחרונים אם מותר לו לטבול מפני שהוא דומה ל"מתקן", אך בטבילת טהרה לתוספת קדושה רבו המקילים[21].
מנהג חב"ד להקפיד מאוד על טבילה במקווה בשבת קודש, ואין נמנעים כלל מטבילה במים חמים[22].
תחליף לטבילה
לאחד ששאל האם נטילת ידיים יכולה להוות תחליף לטבילה במקווה, השיב הרבי כי היא מועילה לתוספת טהרה אך לא להעלאת הטומאה מהאדם[23]. בהזדמנות נוספת כתב הרבי כי במקרה של אונס, אפשר ללמוד מספר משניות מסדר טהרות ובמיוחד ממסכת מקוואות כתחליף לטבילה[24].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב יהודה לייב נחמנסון, שו"ת בענייני מקוה באתר ואלה המשפטים
הערות שוליים
- ↑ כמו בטבילת עזרא, ראה פ"ג דברכות.
- ↑ עיין חגיגה יח, ע"ב ושם. חולין לא, א. שו"ע יו"ד סו"ס קצח.
- ↑ פרשת תבוא מג, ב
- ↑ כך משמע מתוכן דבריו ומהמקורות אותם מצטט.
- ↑ הוא אף מדגיש שם שלא מדובר בטבילה מוכרחת לצאת מטומאה אלא טבילה לתוספת טהרה. ספר השיחות תש"ז ע' 99.
- ↑ יומא ל, א.
- ↑ וכלשון הרמב"ם פרק ד' מהלכות תפילה, ועיין גם כן לקוטי תורה לרבנו הזקן פרשה תבא סוף ע"א בדף מג. - הרבי.
- ↑ היכל מנחם א, רכ.
- ↑ המשפיע, חלק א, ע' 460
- ↑ הרב טוביה זילברשטרום סיפר זאת בשבועון כפר חב"ד גליון 2045 ע' 62.
- ↑ לתצלום המכתב
- ↑ ספר טהרה, הלכות מקואות, פרק אחד עשר הלכה יב.
- ↑ מתוך פולמוס שנערך בשבועון כפר חב"ד גליון 2045 ע' 62 במדור חיי רבי של הרב ישראל אלפנביין, המשפיע המצדד חשיבות הטבילה במקווה הוא הרב טוביה זילברשטרום, והמשפיע המצדד בחשיבות לימוד החסידות הוא הרב מנחם מענדל וועכטר.
- ↑ ראה בהבא לקמן ראה שו"ת הצ"צ יו"ד סקנ"ח אות א. שיורי טהרה ליו"ד ר"ס קצח.
- ↑ רמב"ם הלכות מקואות פ"א ה"ב.
- ↑ ראה צ"צ ושיורי טהרה שם.
- ↑ 17.0 17.1 רמב"ם שם הי"ב.
- ↑ רמב"ם שם ה"ז.
- ↑ או שערה אחת (רמב"ם שם).
- ↑ לקוטי שיחות כרך לט, ביאורים בלקוטי לוי יצחק על אגרת התשובה, אגרת התשובה ד.
- ↑ שולחן ערוך סימן שכ"ו, שו"ע אדמו"ר הזקן, משנה ברורה, וביאור הלכה שם, קצות השולחן.
- ↑ להרחבה ראו האם מותר לטבול במקווה חם בשבת?, קובץ לימוד ישיבת קיץ חיילי בית דוד תשפ"ב עמוד 42.
- ↑ אגרות קודש, חלק י', עמ' שנ"ג.
- ↑ אגרות קודש, חלק ט', עמ' רנ"ג.
