שרגא פייבל קגן
ר' שרגא פייבל הכהן קגן (קוגאן) (? - כ"ג אלול תשע"ה) היה מראשוני החסידים שפעלו להחזקת היהדות והפצת החסידות בברלין, גרמניה.
תולדות חיים
נולד בטישעוויץ שליד העיר לודז׳ בפולין לאביו ר' מרדכי הכהן קאגאן, במשפחה שהשתייכה לחסידות גור.
כנער, למד בסניף ישיבת תומכי תמימים לודז' אצל הרב משה אליהו גרליצקי, ועם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לרוסיה. לאחר המלחמה, בשנת תשי"ג, התחתן בחשאי בלנינגרד עם זוגתו יוכבד (יוכה) למשפחת גריבוב, חמיו היה לפני המלחמה מלמד חסידי בנעוול.
לאחר החתונה עברו בני הזוג לריגא והתגוררו בה במשך כעשר שנים, ולאחר מכן ניסו לעלות לארץ ישראל כדי לחיות חיים יהודיים מלאים בגלוי. הם יצאו לפולין, והתעכבו בה למעלה משנה לצורך סידור מסמכים ואישורים, וכשראו שהדבר מתעכב, נסעו באופן זמני לאנטוורפן עם שתי בנותיהם.
כשלא הסתדר מבחינה כלכלית, החל לנסוע לברלין לצורכי פרנסתו שם עבד אצל מכר מעיר הולדתו, תחילה נסע לבדו והיה חוזר מעת לעת לשהות עם משפחתו, ולאחר שמצא עבודה קבועה ומבוססת צירף אליו את בני המשפחה.
לאורך שנים רבות, החזיק בבעלותו מפעל לסריגת סוודרים, ואף שלא התעשר מכך, היתה לו פרנסה בהרחבה, כשאת רובם המוחלט של הרווחים ניתב לפעולותיו בהחזקת יהדות ומעשי חסד בברלין וסביבתה.
באחד ממסעותיו של 'השליד הנודד' הרב אברהם יצחק גליק, הגיע לברלין ופגש בו, ור' שרגא פייבל ביקש ממנו שידאג לשלוח לברלין מורה לילדים, וספרי קודש.
בהמשך, בהשפעת הרב גליק, נסע לרבי בפעם הראשונה בחודש תשרי תש"מ, וזכה לקירוב מיוחד כשהרבי הגיש לו את ידו הקדושה לשלום בעת שעבר לקבל לעקאח, ולאחר מכן בליל שמחת-תורה בעת ההקפות פנה אליו הרבי ואמר לו: "עליך לעשות מברלין 'ליובאוויטש'"!...[1].
באיסור חג הסוכות, כ"ד תשרי, נכנס ליחידות, וגם בה חזר הרבי ועודד אותו לפעול בהתמסרות לחיזוק היהדות והחסידות בברלין, ואף ביקש ממנו למסור שלום בשמו לרבה של ברלין.
מאותה שנה ואילך, הצטרף באופן קבוע אל הרב גליק לשהות במחיצת הרבי בשמיני עצרת ושמחת תורה.
בעקבות ביקוריו אצל הרבי הוסיף בפעולותיו להפצת היהדות בברלין, ובפרט עם הגעתם של יהודים רבים מברית המועצות בשנים הסמוכות, כאשר אחד הנושאים שעסק בהם במיוחד היה ארגון בריתות ליהודים, ילדים ומבוגרים, שלא נימולו ברוסיה, וכן חתונות יהודיות וסדרי פסח ציבוריים, כשהכל על חשבונו הפרטי.
עסק באופן מיוחד בהכנסת אורחים, ומידי שבת אירח על שולחנות עשרות יהודים, ורבים התקרבו ליהדות בעקבות סעודות אלו.
כאשר הצליח לשכנע הורים לשלוח את ילדיהם לישיבות, מימן את נסיעתם מחוץ לגרמניה ואת לימודים בישיבות, וכן דאג לתשלום משכורות למורים בתלמוד תורה שהוקם בברלין.
פעל להקמת מקווה טהרה מהודר, בית הכנסת אורחים, ועוד.
עוד לפני שהגיעו השלוחים הראשונים לברלין, הגיעו לפעול בחודשי הקיץ בחורים מטעם המרכז שליחות, והוא סייע להם באופן פעיל, קישר אותם עם אנשים, סידר להם פגישות, ואף דאג להם בגשמיות לאירוח, לינה, ומזון, ומימן מכיסו את ההוצאות שהיו צריכים.
עם הגעתם של שלוחי הרבי לברלין, עזר להם בצעדיהם הראשונים, וסייע להם ככל יכולתו.
נפטר לאחר מחלה ממושכת בכ"ג אלול תשע"ה. הלוייתו התקיימה כעבור יומיים, ויצאה מבית הלוויות שמגר לעבר בית העלמין הר הזיתים, שם נטמן[2].
זכה שחלק מצאצאיו משמשים כשלוחי הרבי ברחבי העולם.
משפחתו
- בתו, מרת ייעטא קספר.
- בתו, מרת איטא קאגאן.
- בתו, מרת מאטל ארנאוו.
לקריאה נוספת
- זושא וולף, שליחות קדושה, עמוד 53 ואילך
הערות שוליים
- ↑ לאחר ההקפה פנה אליו הרבי פעם נוספת, ושאל: "כבר עברו כמה דקות, האם ברלין כבר נעשתה 'ליובאוויטש'?"...
- ↑ דיווח באתר COL