רבי ישראל מרדכי טברסקי (ז' סיון תרפ"ט - כ"ב סיון תשס"ד), היה האדמו"ר מרחמסטריווקא בארץ ישראל.

תולדות חיים

נולד לאביו רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריבקה בז' סיון תרפ"ט.

לאחר פטירת אביו המשיך את השושלת בבית המדרש בירושלים לצד אחיו הרב חי יצחק טברסקי שהנהיג את החסידים בארצות הברית.

מאות חסידים הסתופפו בצילו. הוא נודע כמתמיד עצום וכעובד ה' מופלג.

קשריו עם חב"ד והרבי

הקשר של האדמו"ר עם אדמו"רי חב"ד מתחיל למעשה חודשיים בלבד לאחר לידתו. בחודש מנחם אב תרפ"ט, במהלך ביקורו של הרבי הריי"צ בירושלים, נפגש הרבי הריי"צ שלוש פעמים עם אב סביו הרב רבי מנחם נחום מרחמסטריבקה. באחד הביקורים ביקש רבי מנחם נחום מהרבנית, שתכניס את בנה הקטן, ישראל מרדכי. כאשר הוכנס אליו התינוק, העבירו לידיו של הרבי הריי"צ. כאשר הרבי הריי"צ החזיק את התינוק ישראל מרדכי בידיו, שאלו רבי מנחם נחום: מה אתם אומרים עליו? הביט הרבי הריי"צ על התינוק הקטן ואמר: זה הקטן - גדול יהיה! רבי מנחם נחום שמח מאוד על ברכתו של הרבי הריי"צ, ואמר: אתם[1] גם אתם מסכימים איתי, זה כבר משהו אחר לגמרי...

לקראת חתונתו בחודש אלול תשי"א, שיגר אביו לרבי מכתב בו הודיע על החתונה. הרבי הגיב במכתב ארוך במיוחד, בו מבאר את עניין שלושת המקיפים הנמשכים בשעת החופה. במשך השנים קיבל עוד כמה מכתבים מהרבי, לקראת ראש השנה או לקראת שמחות במשפחה.

האדמו"ר השתתף בכינוס האדיר לתיקון חוק מיהו יהודי בשנת תשמ"ג, וחתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבקו של הרבי בעד תיקון החוק שיאמר בו "גיור כהלכה" דווקא. כן השתתף בחגיגת סיום ספרי התורה הכלליים. ושלח ברכותיו בכל שנה לשמחת סיום הרמב"ם.

אהדתו לרבי הייתה מתוך הערצה עצומה. בתקופת בחירות תשמ"ט אמר למקורביו כי הוא עומד נפעם מול גדלות נפשו של הרבי כמובא בגמרא[2]: "הנעלבים ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

בשנת תשנ"ג ניסו כמה מחסידיו להחתים אותו על כרוז כי "בני בליעל" טוענים כי הרבי הוא מלך המשיח ויש להתרחק מהם. האדמו"ר התבטא: "מחותני ר' משה אשכנזי חושב כי הרבי הוא מלך המשיח, ואינו בן בליעל". לפי גרסאות מסוימות התבטא גם: "ומה בכך? גם אני סובר כך...".

נפטר בכ"ב סיון תשס"ד, לאחר שבשנת תנש"א שבר את רגלו, ומאז מצבו הבריאותי הלך והדרדר.

ביקורו אצל הרבי בחתונת בנו

בחודש שבט תשל"ז, נסע רבי ישראל מרדכי לחתונת בנו ר' נחמן יוסף בניו יורק, נכנס ליחידות אל הרבי והרבי קבלו בקירוב גדול. הרבי שאל אותו למה אין מדפיסים את התורות של אדמו"רי טשרנוביל, וכאשר ענה שיש הוראה מהם שלא להדפיס, אמר לו הרבי: "אם כן אדרבא שידפיסו וילמדו, ואז יהיה לזה גם המעלה של מים גנובים ימתקו".

בהתוועדות יו"ד שבט נתן לו הרבי את הצלחת עם המזונות שיחלק לקהל.

כשנכנס האדמו"ר לחדרו של הרבי לא רצה לשבת ונותר על עומדו, ואמר לו הרבי בפליאה: "מ'זעצט זיך ניט ביי מחותנים [=לא יושבים אצל מחותנים]?!" [3].

בתוך הדברים התעניין הרבי בשלום אביו הרב רבי יוחנן, ענה שאינו בקו הבריאות. מיד הוציא אדמו"ר נייר וכתב את שמו ושם אמו, ואמר שיזכירהו על הציון הקדוש. כאשר הגיעו החתן והמחותנים לקבל את הסידור לתפילת מנחה מהרבי, התנצל הרבי שאינו מכניס את ה"מחותנים" לחדרו...

בזמן ה"קבלת פנים" הגיע המשב"ק ר' יהודה לייב גרונר עם מכתב מיוחד מהרבי לאדמו"ר, ואמר שהרבי ביקש שהאדמו"ר יקריא את המכתב לפני החופה. במכתב מכנה הרבי את האדמו"ר בשם "מחותני", בנוסף לשאר התוארים.

משפחתו

קישורים חיצונים

הקודם:
רבי יוחנן טברסקי
אדמו"רי רחמסטריבקא
כ' כסלו תשמ"ב-כ"ב סיון תשס"ד
הבא:
רבי דוד טברסקי

הערות שוליים

  1. לכאורה אם, או טעות ומיותר
  2. מסכת שבת דף פ"ח עמוד ב'.
  3. כידוע הקשר המשפחתי בין בית הרב לאדמו"רי בית טשערנוביל, כאשר רבי יעקב ישראל מטשערקאס בן רבי מרדכי מצ'רנוביל נשא את הרבנית דבורה לאה בת אדמו"ר האמצעי לאשה, בחתונה הגדולה בז'לובין. יש המסבירים את האמירה בכך שהרבי החזיק את האדמו"ר רבי ישראל מרדכי למחותנו, מכיון שבנו החתן ר' נחמן יוסף נהיה לחסיד חב"ד, ואזי הרי הוא תלמידו כבנו של הרבי.