שמיטה
| שמיטה (מקורות עיקריים) | |
|---|---|
| מקרא | משפטים כג, יא; תשא לד, כא; בהר כה, א-ז; כ-כב; ראה א-ו; ט-י |
| משנה | מסכת שביעית |
| משנה תורה לרמב"ם | הלכות שמיטה ויובל פרקים א-ט |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קלד-קלה, רמא; מצוות לא תעשה רכ-רכג, רל-רלא; ספר החינוך מצוות פד, קיב, שכו-שכט, תעה, תעז, תפ |
| מאמרים | ד"ה כי תבואו גו' ושבתה תקס"ב (סה"מ ח"א ע' קפה; ח"ב ע' רלב; הוספות לדרך מצותיך קסז, א); מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תרצט; דרך מצוותיך, איסור עבודת האדמה והאילנות בשביעית; מאמרי הרבי ד"ה כי תבואו גו' ושבתה תשי"ג, תש"מ, תשמ"ו |
| שיחות | נלקטו בספר שערי שמיטה |
שמיטה (נקראת גם שביעית) היא השנה השביעית בכל מחזור של שבע שנים. בשנה זו חלות כמה מצוות מיוחדות, שעיקרן: שמיטת קרקעות - השבתת עבודת האדמה והפקרת התוצרת החקלאית הצומחת בשנה זו; ושמיטת כספים - ויתור על גביית החובות מהלווים. לרוב הדעות, מצוות השמיטה בזמננו היא רק מדרבנן, ורק אחרי ביאת המשיח וחזרת כל ישראל לארצם תנהג שוב מן התורה.
מצוות השמיטה
בשנת השמיטה נוהגות כמה מצוות. חלקן - הקשורות לשמיטת קרקעות - נוהגות בארץ ישראל בלבד, וחלקן - הקשורות לשמיטת כספים - נוהגות גם בחוץ לארץ:
שמיטת קרקעות
- השבתת הקרקע: מצוות עשה להשבית את הקרקע בשנה השביעית, כפי שנאמר בתורה:"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת"[1], "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'"[2].
- איסור עבודת האדמה: אסור לעבוד את האדמה או האילן בשנה זו, כפי שנאמר בתורה:"שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר"[2].
מהלכה למשה מסיני נלמד כי מצוות אלו מתחילות כבר בשנה השישית, זמן מה לפני כניסת השנה השביעית. דין זה נקרא תוספת שביעית. רוב דיני תוספת שביעית נוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים[3]; אולם גם בזמן הזה יש להוסיף מעט מחול על הקודש, כמו בשבת[4].
יבול שנת השמיטה
- איסור לקיטת פירות שביעית: אסור לאסוף את התבואה, הירק או פרי האילן כרגיל בכל שנה, כלומר - בדרך מסחרית. כפי שנאמר בתורה: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר"[5].
- מצות הפקר פירות שביעית: מצוה להפקיר את פירות הארץ בשנה זו, כך שיוכל כל אחד לקחת מהם. כפי שנאמר בתורה: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ"[6].
- אכילת פירות שביעית בקדושה: הפירות שצמחו בשנה השביעית קדושים בקדושת שביעית, ויש להשתמש בהם רק לאכילה ולשימוש ראוי ולהזהר מהשחתתם. כפי שנאמר בתורה: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה"[7]. לדעת הרמב"ן פסוק זה הוא מצוות עשה[8], אך שאר הראשונים לא סוברים כך.
- ביעור פירות שביעית: לאחר העונה בה גדלים הפירות, כאשר אינם מצויים עוד בשדה - יש לבער את כל הנשאר מהם בבית. זאת למדו חכמים מן הנאמר בתורה: "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל"[9], ופירושו שההיתר לאכול בבית הוא רק כל עוד מצויים פירות לחיה אשר בארצך, כלומר בשדה, אך כאשר הם כלים יש לבער גם מן הבית[10].
דינים אלו נוהגים מן התורה בין בפירות האילן ובין בתבואה וירקות. אולם כדי שלא יעברו ויעבדו את האדמה בשביעית, גזרו חכמים על כל הגידולים החד-שנתיים (תבואה וירקות) שייאסרו לחלוטין בשנה השביעית. איסור זה נקרא "ספיחים".
הגבלות ואיסורים אלו מעוררים קושי בהשגת יבול מספיק לצרכי השנה השביעית. לקושי זה מתייחסת התורה בהמשך למצוות השמיטה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"[11]. הרבי מבאר שאין השאלה רק טרוניה של מי שמעוניין להשתמט מן המצוה, אלא גם של בן חכם המעוניין באמת ובתמים לדעת כיצד יזון אותו הקב"ה בשנה זו. המענה לשאלה זו הוא ברכה רבה למעלה מהשכל וההגיון, עד כדי כך, שהשאלה נשאלת שוב מידי שמיטה (ולא די בכך שבשמיטה הקודמת ראו במוחש את הברכה) - כיון שהברכה היא למעלה מהשכל[12].
נחלקו אחרונים האם ברכה זו לשומרי השביעית שייכת גם בזמן הזה, כאשר השמיטה נוהגת רק מדרבנן; יש אומרים שהברכה היא רק לזמן בו השביעית מן התורה, ויש אומרים שגם בזמן הזה ישנה הברכה[13].
על מנת לאפשר פתרונות נוספים בזמננו, חידשו רבנים לקראת שנת תרמ"ט את היתר המכירה, שלדעתם מפקיע את איסורי שביעית מן הפירות. היתר זה שנוי במחלוקת רבה, ורוב הפוסקים - וכן הרבי - הורו שלא לסמוך עליו. פתרונות אחרים שאינם כרוכים באיסורי שביעית ובקדושת שביעית הם שימוש בפירות מיבול שישית, מחוץ לארץ, מאזורים בשטח מדינת ישראל שאינם חלק מארץ ישראל (בדרום הערבה) ועוד.
שמיטת כספים
- מצוות שמיטת כספים: מצוה להשמיט את החובות בשנה השביעית, ואסור לתבוע אותם, כפי שנאמר בתורה: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'"[14].
- איסור להימנע מהלואה: אסור להימנע מלהלוות קודם השמיטה, מחשש שהחוב יישמט, כפי שנאמר בתורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ"[15].
בזמן הלל הזקן נוכח לראות שרבים לא מלווים לפני השמיטה ועוברים על האיסור, ולכן התקין את תקנת "פרוזבול" - בה מוסר כל אחד את חובותיו לבית דין וכך אינם נשמטים.
טעמי המצוה
חישוב שנות השמיטה
בקבלה ובחסידות
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ובשנה השביעית, ליקוט מדברי הרבי אודות שנת השמיטה, תשורה משמחת הנישואין של משפחת גורביץ, כסלו תשפ"ב
- זלמן קרזנובסקי, שביתה אוניברסלית, סקירה מקיפה על הקשר בין מצוות השמיטה לגאולה,
(הקישור אינו פעיל, כ"ח תשרי תשפ"ב) - הרב מאיר אשכנזי, הלכות שמיטה, לרגל שנת השמיטה תשפ"ב
- צפו: הלכות שמיטה בבית ובגינה • הרב שמעון פרבר
- המכתב חושף: איך השפיעה השמיטה הראשונה על הכפר?
- הרב מאיר אשכנזי, שנת השמיטה: מדוע חשוב לקנות ירקות בכשרות מהודרת?
- הרב אליעזר ברוד בשיעור על "פרוזבול"
- הרב שניאור אשכנזי, שנה לא נורמלית לעם לא נורמטיבי: מי שובת מעבודה שנה שלמה?
- "פרוזבול" ו"תקיעת שופר". מה הקשר? רעיון לקראת ראש השנה ושנת השמיטה / מתורת הגאון רבי לוי יצחק שניאורסאהן
- נוסח שטר פרוזבול למסירה לבית דין
- לא לסמוך על 'קולות': הוראות הרבי בשנת השמיטה, פרק מתוך הספר 'אקטואליה בזווית חב"דית
- מאמרים על השמיטה והגאולה באתר
הערות שוליים
- ↑ תשא לד, כא. וראה רש"י שם.
- ↑ 2.0 2.1 בהר כה, ד.
- ↑ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג, א.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק י"ב ע' 110 ואילך, ובהערות שם.
- ↑ בהר כה, ה.
- ↑ משפטים כג, יא.
- ↑ בהר כה, ו.
- ↑ הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ג.
- ↑ בהר כה, ז.
- ↑ ספרא שם.
- ↑ בהר כה, כ-כא.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כז, שיחת בהר ב. ובלקוטי שיחות חלק ז שיחת בהר א סעיף ד - באופן אחר קצת.
- ↑ ראה סמ"ע חושן משפט סז ס"ק ב. שו"ת התעוררות תשובה ח"א סימן קצח. ועוד.
- ↑ ראה טו, ב.
- ↑ ראה טו, ב.