בחירה חופשית
בחירה חופשית הוא ביטוי המציין שמעשיו של האדם ובחירת דרכו הם בבחירתו ורצונו החופשית והם לא נקבעו מראש. המושג יסודי מאוד ביהדות כיון שעליו נשענים נושאים רבים באמונה, כגון: שכר ועונש, תשובה וכל קיום המצוות. המושג נידון רבות בכתבי הפילוסופיה היהודית בספרי גדולי ישראל וכן בספרי החסידות.
משמעות המושג ומקורותיו
הבחירה החופשית היא ההבדל הגדול לבין המין האנושי לשאר הבריאה. בעלי החיים פועלים על פי אינסטינקטים והאופן שבו נבראו ואין להם שליטה על מעשיהם והתנהגותם. לעומתם האדם פועל על פי שכלו ורצונותיו ויש לו שליטה על התנהגותו.
הבחירה החופשית הנתונה לכל אדם[1] היא יסוד גדול בתורת ישראל, ויש מן הראשונים שכללוה במנין עיקרי האמונה[2]. בספרו היד החזקה מביא הרמב"ם את היסודות לכך[3]:
רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה[4]: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" . . הוא שירמיהו אמר[5]: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" . . ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר[6]: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב[7]: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה - בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.
— משנה תורה, הלכות תשובה, פרק הלכה א-ג
.
ברוח זו ישנם גם מאמרי חז"ל: "הכל צפוי והרשות נתונה[8]". וכן "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"[9]. ביראת שמים, נכללים כל מעשי האדם. ו"הכל בידי שמים" הכוונה לדברים הטבעיים (כגודל האדם וכדומה. וכן יתכן שיהיה לאדם טבע שמקל עליו לקיום מצוות או להיפך אל לא טבע שמכריח)[10].
עיקרון של הבחירה החופשית, תפס מקום נרחב בספרי החקירה ומחשבת ישראל. הרס"ג[11], הרמב"ם[12], הראב"ד הראשון, רבי יוסף אלבו (בעל ספר העיקרים), הרשב"ץ דוראן, האברבנאל,הרמח"ל[13], הרבי[14] ועוד, האריכו להוכיח את עניין הבחירה חופשית ותועלתו, הן על פי מקורות תורניים והן על פי ראיות שכליות.
ההוכחות לבחירה החופשית
בדברי הראשונים אנו מוצאים, שהאמונה בבחירה חופשית היא סף-בסיס לכל התורה והמצוות. כך לדוגמא מנסח זאת הרמב"ם:
אילו הא-ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים - היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים "עשה כך ואל תעשה כך", "הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם", והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
— משנה תורה שם הלכה ד'
בנוסף לכך כותבים הראשונים, שהאמונה בבחירה הינה הכרחית גם ליסוד ההנהגות האנושיות. הרמב"ם כותב[15]"אילו היה האדם אנוס במעשיו . . היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך והתלמדות כל אומנות. והיה כל זה לבטלה, לאחר שאי אפשר לאדם, מפני גורם חיצוני – לדעת הסוברים כך – שלא יעשה מעשה פלוני ושלא ידע חכמה פלונית ושלא יהיה לו אופי אלמוני. והיה אז הגמול והעונש עוול גמור . . הרי שמעון זה שהרג לראובן: הואיל וזה נגזר עליו שיהרוג בעל כורחו, וזה נגזר עליו שייהרג בעל כורחו, לשם מה נעניש את שמעון? . . והיו גם בטלות ההכנות כולן עד סופן: כבניית הבית, וקניית המזון, וברוח בעת הפחד וכיוצא בזה. כי אשר נגזר שיהיה, אי אפשר שלא יהיה". באופן דומה כותב רבי יוסף אלבו[16]: "הבחירה היא התחלה לכל הפעולות והסכמות האנושיות וההנהגות הנימוסיות שיתוקן בהם הישוב המדיני". הרס"ג[17] אף מוסיף שהאדם חש ויודע בעצמו שיש לו בחירה חופשית.
קושיות וסתירות על הבחירה החופשית
מסופר בתנ"ך על כמה וכמה מקרים בהם הקב"ה מעיד שאנשים מסויימים מוכרחים לעשות מעשי רשעות. כגון פרעה שהקב"ה חזק את ליבו שלא יוציא את עם ישראל ממצרים, סיחון והכנענים שקב"ה הקשה את ליבם שיצאו למחמה עם ישראל, עם ישראל בימי אליהו שמנה מהם הקב"ה לעשות תשובה ועוד. הרמב"ם מסביר, שדבר זה אינו בסתירה לעיקרון הבחירה חופשית. בעיקרון - כל אדם יכול לעשות כרצונו ובחירתו, אלא שלפעמים העונש אותו מעניק הקב"ה לאדם על פשעיו ובחירתו הרעה הוא שלילת בחירתו מכאן והלאה לעשות תשובה - "נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה"[18].
ידיעה ובחירה
הרמב"ם כותב:
שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?
דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם.
— רמב"ם שם סוף פרק ה'
.
הרלב"ג ביאר[19], שידיעתו של הקב"ה הינה בדרך כללית בלבד, ויודע הוא את כל הדברים המתחייבים מצד הטבע אך אינו יודע במה יבחר האדם. רבים מרבותינו תקפו דעה זו בחריפות[20]. ולפי יסוד ההשגחה פרטית שיסד הבעל שם טוב אין אינה מתקבלת[21].
ר' חסדאי קרקש ביאר שהידיעה אכן מכרחת ופועלת המציאות ובחירת האדם היא על כוונתו בלבד. אף שיטה זו זכתה למתקפות[22].
אמנם, רבים מרבותינו[23] תירצו השאלה בפשטות: ידיעת ה' אינה הסיבה הגורמת לבחירת האדם, אלא להיפך - בחירת האדם היא הסיבה שמתשלשלת ממנה ידיעת ה'. כשם שאדם רואה אדם אחר רץ, אין ידיעתו מכריחה הבחירה, כך הקב"ה יודע מה שיהיה כמו שהדבר קרה הואיל והוא למעלה מהזמן, אך ידיעתו משתלשלת מהבחירה ולא להיפך (דוגמא נוספת: מגיד עתידות, או אדם שמכיר תכונות הנפש של חבירו עד שיודע במאת האחוזים מה יבחר בעניין מסויים, שברור שהסיבה היא הבחירה ולא להיפך[24]). הרבי ביאר באופן זה כמה פעמים לאנשים ששאלוהו אודות זה והסביר זאת בהרחבה ובדוגמאות מפורטות[25].
את שיטת הרמב"ם ביאר הרבי בכמה אופנים, ומהם - שכלל זה שהידיעה מסובבת מהבחירה ולא להיפך הוא על פי כללי השכל, וידיעת הקב"ה היא למעלה מגדרי השכל והינה 'ידיעה עצמית' שאינה משתלשלת משום דבר. ועל-פי-זה הסביר הרבי, שהרמב"ם דיבר בידיעת הקב"ה שלפני הצמצום, והראשונים שאמרו ביאור הנ"ל דיברו בידיעה הקב"ה שלאחר הצמצום[26].
את המשנה: "הכל צפוי והרשות נתונה" יש מפרשים שהכוונה לפרדוקס הידיעה והבחירה, אך יש מפרשים שב"הכל צפוי" הכוונה לידיעה בהווה ולא לידיעה עתידית).
גזירת 'ועבדום'
בחירה בעניינים שבין אדם לחבירו
הטעם הפנימי לבחירה חופשית
הבחירה אצל אומות העולם
על פי הטעם הפנימי בבחירה חופשית, כותב הרבי[27] שאצל אומות העולם אין בחירה חופשית לחלוטין ומבאר בשני אופנים: א. הבחירה אצל הוא בשם המושאל בלבד[28]. ב. יש להם בחירה בנוגע לז' מצוות שלהם[29].
הבחירה ואחדות השם
הרמב"ם[30] כתב, שהסתירה אינה בניגוד לכך שהכל ברצון ה', הואיל וזהו גופא רצון ה' שלאדם תהיה בחירה במעשיו. מסביר זאת הרבי[31], שגם מעשי האדם בענייני תורה ומצוות הם על פי רצונו של ה', אלא שמכיוון שמדובר על הרצון הפנימי של ה' שלמעלה מהעולמות (ועוד - שהקב"ה בעצמו אינו נתפס ברצון), נשאר הוא נבדל מהעולם כך שאינו פועל באופן של הכרח. בשיחה נוספת אומר הרבי[32] שהקב"ה בעצמו אינו מוגבל אף בי"ג עיקרי האמונה ובכללם אחדות ה' ויכול לפעול שיהיה האדם "כדוגמתו" שיוכל לבחור בין טוב ורע.
הבחירה בטוב
למרות שבידינו הבחירה, הקב"ה נותן לנו המלצה ועצה באיזה דרך לבחור, בדרך החיים היינו דרך התורה ומצוות, כמו שכתוב "ובחרת בחיים" ורש"י על הפסוק כותב: "משל מאב האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על החלק היפה ואמר לו את ברור לך".
כאשר הקב"ה אומר לישראל "ובחרת בחיים" הוא נותן לכל יהודי את הכח לבחור בצד הנכון, אף שכלפי חוץ לפעמים נראה שיש יותר שפע וטוב בצד של הקליפה והסיטרא אחרא בכל זאת יהודי מצד עצמיותו והניצוץ האלוקי שבנשמתו הוא נמשך לאלוקות ובוחר בחיים[33]. ועיקר החידוש בזה הוא, שגם בדברים שאין עליהם ציווי מפורש, ישנו כח ליהודי לבחור בטוב גם היפך טבעו[34]
בבחירה בחיים שני שלבים: א. בחירה שכלית בין שני דברים, לבחור באלוקות מפני שמבין שהיא טובה לו יותר מהקליפות. ב. בחירה פרטית יותר, האם להתעורר באהבה ויראה על ההשגה האלוקית.
הבחירה הראשונה (בחירה שכלית) נצרכת בגלל הנפש הבהמית שמסתירה על הנפש האלוקית, ואז תיתכן מציאות של בחירה בהיפך התורה. והבחירה השניה נצרכת בגלל הנפש האלוקית בעצמה, שגם אצלה צריך שיהיה השכל בשביל להוליד מהשגתו השכלית מדות בפועל[35].
לקריאה נוספת
ליקוט משיחות ומכתבי הרבי בנושא בספר שערי אמונה סימן סד ואילך.
קישורים חיצוניים
- הבחירה החופשית, באתר צעירי חב"ד
- שאלת ידיעה ובחירה באתר צעירי חב"ד
- החופש לבחור: מי באמת שולט בחיים שלנו? - באתר
כ"ב טבת תשע"ה - הרב משה חפר, סוגיית הידיעה והבחירה גישות שונות, בתוך קובץ 'בא"ר' בהוצאת בית רבקה עמוד 46
הערות שוליים
- ↑ הניסוח בפנים הוא בכללות וכפי שעולה מספרי הראשונים. ראה לקמן על שאלת הבחירה בגויים
- ↑ ר' חסדאי קרקאש בספרו אור השם ועוד. אך רוב המונים לא מנו הבחירה בעיקרי האמונה מפני סיבות שונות (ראה לדוגמא בספר העיקרים פרק ט' כתב שהבחירה היא היסוד להנהגות הנימוסיות ולא רק לתורה ולכן אין למנות זה במנין העיקרים).
- ↑ וראה מקורות נוספים בתנ"ך לעיקרון הבחירה החופשית באמונות ודעות לרס"ג מאמר ד' פרק ד')
- ↑ בראשית ג, כב.
- ↑ איכה ג, לח.
- ↑ דברים ל, טו. ושם פסוק כ: "ובחרת בחיים". והביא פסוק זה
- ↑ דברים יא, כו
- ↑ מסכת אבות פרק ג' משנה טו
- ↑ תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב'
- ↑ ראה שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח'
- ↑ בספרו אמונות ודעות מאמר ד וראה גם במאמר ט
- ↑ משנה תורה שם, שמונה פרקים שם, וראה גם מורה נבוכים ח"ג פי"ז ואילך
- ↑ בספרו דרך ה'
- ↑ ראה ליקוט בספר שערי אמונה עמוד רכה ואילך
- ↑ שמונה פרקים שם
- ↑ ספר העיקרים מאמר א' פרק ט'
- ↑ אמונות ודעות מאמר ד' פרק ד'
- ↑ משנה תורה שם פרק ו'. שמונה פרקים שם
- ↑ מלחמות ה' מאמר ג
- ↑ ראה לדוגמא בפירוש האברבנאל על התורה בראשית יח, כ (שם הובאו גם דברי ר' חסדאי קרקש ש"הדעת הזו היא כפירה מוחלטת")
- ↑ וראה אגרות קודש חלק ג' עמוד מ במכתב הנוגע בשאלה זו שהרבי שולל ביאור זה בתכלית.
- ↑ ראה באברבנאל שם.
- ↑ ראה אמונות ודעות מאמר ד פרק ד. וראה השגת הראב"ד לרמב"ם שם שכתב זה כ"קצת תשובה" אך חתם "וכל זה אינו שווה". ובמדרש שמואל על אבות שם (הובא בתויו"ט שם) כתב ביאור זה כדבר פשוט והביא כן מר"מ אלמושינו (שלמד כן גם ברמב"ם).
- ↑ דוגמא זו הובאה במכתבי הרבי דלקמן
- ↑ אגרות קודש ח"ג ע' מ ואילך. ע' מט ואילך. אמונה ומדע 19. ועוד.
- ↑ הדרן על הרמב"ם תשמ"ו הערה 13 (לקוטי שיחות חלק כז עמוד 251) וראה ביאור נוסף בשיטת הרמב"ם בשיחת פסח שני תשד"מ.
- ↑ לקוטי שיחות חלק טז ע' 574. וראה ג ספר המאמרים מלוקט חלק א' עמוד לז
- ↑ על ביאור זה כותב הרבי: "וצע"ק מרמב"ם תשובה ספ"ה
- ↑ הואיל ועל ידי בכל ציווי נעשה קשר בין מצווה ציווי למקבלו, הרי על ידי ציווי הקב"ה לבני נח הרי בעניין הציווי נעשה להם קשר לקב"ה ונפעל בהם עניין ה"בדוגמתו"
- ↑ הלכות תשובה שם הלכה ד'
- ↑ לקוטי שיחות חלק ה' ע' 65
- ↑ שבת פרשת שמיני תשמ"ו
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק י"ט עמ' 271.
- ↑ ספר השיחות תשמ"ט חלק ב' עמוד 462
- ↑ "וידעת היום" - ספר המאמרים תש"ג עמוד 83.