משה צבי נריה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

הרב משה צבי נריה נולד ביום כ"א שבט תרע"ג בעיירה הפולנית לודז’. הוריו כינוהו בחיבה ‘מוישה הרשל’ה’.

אביו ומשפחתו

אביו של הרב נריה - הרב פתחיה מנקין, כבר כיהן במשרת רבנות בעיירה ושקד על לימודו יומם ולילה. למרות שהיה טרוד במשנתו, הקדיש תשומת לב רבה לחינוך ילדיו, השתדל לטפח בהם את החיבה לתורה ולומדיה. בזמנים מיוחדים היה האב מספר בפרוטרוט על המשפחה המיוחסת לדורותיה.

ר' פתחיה ביקש בבחרותו להכיר את עולם החסידות ואורחותיו. באותם ימים שמע על אודות ליובאוויטש בעיר מגוריו פולטבה שם היתה קהילה חב”דית גדולה. בעקבות סקרנות זו נסע לליובאוויטש לחודשי אלול-תשרי. בישיבת “תומכי תמימים” שקד על תלמודו, האזין לשיחות ולמד מאמרי חסידות של האדמו”ר הרש”ב.

רשמים חיוביים מביקורו זה מסר כעבור שנים לילדיו ובהם הרב משה צבי, שביקש אף הוא בימי בחרותו לטעום מטעמה של תורת החסידות.

מפאת עדינותו וענוותנותו ר’ פתחיה לא סח לילדיו בשבח עצמו. את זה השלימה האם שסיפרה כי שאיפת חייה היתה להינשא לתלמיד חכם, וכשהציעו להוריה את ‘פתחיה פאלטרווער’, נודע לאביה כי הבחור הנו תלמיד חכם ושקדן גדול. על משפחתו, משפחת מנקין המעטירה, אמרו "מנקין - דאס איז דיא סמעטענע פון חארקוב און פאלטרווע" = מנקין היא ‘השמנת’ של הערים חרקוב ופולטבה.

מבני משפחת מנקין היו גם תמימים וחסידי חב"ד, כמו הרב אלכסנדר סנדר מנקין, מתלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש. מענף אחר נולדה הרבנית מלכה מנקין, רעייתו של הרב אריה לייב ליפסקר ע”ה מלוד, אם משפחת ליפסקר.

לימוד תורה בתנאי מחתרת

לאחר חג הפסח תרפ”ו, והוא בן 31, נטל את מקל הנדודים והגיע לישיבת מינסק בראשות הרב יהושע הורדונר. הלימוד בישיבה התנהל בתנאי מחתרת גמורים. התלמידים הקפידו בצאתם ובבואם על חשאיות גמורה. הם הלכו זוגות זוגות ונזהרו מלהראות בחבורות גדולות. מקום בית הכנסת היה בסמוך לרחוב צדדי שהתאים לנתוני המצב. הבחורים למדו בעזרת הנשים שבקומה השנייה. אחד התלמידים היה יושב ליד החלון ומשקיף על הכניסה להזהיר מפני בואם של זרים. כשהגיע זר, מיד היה משתיק את הלומדים, וראש הישיבה היה יורד בסולם שהוצב במעבר צדדי, בעוד הבחורים ישבו על מקומם ללא מורה, בטענם כי הם נערים הלומדים לבדם.

למרות המעקבים והרדיפות מהם סבלו שומרי המצוות באותם ימים, לא נרתע העלם הצעיר משה צבי מנקין (נריה) והמשיך ללמוד יהדות. ולא זו בלבד, אלא שאף החל ללמוד את תורת החסידות - דבר שהיה ‘פסול’ בתכלית בעיני הקומוניסטים, כיון שבכך שייך עצמו ל’שניאורסונים’.

באותם ימים הצטרף עם כמה מחבריו ללימוד חסידות מפי המשפיע הרב אברהם ברוך פבזנר ע”ה. השיעור התקיים מדי יום בשעות הצהריים ב’ליובאוויטשער שטיבל’ של מינסק. את השיעור יזם וארגן ליפא, בן לדיין בעיר בוברויסק, מתלמידי הישיבה. גם הרב נריה היה ממשתתפי השיעור.

במשך שנה שלמה למדו את ‘שער היחוד והאמונה’, ובחודש אלול את ‘אגרת התשובה’ יחד עם ‘קונטרס התפילה’. מדי פעם השתתפו התלמידים בהתוועדויות שנערכו בבית הרב פבזנר, שם שמעו דברי חסידות וניגנו ניגונים חסידיים דבקותיים.

הנער משה צבי שמח להשתתף בשיעורי החסידות, כיון שעדיין זכר היטב את דבריו של אביו הדגול בשבח תורת החסידות מאז למד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש. “כשספרתי על כך לאבא, שהיה ממשפחת ‘מתנגדים’, סיפר לי, כי בימי בחרותו נסע לליובאוויטש ושהה שם בימים הנוראים, שכן רצה לעמוד על טיבה של חסידות חב”ד. אבא מסר לי כי שיחותיו בחסידות של הרשב"ץ, מורו של הרבי הריי”צ מליובאוויטש, טעמם עוד בפיו כנתינתם בשעתם...”, סיפר כעבור שנים הרב נריה.

בתחילת שנת תרפ"ט עזב את ישיבת מינסק ועבר ללמוד בעיר שקלוב, אצל רב העיר הגאון הרב מרדכי פיינשטיין )אחיו של הרב משה פיינשטיין, בעל ה”אגרות משה”(. למעלה משנה שקד על לימודיו בשקלוב עד שקלגסי השלטון הקומוניסטי פשטו על הישיבה.

היה זה ליל כ"ג בשבט תר"צ. בהיותם שוקדים על תלמודם בבית הכנסת טריבס, התפרצו למקום שני שוטרים, האחד במדים והשני בלבוש אזרחי. השוטר במדים שלף אקדח בתנועה זריזה, וצעק לעברם “אתם אסורים”. בעיצומו של אותו לילה חורפי מושלג הובלו התלמידים אל בנין המשטרה. כיון שחדרי המעצר היו מלאים עד אפס מקום, העבירו את הלילה בחדרי המשרדים. הם המשיכו ללמוד גמרא שהביאו עמם, במסכת כתובות דף ל’, וכשהתעייפו ישנו שינה חטופה על שולחנות המשרד. בבוקר נלקחו לחקירה ונשאלו לפשר מעשיהם; למי הגיעו, מה חיפשו בעיר, האם רב העיר לימד אותם ועוד שאלות רבות. בני הישיבה הכחישו כל קשר לרב המקומי, וטענו שבאו לשקלוב כיון שידעו כי יש בה ספרי קודש רבים שאין להשיגם במקום אחר. מפאת גילם הצעיר - לרב נריה מלאו 16 שנים- לא נשפטו, אולם נצטוו לחזור כל אחד לעיר מגוריו.

הרב נריה נסע משקלוב היישר למוסקבה. באותם ימים הבין כי לא יוכל עוד להמשיך חיים יהודיים בתנאים שכאלו, והוא החל לפעול במרץ כדי לקבל אישורים על מנת לעלות ארצה.

אדמו”ר הריי"צ מסייע לרב נריה

כשהגיע למוסקבה התארח בביתו של אחיו הרב יוסף מנקין; עד מהרה הבין כי מפאת הדוחק והצפיפות, לא יוכל להמשיך לדור שם. למחרת בבוקר הלך להתפלל בבית הכנסת, שם פגש כמה בחורים שמקום לימודם נסגר על ידי השלטונות. שם גם התוודע לזיסל בונין, הלא הוא הרב החסיד אלכסנדר בן נון, לימים מידידיו הקרובים: “הכרתי צעיר חב”די בעל פנים טובות ועיניים חומות, אשר גלה גם הוא ממקום תורה מישיבת ‘תומכי תמימים’ בנעוול, שגם היא שתתה את כוס התרעלה ותלמידיה פוזרו”, מספר לימים הרב נריה.

באותם ימים ביקר בביתו של הרב אבא דוד גולדפיין, שם פגש בבחור צעיר בשם דוד חנזין, לימים חבר בי"ד רבני חב"ד בארה"ק וזקן רבני אנ”ש. לפי עדותו של הרב נריה, הרב חנזין עבר את כל הש”ס כבר בהיותו בן שבע עשרה בלבד. השניים התחבבו זה על זה, וקבעו חברותא בביתו של חנזין שגר עם אמו האלמנה בצ’רקיזובה, פרבר קטן של מוסקבה. השניים למדו יחד בעיון מסכת “בבא קמא” ולגירסא מסכת פסחים.

בזמן שהותו במוסקבה, עשה הרב נריה מאמצים רבים כדי לצאת מברית המועצות. רבים וטובים סייעו לו, ובהם הרב צבי יהודה קוק. כאשר הגיע שלב התשלום על הפספורט, נדרש לשלם שלושים דולר, סכום עתק באותם ימים. הרב נריה פנה לכמה אישים בחו”ל בבקשה שיסייעו לו במימון הפספורט. כעבור זמן מה הגיע מכתב מאדמו”ר הריי”צ ששלח לו את מלא הסכום!

בעת שהמתין במשרד הפנים כדי לקבל את הפספורט, נכנס בשיחה עם הרב יחזקאל אברמסקי, שאף הוא בא לקבל את הפספורט שלו, אך נענה בשלילה ובו במקום נאסר. ידידיו של הרב נריה הזהירו אותו שיברח מיד ממוסקבה, כיון שנראה מדבר עם הרב אברמסקי, ומי יודע...

הרב נריה התעכב עוד כמה שעות במוסקבה כדי להיפרד מקרובי משפחה ומידידו הרב דוד חנזין. בהגיעו לבית משפחת חנזין הופתעו בני הבית לשמוע את בשורת היציאה. מרוב התרגשות אחז הרב חנזין בידיו ורקד עמו בשמחה רבה. כולם הביעו את תקוותם שבעקבותיו יזכו כולם לצאת בקרוב מברית המועצות.

ואכן ביום כ”ג סיון תר"צ קיבל הרב נריה את האישור לצאת את ברית המועצות, וארבע שנים לאחר מכן יצא אף הרב חנזין את בריה”מ.

כשהגיע הרב חנזין לארץ, שוב חזרו השניים לקביעות לימודם המשותף. וכך כתב הרב נריה ביומנו מחורף תרצ”ד )אז למד בישיבת מרכז הרב בראשות הראי”ה קוק(: “הגיע דוד חנזין. אני מכירו עוד ממוסקבה. הוא כבר עבר על כל ש”ס. עכשו יגור בדירתי. סבור אני לקבוע איתו זמני לימוד. הוא שקדן ובחור הגון”.

בתו של הרב נריה, הגב’ צילה בר אלי, מספרת כי אכן השניים גרו באותה דירה במשך תקופה ארוכה ואף למדו שעות רבות ביחד. “באחד היומנים של אבא מוזכר דברים שאמר בסעודת שבע ברכות של ידיד. הדברים היו בשם חברו דוד חנזין”.

ניחוחות חב”דיים בישיבתו של הרב קוק

עם עלייתו ארצה נכנס הרב נריה ללמוד בישיבת מרכז הרב בראשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומתורתו התווה ופילס את דרכו הרוחנית. אולם טעמו המתוק של לימוד החסידות עם המשפיע הרב פבזנר וההשתתפות בהתוועדויות לא פג ממנו. במשך השנים ייסד שיעורי חסידות לרוב ולימד את אלפי תלמידיו ניגונים חב”דיים.

הרב נריה לא ראה בכך דרך מנוגדת לשיטת רבו המובהק הרב קוק. אף הוא היה לו קשר חם עם חב”ד, כפי שמספר הרב הראל כהן, מנאמני ביתו של הרב נריה: קשר של הרב נריה עם חב”ד בכלל, ועם הרבי בפרט, היה קשר אמיץ וחזק. כבר בשנת תשי”ח אנו מוצאים את הרב נריה מבקש את ברכותיו של הרבי: “זקוק אני להרבה סייעתא דשמייא, ואבקש בזה את כ”ק אדמו”ר שליט”א לזכור אותי לטובה ולברכה”, הוא כותב. ובכלל, הוא הרבה לכתוב לרבי, וביחידויות להן זכה, שהה שעות ארוכות.

במהלך אותן יחידויות הועלו סוגיות בלימוד, והרבי עודדו וסייעו בתפקידיו החינוכיים והציבוריים. פעמים נסבה השיחה על הנהגות ואידיאולגיות שונות, כמו ‘אתחלתא דגאולה’, צניעות במסגרות הפעילות של בני עקיבא, ועוד.

בראיון שהעניק פעם לערוץ 7, סיפר הרב נריה בהתפעלות את רשמיו מהרבי: “אישיות אדירה כזו שממש לא קמה כמותה בדורות האחרונים ביהדות העולם, גאון בנגלה ובנסתר, לא רק מנהיג חב”ד, אלא מפעיל גדול של יהדות העולם; ארגן ושלח חסידים לכל קצווי העולם, הרים את היהדות וקירב רחוקים. הייתי אצלו כמה פעמים והתרשמתי כל כך מן האישיות עצמה, מן המבט שחימם את הלב, התפיסה המהירה והזיכרון הפנומינלי, וכל דבר בהיקף כזה ויכולת כזאת מעל לדבר הטבעי, ומעל לכל, להנהיג ציבור כל כך גדול”.

על חיבתו לתורת חסידות חב”ד, מוסיף ומספר הרב יגאל פיזם, ראש ישיבת חב”ד בקריות, כי בצעירותו למד בישיבת כפר הרא”ה, וכששאלו התלמידים את הרב נריה מה יוכלו לקנות לו במתנה כמחווה לקראת סוף שנת הלימודים, ענה שישמח מאד אם יקנו לו ספר “לקוטי תורה” של אדמו”ר הזקן. כמו כן היה הרב נריה לומד בכל יום את הקטע היומי בספר “היום יום” שחיבר הרבי.

הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קרית מוצקין, מוסיף ומספר: “כאשר למדתי בכפר הרא”ה ראיתי את הרב נריה לומד בליל ראש השנה בספר “לקוטי תורה” בהתלהבות גדולה. זכורני שבעת שלמדנו עמו בספר הכוזרי אודות מדרגתו של הנביא ודביקות תלמידיו בו, הביא לנו דוגמא מסדר כניסתו של חסיד ליובאוויטש ליחידות אל הרבי... כמו כן זכור לי שהיה מתפלל בסידור חב”ד נוסח האר”י ואף הניח תפילין נוסח חב”ד. בחדרו הישן בישיבה התנוססו שתי תמונות בלבד, של אדמו”ר הזקן ושל רבו הגרי”מ חרל”פ”.

רעייתו הרבנית רחל אף היא מספרת כי בשבתות היה ספר התניא מונח על שולחנו.

לימוד החסידות שלימד את תלמידיו, השפיע עליהם רבות. לימים הפכו רבים מהם לחסידי חב”ד מובהקים, וגם אלו שלא היו לחסידים של ממש, ההערכה והקירבה שלהם לחב”ד אינה מוטלת בספק, כפי שמתאר ר’ חיים אלבז, ממקורבי בית חב”ד עפולה: “לאחר שהרב נריה חזר מהרבי, הוא סיפר לנו את דברי הרבי אליו ודיבר עליו בהערכה עצומה. באותה תקופה התחלתי להתקרב לחב”ד, ובמבט לאחור אני מאמין כי בזכות התחושה שחשתי שראש הישיבה שלי מעריץ את הרבי, הסתייע לי להתקרב יותר לחב”ד...

הרבי מסייע לרב נריה לגייס כספים

בחודש אייר תשי"ז הגיע הרב נריה לארה"ב, כנראה על מנת לבסס את הישיבה שהקים. מסתבר כי הרב נריה עוד לא הכיר כל כך את עבודת גיוס המשאבים, והרבי התגייס כדי לסייע לו בזאת. “הרבי העביר מסרים לאישים עמם היה אמור בעלי הרב להיפגש. הרבי ביקש מהם שיקבלו אותו בסבר פנים יפות ויסייעו לו”, מספרת רעייתו הרבנית רחל.

במכתב שכתב הרב נריה לרב שלום דובער וולפא, הוא מספר על כך: כ"ק אדמו"ר גילה בשיחה אתי התענינות מרובה בישיבות בני עקיבא. יצאתי מחדרו בשעה שלוש לפנות בוקר ואחרי כן היו בודאי אנשים נוספים שנכנסו לחדרו, ולמרבית הפלא נודע לי אחר כך, שכבר בשעה שמונה בבוקר, טילפן הרה”ח רחמ"א חדקוב ז”ל אל הגאון רבי ניסן טעלושקין זצ”ל (שהיתה לו השפעה בחוגי המזרחי בארה”ב), ואמר לו שהרבי מבקש, שהוא יסייע לי אצל הנהגת “המזרחי”, בהשתדלות למען הישיבות”.

על עזרה זו אפשר ללמוד מתוך עיון במכתביו של הרבי אל הרב נריה. ממכתבים אלו עולה כי השתדלות זו להשגת תקציבים עבור ישיבות בני עקיבא, נמשכה גם בשנים שלאחר מכן. במכתב מה’ מנחם אב תשי"ח כותב הרבי בשולי הגילון: “אתעניין לדעת באם נפגשו עם חברי הסתדרות הרבנים, שביקרו במשך חדשים שעברו באה”ק ת”ו, מתאים למכתבי לכת”ר מכבר, ואם היו תוצאות לפגישה זו”.

כמה חודשים אחר כך - י”א כסלו תשי"ט - כותב הרבי מכתב ארוך בו הוא מגלה כי פעל למען המוסדות של הרב נריה : “במה שכתב אודות הסתדרות הרבנים ותמיכתם בהמוסד שאשר בהנהלתו, במשך השבועות שעברו איזה פעמים דיברתי בהנוגע להנ”ל. ולפני איזה ימים נתגלה עיכוב חדש בעיני על כל פנים ]...[ מובן שבכל זאת המשכתי בדיבורי...”.

הרבי גם מסביר במכתבו מדוע הוא פועל למען ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה: “ואמרתי גם גלוי הטענה שאני מעוניין ותקותי חזקה שגם הם מעוניינים שמספר הכי גדול יעבור מחינוך שמאלי להמוסד שלו...”.

יש לזכור כי באותם שנים מפא”י שלטה בארץ הקודש שלטון ללא מצרים, והם עשו כל שביכולתם כדי להכניס ילדים רבים ככל האפשר למוסדות שחינכו בחינוך כפרני.

באותו ביקור שערך הרב נריה באביב תשי”ז, זכה להכנס ליחידות ארוכה אצל הרבי. במסגרת אותה יחידות דיברו השניים כמובן מאליו על הפעילות במסגרת תנועת בני עקיבא. הרב נריה שטח בפני הרבי את מצוקתו “לא פעם ישנה אצלי נקיפת לב, שהרי יודע אני שתנועת נוער מעורבת, וכמה מההנהגות השגורים בה, אינם כהלכה, ואינם על פי דרכה של תורה”.

הרבי השיב לו על כך: “כל זמן שיהיה זה טבוע וקבוע בהכרתך שזהו אסון, אבל זה בא להציל מאסון כבד יותר, תוכל להמשיך בדרכך ובעשייתך... זו השליחות שהוטלה עליכם מלמעלה, וגם אם נתקלים בקשיים, חייבים להתמיד ולהשתדל למלא את השליחות באמונה. היום אין הרבה שעוסקים בהדרכה חינוכית, ואם אתם מצליחים בזה הרי חובתכם להמשיך ולעסוק בכך”.

במהלך אותו ביקור השתתף הרב נריה בהתוועדות שהתקיימה ביום ב’ של חג השבועות. לימים הרבה לספר על התפעלותו מהשיחות העמוקות ומההתלהבות של קדושה ששרתה על אלפי הנוכחים - וגם עליו.

ההתועדות החלה לאחר תפלת המנחה ונמשכה עד קרוב לחצות הלילה, כשבסיומה ברכו ברכת המזון והתפללו ערבית. כשהבחין הרב נריה כי עבר זמן צאת הכוכבים, החליט שעל פי הדין רצוי יותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולהתפלל ערבית כעת, ולכן יצא בשקט החוצה, התפלל ערבית וחזר להתוועדות. כאשר הרבי ראה אותו בחזרתו, חייך אליו במאור פנים ואמר: “ארויס פון איין ספק, און אריין אין א צווייטען ספק”.

קישורים חיצונים

כתבה