הרב מיכאל ליפסקר (מכונה גם בשם ר' מייקל, תרס"ז - ה' אייר תשמ"ה) היה שליח שנשלח למרוקו בשליחות אדמו"ר הריי"צ אך נשלח בפועל על ידי הרבי. הוא מונה כשליח למרוקו בכ' שבט תש"י וכיהן כמורם הרוחני של אלפי יהודים בקזבלנקה בפרט ובמרוקו בכלל. בשנותיו המאוחרות שימש כטבח בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.

הרב מיכאל ליפסקר

תולדות חיים

נולד בפולטבה בשנת תרס"ז לאביו הרב חיים צבי ליפסקר ולאמו מרת בת שבע.

נשא את רעייתו בת החסיד הרב אליהו פאר, טייבל. ובתקופות הקשות ברוסיה היה מהדמויות הבולטות בין אנ"ש בלנינגרד, שפעלו בעסקנות הכלל, ובין שאר פעולותיו זכה יחד עם גיסו הרב ברוך שיפרין להביא אלפים לקבורה בקבר ישראל. כמו כן שימש כמשפיע ומשגיח בישיבת תומכי תמימים כותאיס.

בשנת תש"ו ברח מרוסיה תחת זהות פולנית בדויה כחלק מתכנית בריחה מאורגנת של אלפי חסידים שנקראה בשם יציאת רוסיה תש"ו. לאחר נדודים במחנות, התיישב בפריז, שם זכה לשהות לצד הרבי כאשר בא ללוות את אימו בדרכה לניו יורק.

במכתב הרבי שליט"א בכ' בשבט תש"י[1], עשרה ימים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ בי' שבט, כתב הרבי לרב ליפסקר שלפני ההסתלקות דיבר הרבי הריי"צ עימו על הצורך לפעול לחיזוק היהדות והחינוך היהודי במרוקו, וביקש לשלוח לשם את הרב ליפסקר. הרב ליפסקר קיבל את האגרת בסוף חודש שבט ואף שהופתע מההוראה לנסוע למדינה זרה לו לחלוטין, הסכים, ולאחר הודעתו לרבי על כך עמד איתו הרבי בקשר מכתבים בקשר להכנות לנסיעה.

הרב ליפסקר הגיע למקנס במרוקו בחודש אייר תש"י, ומיד החל בפעילות כאשר פתח שם ישיבה, בסיוע הרב רפאל ברוך טולידנו.

הוא פעל במרוקו במשך קרוב לעשרים שנה עד שנת תשכ"ט, וזכה להצלחה רבה בקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות ולדרכי החסידות, והצליח להשפיע על עשרות מהם להפוך לחסידי חב"ד נלהבים.

לאחר שחזר להתגורר בקראון הייטס, על אף שנחשב לא' מזקני החסידים ומחשובי השלוחים, רצה להתפרנס מיגיע כפיו ועבד לפרנסתו כטבח בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.

נפטר בגיל 78 בה' אייר תשמ"ה ונטמן בבית החיים ע"ש מונטיפיורי שבקווינס, בסמיכות לאוהל של אדמו"ר הריי"צ. את מקומו במטבח הישיבה מילא ר' יוסף יצחק וילימובסקי.

משפחתו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים