חיים אברהם דובער לוין

ר' חיים אברהם דובער הכהן לוין (מכונה גם המלאך; ? – ז' סיוון תרח"צ) היה חסיד של אדמו"ר הרש"ב מקהילת המלאכים מספרים שהוא היה תלמיד של הרבי מקאפוסט זי"ע. ומלמד בליובאוויטש. בעקבות סכסוך עזב את ליובאוויטש, נסע לארצות הברית והקים קהילה שכונתה המלאכים.

הפולמוס

ר' אברהם דובער הובא לעיירה ליובאוויטש על ידי הנגיד ר' מנחם מאניש מונסזון כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את תלמידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט בדיבור, באכילה ובשינה. בין ר' אברהם דובער לרבי לוי יצחק שניאורסאהן שררו יחסי ידידות קרובים וחמים.

אדמו"ר הריי"צ התנגד בחריפות לדרכו הקנאית ולדרך הפרישות הקיצונית מעוה"ז והביע את ביקורתו בפניו. בתגובה, התלונן ר' אברהם דובער על אדמו"ר הריי"צ בפני אדמו"ר הרש"ב לאחר התוועדות י"ט כסלו תרס"ב, על כך שראה אצלו בביתו עיתוני חולין. .

בעקבות זאת עזב ר' אברהם דובער את ליובאוויטש והחל מסתובב ברוסיה.

בארצות הברית

לאחר מלחמת העולם הראשונה נסע לארצות הברית והחל מקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה בה החזיק קודם: ניתוק מהסביבה וענייני העולם ומרירות. לעיתים היו תלמידיו עוזבים את בני משפחתם ושוהים בית מדרשם שבויליאמסבורג מספר שבועות תוך כדי לימוד ועבודת ה' סביב השעון. הוא אסר עליהם ללמוד דא"ח מרבותינו נשיאנו שאחרי אדמו"ר הצמח צדק. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה כי סברו הר"י אשר זה ימנע בחורים מלבוא לחב"ד (על ידי ר' ישראל ג'ייקובסון) ולאידך יישארו בדתם, אך לאחר מכן זכה לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז בארצות הברית כאשר ראו אשר "הגולם קם על יוצרו" ושיטתו הקנאית יצרה אי-סדר מיותר בישיבות.

היה גר בברונקס.

בתקנות החבריא שלו, מופיע סעיף בה מתחייבים לתרום עבור ישיבת תומכי תמימים.

זוגתו בזיווג שני, הייתה אחותו של המשפיע והחוזר בליובאוויטש, ר' משה רוזנבלט (מאשע דער חוזר).

נלב"ע בו' סיון, חג השבועות תרח"צ. לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו לחב"ד (משפחת בלסופסקי), היו שעברו לחסידות סאטמר והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער.

לרבי רפאל זלמן היו קשרים עם הרבי, והרבי אמר לו אודות אביו כי הוא היה "א שטיק פייער" (חתיכת אש)!.

משפחתו

• בנו רפאל זלמן - נפטר בשנת תשנ"א.

• הרב דובער ליווי הינו בית אחותו.
• בעל נכדתו הרב [[משה

כתביו

מכתביו, הכתובים - רובם ביידיש - בשפה חריפה ובסגנון תובעני, הוצאו לאור לאחר פטירתו בספר בשם "אוצר אגרות קודש", ירושלים תשי"ב (מהדורה נוספת: ניו יורק תשל"ג). רוב מכתבים אלו לבנו, וחלק מהם לחסידיו. הספר הודפס בעילום שם המחבר, והוא מתואר כ"אחד מהמיוחדים שבדורו, אחד מן הרמתיים ושמו טמיר ופלי". שמו מרומז בתיאור תוכן הספר: "עֹלות בקנה א'ח'ד' (=ראשי התיבות של שמו הפרטי) כפתור ופרח".

לקריאה נוספת

• המלאך - שערי השגות, יצחק הרשקוביץ, בני ברק תשע"ז.
• ישראל דזייקאבסאן, ‏זכרון לבני ישראל, ניו יורק תשנ"ו, עמ' קצ"ב–קצ"ד, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)

ראו גם

• המלאכים

הערות שוליים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.