שלמה שניאור זלמן שניאורסון
רבי שלמה זלמן בן רבי יהודה לייב שניאורסון מקאפוסט, נולד בליובאוויטש בקיץ שנת ה'תק"צ (1830), ונפטר בכ"ז באייר תר"ס (26 במאי 1900).
| שלמה זלמן שניאורסון | |
|---|---|
[[קובץ: שער הספר מגן אבות | |
| לידה | תק"צ - 1830 |
| לובביץ' | |
| פטירה | כ"ז באייר תר"ס - 26 במאי 1900 |
| חיבוריו | מגן אבות |
תולדות חיים
נולד לרבי יהודה לייב שניאורסון מקאפוסט, בשנת תק"צ. נקרא על שם אדמו"ר הזקן וסבו, שלמה פריידעס. עד היותו בן שתים עשרה, למד עם אביו בתורת הנגלה, ומאז והלאה למד עם אביו בתורת החסידות. כמו כן, אדמו"ר הצמח צדק היה מקרבו מאד והיה לומד איתו יחד עם אדמו"ר המהר"ש. למד יחד עם אדמו"ר המהר"ש ובנו של ר' נחמיה מדוברובנה אצל פיישע המלמד[1]. נשא את בתו של החסיד רבי יעקב לייב לוריא מליעפלי, בי' טבת ה'תר"ז. החתונה התקיימה בליובאוויטש. אדמו"ר הצמח צדק השתתף בחתונה ואמר על החתונה והשבע ברכות הרבה מאמרי חסידות. מאז ישב עשר שנים בליעפלי והסתגר בחדרו ועסק בנגלה ובחסידות. בתום עשר שנים אלו ירד חותנו מנכסיו, ורבי שלמה זלמן חזר לבית הוריו, ללויבאוויטש.
שימש באדמו"רות שלושים וארבע שנים. בשנת תר"ס חלה ונסע למוסקבה לצרכי רפואתו, אך כעבור מספר ימים חזר לביתו ונפטר בכ"ז באייר.
ממלאי מקומו אחרי מותו היו אחיו, רבי שלום דובער מרציצה ואדמו"ר הרש"נ רבי שמריה נח מבוברויסק. אך רוב החסידים נסעו לליאדי, לאדמו"ר יצחק דובער שניאורסון, שנפטר בשנת ה'תר"ע.
אדמו"ר לחסידי קאפוסט
רבי שלמה זלמן היה נכדו של אדמו"ר הצמח צדק. חמשה מבניו של הצמח צדק שמשו כאדמו"רים, כאשר מרבית חסידי הצמח צדק נעשו לחסידי בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), שהקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", השוכנת דרומית לויטבסק (היום בבלארוס). מהרי"ל היה הבן המבוגר ביותר שנהג באדמו"רות ואף בחיי אביו נהג באדמו"רות, ואף הכיר את סבא רבה שלו, בעל התניא מקים חסידות חב"ד, ולכן נהרו אליו מרבית החסידים. עם זאת, בית דין שהוקם כדי לדון בשאלת יורשו של ה"צמח צדק", פסק כי הרבי המהר"ש, רבי שמואל שניאורסון הוא זה שאמור למלא את מקום אביו.
מהרי"ל נפטר חצי שנה אחרי אביו, אך בניו המשיכו לנהל את החצר, ובראשם בנו רבי שלמה זלמן. באיגרת שכתב אחרי פטירת אביו, היצר על שחסידות חב"ד סטתה בסוף ימי בעל התניא מהדרך המקורית שלה, דרך המשלבת גם עבודה שבלב ולהט חסידי עם ההתבוננות השכלית בענייני אלקות, וסיפר שאביו החזיר את העטרה ליושנה, והוא מתכוין להמשיך בכך. רבי שלמה זלמן נהג באדמורות שלושים וארבע שנים, ונהג בשפלות וענווה מרובים, וכאשר היו מכנים אותו בתואר "אדמו"ר" היה מתמלא בושה וכלימה. רבים מחסידי חב"ד היו מחסידיו.
מאמרי החסידות שלו
השקיע רבות במאמרי החסידות שלו, והיה דורש מחסידיו לשנן אותם עד שידעו אותם על-פה. בשנים הראשונות היה אומר כל מאמר שלוש פעמים. מאמריו מתאפיינים בהסברת עניינים עמוקים בחסידות בלשון קצרה ובהירה.
ספרו מגן אבות (-בגימטריא שמו - שלמה זלמן) ובו דרושי תורה מיוסדים על תורת סבו הצמח צדק, יצא לאור לראשונה בברדיטשוב בשנת ה'תרס"ב בהקדמת בן המחבר. הספר מכיל "מאמרים" רבים מכתב ידו על סדר פרשיות התורה, מועדי ישראל ועוד, והובא לדפוס על ידי בנו, יהודה לייב. הספר מכיל שבעה חלקים, כאשר החלק השביעי מכיל מאמרים שלא נכתבו על ידי רבי שלמה זלמן, אך היו למראה עיניו. הספר נקרא בשם "מגן אבות", מאחר שתיבות אלו הם בגימטריה "שלמה זלמן". ספר נוסף של רבי שלמה זלמן הוא "דרושים יקרים", המכיל שני מאמרים שנרשמו על ידי רבי גדליה אברהם יאנקלזון מפאלעצק, ונדפס בוילנה בשנת תרס"ג.
שנים רבות הייתה קפידא ללמוד בספר זה, עקב מעורבות ר' שלמה זלמן בהכתרת אביו בקאפוסט שהייתה כנגד דעת אדמו"ר מהר"ש, אך בדורינו בוטלה הקפידא, בהוראת הרבי. בכ"ה תשרי תש"ל, אמר הרבי לגיסו הרש"ג (נדפס בתורת מנחם מנחם ציון חלק ב' ע' 374) שהמאמרים שבמגן אבות הם "געשמאקע מאמרים", "כך שיכולים ללמדם, אף שבעבר.. הייתה אמרה שגורה בין חסידים שאין ללמדם". וב"אגרות קודש" של הריי"צ (חי"ד, עמ' שנח), כתב לאחד החסידים שהסתפק אם ללמוד בספר "מגן אבות" ש"כבר אמרתי בזה, כי מה שילמד - אם רק הלימוד הוא כדבעי - טוב הוא. ומה שכותב אודות המסופר, הנה בכגון דא נאמר אוטם אזנו משמוע".
משפחתו
- בנו (יחיד) יהודה לייב.
- חתנו ר' ישראל יחיאל אלטער - אב"ד פאלצק.
מחסידיו המפורסמים
בין חסידיו המפורסמים נמנו רבי חיים מאיר היילמן, מחבר ספר על תולדות חב"ד בשם "בית רבי", ורבי יוסף רוזין, ה"רוגאטשובי". בית הכנסת חב"ד בשכונת מאה שערים בירושלים שייך במקורו לחב"ד-קאפוסט.
| הקודם: האדמו"ר רבי יהודה לייב שניאורסון |
אדמו"רי קאפוסט תק"צ - כ"ז באייר תר"ס |
הבא: האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מרצ'יצ'יה והאדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון מבאברויסק |
- ↑ רשימת היומן עמוד רפה (ושם שלמדו כשאדמו"ר המהר"ש היה כבן עשר).