בית רבינו שבבבל

ערך זה עוסק בנבואה שקיבל יחזקאל הנביא. אם התכוונתם לקונטרס שהוציא הרבי, ראו קונטרס בית רבינו שבבבל.

כאשר בני ישראל היו בגלות בבל הבטיח להם הקב"ה שהוא יהיה נוכח עמהם שם ב"מקדש מעט". דבר זה נמצא בעיקר בבית רבינו שבבל.

הנבואה

לאחר חמישה שנים מגלות החרש והמסגר יחזקאל הנביא קיבל נבואה האומרת שלבני ישראל יש טענה: האנשים שנותרו בירושלים אמרו להם שה' הרחיק אותם מעליו ומעתה הארץ שייכת רק להם. ועל כך עונה ה':

לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי הוי' כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם:

כלומר, שה' יתן לבני ישראל מקום שיהיה "שני" לבית המקדש^[1].

המשך הנבואה אומר שבהמשך "וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". בשובם אל הארץ יעשו תשובה וה' יתן להם "לב בשר" במקום "לב אבן".

קיום הנבואה

בגמרא מובאת מחלוקת מהי הכוונה "מקדש מעט", לפי רבי יצחק "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל" ולפי רבי אלעזר "זה בית רבינו שבבבל".

קודם לכן, מביאה הגמרא ברייתא בה אומר רשב"י שישראל חביבים לפני ה' ולכן "בכל מקום שגלו – שכינה עמהן". הגמרא שואלת היכן השכינה נמצאת בבבל? ועונה אביי: בבית הכנסת של הוצל ובבית הכנסת ש"שף ויתיב" בנהרדעא". ומיד מוסיפה הגמרא שבכל פעם היה זה במקום אחד בלבד. כמו כן, מספרת הגמרא שכאשר אבוה דשמואל ולוי ישבו בבית הכנסת ש"שף ויתיב" ובמקרה אחר היה זה עם רב ששת, הם חוו גילוי שכינה עד שנאלצו לעזוב את המקום^[2].

הסיבה שבית הכנסת של נהרדעא נקרא בשם "שף ויתיב" – נסע וישב, היא מכיוון שכאשר יכניה הגיע עם החרש והמסגר, הם לקחו עמהם אבנים ועפר מבית המקדש ועמהם בנו בית כנסת. אולם, בכך מרומז גם שהמקדש עצמו – נסע והתיישב שם.

הרבי מסביר, שהייחודיות של בית רבינו שבבבל הוא מצד היותו כולל את כל בתי הכנסת ובתי המדרש שבגולה, שהרי הנוכח בו הוא נשיא הדור שכולל את כל הדור.

במשך הדורות

במשך הדורות, בית רבינו שבבבל, שכונה כך מכיוון שהיה בית מדרשו של רב, עבר ממקום למקום על פי המצאותו של נשיא אותו הדור, כך עבר בין הארצות השונות בפזורת הגולה.

בדורות האחרונים, החל מהבעל שם טוב שהיה נשיא הדור, מקומו היה במעזיבוז', מעזריטש לאחר מכן כאשר אדמו"ר הזקן קיבל את הנשיאות – בליאזנה וליאדי, ואחר כך נקבע בליובאוויטש במשך 103 שנים, לאחר מכן החלו "עשרה גלויות שגלתה ליובאוויטש" – לרוסטוב וכו', עד שלבסוף נקבע המקום ב770 איסטרן פארקוויי.

בגאולה

הגמרא מביאה ברייתא שאמר רבי אלעזר הקפר ש"עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל להקבע בארץ ישראל", דבר זה נלמד בקל וחומר מכך שהר תבור והר הכרמל שבאו למדבר סיני במחשבה שאולי תנתן עליהם התורה נקבעים בארץ ישראל, מקומות בהם לומדים ומתפללים – על אחת כמה וכמה.

דבר זה מרומז גם בסיום המימרא של רשב"י: "ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: 'ושב ה' א-להיך את שבותך'^[3], 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב', מלמד: שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות". מאחר שהמצאותו של ה' היא בבית מסויים, כך גם בגאולה – קודם יתגלה ה' במלוא הדרו באותו המקום ומשם ימשיך יחד עם כל בתי הכנסיות והמדרשות שבעולם אל ירושלים ויקבעו כולם סביבות בית המקדש השלישי, כשבית רבינו שבבבל האחרון – של מלך המשיח – יקבע ממש כחלק ממבנה המקדש.