קידוש השם

קידוש השם היא מצווה מהתורה "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

גדר המצווה הוא "מסור את עצמך לשמי וקדש את שמי".

כאשר האדם מוסר את נפשו למות על קידוש השם כדי לקיים את רצון ה', כאשר מוסרים בפניו את הברירה לעבור על אחת משלושת העבירות החמורות עליהם חייב אדם ליהרג ולא לעבור, או בשעה שכוונת הגוי האונס את היהודי הוא כדי לכפור בה', כגון בשעת הגזירה ושעת השמד, אז צריך האדם למסור את נפשו אפילו על מנהג ישראל (אפילו על ערקתא דמסאני), משום שזו היא מלחמה על זהותו כיהודי המאמין בה'.

בכל המצוות ישנו את החיוב של "וחי בהם", לא ליהרג אלא לעבור על העבירה כדי לקיים את המצווה של "וחי בהם" בה מגבילה התורה את מצוותיה שהיא רק באופן שהאדם עדיין חי אחרי קיום המצווה, אך באופנים הנ"ל על האדם לקיים את מצוות "ואהבת את ה' אלקיך", מפני שבאופן הנ"ל כגון בשלושת העבירות החמורות או בשעת הגזירה - תלויה בעבירה עיקר אהבתו של הקדוש ברוך הוא, עליה מצווה האדם "ובכל נפשך" - אפילו מוסר את נפשך.